עריכת הדף "חנוכה" (פסקה)

==חנוכה בתורת החסידות==
===מהות החג===
הגמרא מספרת{{הערה|שבת כא ע"ב.}} שבחג החנוכה היו שני ניסים: נצחון המלחמה ונס פח השמן{{הערה|שבו גופא היו שני ניסים: א. שנמצא טהור חתום בחותמו של כהן גדול, ב. שהספיק לשמונה ימים.}}. חכמי ישראל נחלקו האם קביעת החג לדורות הייתה על שני הניסים{{הערה|דעת המאירי.}} או רק על נס פח השמן{{הערה|על דבר שתי שיטות אלו ראו בארוכה לקו"ש ח"י עמ' 143 ואילך, ח"ל עמ' 204 ואילך.}}. ברוב המקומות בתורת החסידות{{הערה|סה"מ תקס"ג ח"א עמ' נז. שערי אורה ד"ה בכ"ה בכסלו פנ"ג (כב, א). סהמ"צ להצ"צ ריש מצות נר חנוכה (דרמ"צ עא, א). ד"ה ואתה ברחמיך הרבים תרפ"ד (סה"מ תרפ"ד עמ' קנז) ותרפ"ו (סה"מ תרפ"ו עמ' קסד).}} מוסבר כהדיעה השניה, אבל הרבי מסביר{{הערה|ד"ה ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם תשמ"ח – מוגה.}} שכללות מהות החג היא דווקא כהדיעה שהחג נקבע על '''שני הניסים'''.

ונקודת הביאור בזה: עניינו של חנוכה הוא להאיר '''את החושך''' דוקא, ולכן עיקר קביעות החג היא על גילוי האלוקות '''בתחתונים''' – שזה מודגש בנס הנצחון דוקא. אבל מי ש"מגלה" על הנצחון שהוא היה נס אלוקי (ולא סתם "מקרה מוצלח" טבעי) - הוא נס פח השמן, שבו ניכרת האלוקות '''בגלוי'''.
[[קובץ:דמי חנוכה מהרבי מליובאוויטש.jpg|ממוזער|דמי חנוכה]]

===עיקר החג - נצחון האמונה על השכל ===
המלחמה בין עם ישראל ל[[יוונים]] הייתה מלחמה רוחנית - היוונים רצו להכניס בעם היהודי את תרבותם תרבות יון וזה תוכן המלחמה שהובילו בני חשמונאי נגד תרבות זו.

תרבות יוון מסמלת את חכמת הפילוסופיה ולכן לא האמינו היוונים בחכמה התורה האלוקית שיסודה הוא האמונה באלוקים. ולכן על אף שהיוונים ידעו על מציאותו של ה' וידעו על כך שהוא נצחי הרי זה רק מפני שהוא מוכרח בשכל גם כן ולא מצד אמונה, וממילא כל מה שהוא רק אמונה לא האמינו בו כלל.
ולכן כפרו היוונים בהשגחה העליונה ועבדו [[עבודה זרה]] לפי שבטענות שכליות לא הונח בשכלם כיצד הבורא המרומם ישגיח על נבראים שפלים כמו כן כפרו בכל [[מצוות]] התורה לפי שלא הבינו מה אכפת לבורא על קיום המצוות בעולם הגשמי השפל.

באופן עמוק יותר: הפריע ליוונים '''אופן''' קיום המצוות, כלומר, גם היוונים הפילוסופים העריכו את ה[[תורה]] שהרי היא [[חכמה]], גם קיום המצוות לא הפריע להם שהרי במצוות ישנם טעמים הגיוניים שכליים, אפילו המצוות שהם [[חוקים]] שאין להם טעם גם לא כל כך הפריע ליוונים בהבנה שבטח מְצַווה המצווה יודע טעם לפי שהוא משכיל וחכם.
אמנם היהודי לומד תורה מתוך תחושה וידיעה שלומד תורת ה' ומברך קודם ללימוד "נותן התורה" ולימודו מתוך הכרה שהעיקר הוא לא החכמה כי אם תורת ה', ואת המצוות היהודי מקיים מתוך [[קבלת עול]] ללא הבנה כלל - הוא אינו מחפש כלל להבין ומקיים אך ורק משום שכך ה' ציווה. בזה היוונים נלחמו הם לגמרי לא הסכימו שישנו משהו מעל ההיגיון והשכל. ולכן הכניסו את חכמתם בכדי לקרר את התחושה הזאת.

דבר זה אף מרומז בתפילת ימי החנוכה ב"[[ועל הניסים]]" כשמתארים את מלחמת יוון בישראל אומרים שהם רצו "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך" באופן כללי היוונים לא רצו לפגוע בבני ישראל עצמם כי אם בתורתם לפי של האמינו במצוות ובעומק יותר הפריע להם זה שיהודי לומד מתוך תחושה שהתורה היא "תורת'''ך'''" וכן בקיום המצוות הפריע להם שיהודי מקיים חוקים רק מפני שהם "'''רצונך'''" לכן רצו להשכיח את נותן התורה ולהעביר את היהודים מקיום המצוות מתוך קבלת עול גרידא{{הערה|כל הנ"ל בריבוי מקומות ראה דרך מצוותיך מצות נר חנוכה דף עא עמוד ב לקוטי שיחות חלק ג עמוד 814 ואילך.}}.

===מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל{{הערה|ראשית סוגיה זו בחסידות בתו"א ד"ה זה, ובחסידות מבוארת (מועדים א) התבארה הייטב ולוקטו המאמרים הדנים בה - ראה שם.}}===
מזוזה שייכת לקו הימין כי פרשת שמע (הכתובה במזוזה) עניינה לעורר באדם תשוקה לעלות ו'''להתקרב''' לה'. ועליה שייכת לקו הימין, כמו שכתוב "'''וימינו''' תחבקני", שפעולת ה'ימין' של ה' היא 'חיבוק', וחיבוק הוא '''קירוב'''. ומכיון שבחינה זו היא כללות כל המצוות (שעניינן בירור הגשמיות והעלאתו לקדושה), קובעים את המזוזה בפתח – כדי להעלות את כל ענייני האדם (שבבית) לקדושה.

ונר חנוכה שייך לשמאל כי אור הנר רומז לאור התורה, ועניין התורה הוא "'''גבורה''' שבחסד"(וגבורה היא בקו שמאל){{הערה|כמו שכתוב על התורה שניתנה "מימינו אש דת למו". שאם כי כללותה הוא 'מימינו' של ה' (חסד), באופן פרטי היא 'אש' (גבורה) שבימין.}}. היינו, המשכת גילוי אלוקות בגבורה ותוקף גדול, עד שיכול להאיר גם את רשות הרבים, ובחושך.

והא בלא הא אי אפשר, ומשני טעמים: '''א.''' אור התורה לא יכול להאיר לאדם בלי שיזכך עצמו ויעורר בליבו רצון ותשוקה לה' (וזהו "כל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו". שאם לומד תורה בלי להקדים את עניין התפילה וזיכוך עצמו לא יוכל להרגיש קדושת התורה). '''ב.''' ובעומק יותר, זה שהפסוק מקדים 'נר מצווה' ל'תורה אור' (מצוות לתורה) מלמד ששורש המצוות למעלה משורש התורה, דאף על פי שהן נמשכות ויוצאות '''מ'''התורה, הנה שורשן הוא '''למעלה''' ממנה.

===עניינו בספירות, וקביעותו בחודשים===
*'''דרגתו''': מבואר בספרי [[הקבלה]] שבחנוכה מאיר מדרגת [[הוד]] ד[[ז"א]], ועל ידי [[הדלקת נרות חנוכה]] מאירים אורות עליונים ביותר מ[[חכמה סתימאה]] שב[[כתר]]{{הערה|דרך מצוותיך מצוות נר חנוכה דף עא עמוד א}}.
*'''קביעות ימי החג''': החג נקבע דווקא בחודש השלישי מימי החורף המבטא את החושך שהלילות מתארכים והימים מתקצרים{{הערה|ראה לקו"ש חלק טו שיחת טבת. שיחת שבת פרשת מקץ תשנ"ב}}.

{{פסקה חסרה}}
===הוראות בעבודת ה'===
*'''כוחות מיוחדים לחנך''': בימי החנוכה מלשון [[חינוך]] מקבלים כוחות מיוחדים לחנך, לחזק ולחדש את "הנר מצוה ותורה אור" עם כל "ה[[שטורעם]]" ותוספת כח הבאים עם ענין החינוך, ומסוגלים ביותר להוסיף בכל הפעולות דחינוך ילדי ישראל.
* ''''הכנה להגאולה'''': הציווי וההוראה "עמדו הכן כולכם" בנוגע לרבים, ועד - כלל ישראל, שיש צורך בכמה ימים תהיה עיקר ההדגשה בימי החנוכה שהם שמונה ימים.{{הבהרה|יש להוסיף ביאור בזה}}
*''''פעולה נמשכת'''': בימים שלאחרי חנוכה, יש להמשיך בקיום ההוראות והלימודים מימי החנוכה "הלוך ומוסיף" מיום ליום בכל עניני טוב וקדושה ולהמשיך בהוספות אלו במשך כל השנה.
[[קובץ:חנוכה במוסקבה.jpg|ממוזער|חנוכה במוסקבה]]

===טעם שמברכים אשר קדשנו במצוותיו ===
הגמרא מביאה{{הערה|שבת כג א.}} שתי דיעות מדוע מברכים בחנוכה "אשר קדשנו במצוותיו" למרות שאין בתורה מצווה כזו: לדיעה אחת הפסוק "לא תסור"{{הערה|שופטים יז יא.}} מחייב אותנו '''בכל''' מצוות חכמים{{הערה|הן הגזירות והן המצוות מדברי סופרים.}} (כולל חנוכה), ולדיעה השניה{{הערה|שמ"לא תסור" לומדים רק את הגזירות וההרחקות אך לא את המצוות.}} לומדים את הציוי על חנוכה מ"שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך"{{הערה|האזינו לב ז.}}.

תורת החסידות{{הערה|ראה ד"ה מאי מברך חנוכה תשל"ו, והמאמרים שנסמנו שם.}} מסבירה את העניין הפנימי בזה על פי הפתגם שחמורים דברי סופרים '''יותר''' מדברי תורה{{הערה|סנהדרין פח ב, ע"ז לה א, ירושלמי ברכות פרק א הלכה ד.}}. היינו, מצוות התורה מוגבלות באור שהן יכולות להמשיך: מצוות ה"עשה" ממשיכות את האור הפנימי וה"לא תעשה" את המקיף. אבל המצוות שמדברי סופרים שורשן ב[[עתיק]] שלמעלה מעלה מהתורה שהיא באצילות{{הערה|"מחכמה נפקת".}}) הנה בכוחן להמשיך בפנימיות גם את האור המקיף.

ועניין זה נרמז ב"זקניך ויאמרו לך" - "זקן" היא דרגת דרגת עתיק שהיא המקור לדברי סופרים. והיינו, זה שמצוות מדברי סופרים לא נכללו בתורה אינו כי אינם תורה אלא להיפך - כי הן '''למעלה''' מהתורה.