עריכת הדף "אגרת הקודש - סימן י"ט" (פסקה)

==סיכום==
'''עוטה אור כשלמה'''{{ש}}
בתורה יש שתי דרגות כלליות:
:* '''שלמה''' הוא משל לתורה ומצוות הנגלות לנו, שהם חיצוניות החכמה האלוקית בלבד{{הערה|מארבע הספירות התחתונות של עולם ה[[אצילות]] ([[נצח]], [[הוד]], [[יסוד]], [[מלכות]]).}}, שרק בדרגה זו בלבד אפשרית השגה בבחינת ראיה{{הערה|כאשר מושכל מסויים מתאמת אצל מישהו באופן מוחשי נקראת השגה זו בחינת "[[ראיה]]", בשונה מהשגת "[[שמיעה]]" ששיך להשיג עליה ולערער אותה.}} (ואפילו הנביאים ואפילו משה רבינו יכולים להשיג רק עד שם).
:* '''אור''' הוא משל לפנימיות [[חכמה|החכמה האלוקית]] בה אפשרית רק השגה בבחינת שמיעה, והם טעמי התורה שיתגלו באופן מוחשי רק לעתיד לבוא.

ומאחר ובתורה יש גם מ"העליון" (פנימיות החכמה האלוקית, שהיא טעמי המצוות שיתגלו רק לעתיד לבוא) וגם מה"תחתון" (תורה ומצוות), ולכן היא היא הממוצע המחבר אלוקות עם עולמות.

{{ש}}

'''האותיות הנגלות לנו'''{{ש}}
בהמשך למבואר באגרת הקודמת{{הערה|בתחילת סימן '''זה''' - ראה הערות 1 ו-4.}} (שרק חיצוניות החכמה יורדת להתלבש בתחתונים), מוסבר עניין זה כפי שהוא בנפש האדם:
:[[כ"ב אותיות]] הכתב הן הן אותן כ"ב האותיות שבדיבור ובמחשבה{{הערה|ובכל השפות הן אותן כ"ב אותיות. הבדל השפות הוא רק בצירופן, אך האותיות הן אותן האותיות עצמן.}}. וכיצד? חיצוניות [[אותיות המחשבה]]{{הערה|במחשבה עצמה יש שלוש דרגות: מחשבה שבמחשבה, דיבור שבמחשבה, ומעשה שבמחשבה.}} מתלבשות ב[[אותיות הדיבור]] ונעשות חיותן הפנימית.