עריכת הדף "איסור תמורה" (פסקה)

== הוראה - לא לנטוש את השליחות ==
בני אדם לעיתים עשויים להרגיש שהתפקיד המוטל עליהם פחות ראוי או נעלה מהתפקידים האחרים שהם יכולים לעשות, ולכן הם עשויים לרצות להמיר את עבודת הקודש שלהם בעבודות אחרות שהם תופסים כ"נעלות" יותר. לדוגמה, אדם שמתבקש לעסוק בהפצת היהדות או בלימוד תורה עשוי לחשוב שמוטב לו לעסוק בעבודה יותר גבוה, כמו לימוד פנימיות התורה (חסידות) או עיסוק בעניינים רוחניים אחרים. אולם התורה אומרת לנו שאסור להמיר את מה שניתן לנו לעשות – ולא משנה אם בעינינו זה "רע" ביחס לאחרים – שכן כל שליחות שהוטלה עלינו היא קדושה וראויה.

הדברים באים ללמד אותנו שבסופו של דבר העבודה שמוטלת על כל אחד מאתנו היא היפה ביותר, גם אם היצר מנסה לשכנע אותנו לחשוב אחרת. כל אדם צריך להבין שהשליחות המוטלת עליו – תהיה זו עבודה של הפצת תורה או של תמיכה בקודש – היא היפה ביותר, ולא לפסול אותה על סמך חשבונות של "מה היה טוב יותר" או "מה הייתי מעדיף".

הרעיון הזה נכנס עמוק יותר לעבודה האישית של כל אחד. לעיתים היצר עלול לשכנע אותנו שאם נוכל לבחור עבודה אחרת, נוכל להשיג יותר טוב או להרגיש יותר "שייך" או "נעלה". אבל הלקח מהמצווה של תמורה הוא לא רק על הקדשים אלא גם על חיינו האישיים – אל לנו לזנוח את הדרך המוטלת עלינו מתוך חשבונות של טוב ורע, אלא להבין כי מה שהוקצה לנו הוא חלק מהשליחות הגדולה ביותר, וביטול לשליחות זו הוא המפתח להצלחתנו, ואין להמיר את שליחותו של האדם, גם אם נראה לו שהעבודה שבפניו היא פחות "יפה" או "נעלית". על האדם לבצע את שליחותו מתוך ביטול מלא וקבלת עול, מתוך אמונה שהעבודה שהוקצתה לו היא היפה והמתאימה ביותר עבורו{{הערה|ש"פ בהר-בחוקותי ה'שי"ת, תו"מ ע' 77}}.