עריכת הדף "תהלים קי"ג" (פסקה)

==בחסידות==
*'''כללות שיעור התהלים''' – מזמור זה פותח את שיעור התהלים היומי כפי שנחלק לימי החודש, לתאריך כ"ד בחודש. שיעור זה כולל את כל מזמורי התהלים הנכללים באמירת הלל, ולא רק 'חצי הלל' אלא הלל שלם, ומכך ניתן ללמוד הוראה שיהודי צריך להודות לה' בכל רגע, על עצם הזכות שיש לו לבצע את השליחות האלוקית 'לעשות לו יתברך דירה בתחתונים'{{הערה|1=[ https://drive.google.com/file/d/1YVQQWWzmteTl44CMGyMPbeg6oKmQZ3oy/view שיחה לנשי ובנות חב"ד, ליל כ"ד אייר ה'תשמ"ב] (סעיף כד). ייתכן שהכוונה בשיחה היא גם לכך שביממה יש כ"ד שעות, וזהו הרמז בכך ששיעור תהלים זה נקבע לכ"ד בחודש דווקא. וראו גם [https://drive.google.com/file/d/12P69tUCI85ZwRdX-SFh1ycS8S8C9O0ry/view שיחת שבת פרשת וארא ה'תשד"מ].}}.
*'''יהי שם ה' מבורך''' – לשון הפסוק הוא בכתיב חסר דווקא, ובזוהר מסופר שהראו בחלום לרבי יצחק כפתורא שהוא לשון 'מב' – ענין של קושי ודין, שם מ"ב של אנא בכח, נעשה 'רך' – שמורה על המתקת הדינים, וזהו הענין גם בכללות עבודת השם, שהמניעות והעיכובים שיש לאדם בעבודתו, אינם בשביל ההסתר עצמו, אלא כדי שהאדם יתגבר עליהם ויגלה את האלוקות, וזהו הקשר ל[[חלום]] שבשעת ה[[שינה]] שמחבר ב' הופכים יחד, כך גם הענין של 'מברך' הוא לחבר את הדין והחסד, את ההעלם והגילוי גם יחד{{הערה|משיחות שבת פרשת תצוה ה'תשל"ז וה'תשמ"ג.}}.
*'''רם על כל גוים ה' על השמים כבודו''' – הטעות של אומות העולם היא שהקב"ה כל כך מרומם, שהעיסוק בעניני התחתונים היא 'השפלה' כלפיו, ולכן רק על השמים כבודו, ואילו בעולם כאן למטה – הוא לא שורה. אך האמת היא שהתהוות הבריאה כולה אינה באופן של עילה ועלול אלא באופן של יש מאין, ואין כלפיו הבדל בין השמים ובין הארץ, ולכן מסיים הפסוק "המשפילי לראות בשמים ובארץ", שכלפיו יתברך השמים והארץ בהשוואה אחת בבחינת השפלה לגביו{{הערה|סידור עם דא"ח עמוד רלו, ב. לקוטי תורה שיר השירים מ, ד. ספר המאמרים אידיש. ד"ה כנשר יעיר קינו ה'תשכ"ב. ד"ה וארא אל אברהם ה'תשל"ב, ספר המאמרים מלוקט חלק ה' עמוד קמב.}}.
*'''מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון''' – אביון הוא במדריגה תחתונה יותר מ'דל', שתאב לכל דבר, ולכן ביחס לדל נאמר 'עפר' וביחס לאביון נאמר 'אשפות', וכדי לזכות שהקב"ה ירומם את האדם צריך גם הוא לנהוג באותה מידה, להשפיע לא רק למי שהוא בבחינת דל, אלא לתמוך ולסייע גם למי שהוא בבחינת אביון{{הערה|ד"ה רני ושמחי בת ציון ה'תשכ"ז.}}.
*'''אם הבנים שמחה''' – הבינה היא ה'אמא' של המידות, כי היא המקור להם, וכל בחינות החדווה והשמחה בעולמות תלויים בה. ובלשון הזוהר נאמר על כך "כל חידו וכל חדווה", כי עוסק הן בחדווה שמצד החסדים והן בחדווה שמצד הגבורות, וההוראה מכך בעבודת השם שצריכה להיות שמחה בכל המצבים, גם במצב של חסדים וגם במצב של גבורות, ועל ידי זה מבטלים גם את הענינים שמצד הגבורות{{הערה|משיחות שבת פרשת ויצא ושבת פרשת מקץ ה'תשמ"ו.}}.