עריכת הדף "גן עדן" (פסקה)

==עוצם התענוג==
במסכת חגיגה מובא אודות אלישע בן אבויה, 'אחר', שיצא לתרבות רעה. כשהוא הגיע לבית הדין, פסקו בשמים כי לא יכנס לא לגן עדן ולא ל[[גיהנום]]. תלמידו ה[[תנא]] [[רבי מאיר]] לא היה מרוצה מהפסק, וסבר כי עדיף ש'אחר' יהיה בגיהנום, כדי שלאחרי מכן יזכה ל[[תענוג]] העצום של הגן עדן. כאשר רבי מאיר נפטר, החל לעלות עשן בקביעות מקברו של אלישע בן אבויה. רבי יוחנן לעומת זאת, לא היה מרוצה גם מפסק זה, וסבר שעל רבי מאיר היה לפעול גם שאלישע ינצל מדינה של גיהנום, ואכן כאשר הוא נפטר הפסיק העשן לעלות מקברו של אלישע בן אבויה. 

מכך לומד [[אדמו"ר הזקן]]{{הערה|ליקוטי תורה פרשת ויקרא. ועוד}}, שהתענוג שבגן העדן עצום ביותר לאין ערוך. שהרי כידוע יסורי הגיהנום, הם קשים ביותר, עד שמובא שכדאי לסבול בעולם הזה יסורי איוב של שבעים שנה, ובלבד שלא לסבול רגע אחד את יסורי הגיהנום. ולמרות זאת, היה כדאי לאחר לסבול [[יסורים]] במשך זמן ארוך ביותר, - מזמן [[פטירה|פטירתן]] של רבי מאיר, עד זמן פטירתו של רבי יוחנן{{הערה|שהיה תלמידו של [[רבי יהודה הנשיא]] שהיה תלמידו של רבי מאיר.}} וזאת בניגוד לתענוגי עולם הזה, שלא נהוג להסכים לקבל עבורם [[יסורים]]. וכל זאת בעבור תענוגי גן עדן התחתון, אליהם העלו את אלישע בן אבויה, והחילוק בין גן עדן התחתון לגן עדן העליון הוא גדול כהחילוק שבין גן עדן התחתון ל[[עולם הזה]].