עריכת הדף "חסיד" (פסקה)

==משמעות הכינוי==

התואר 'חסיד' הבא לבטא אדם שמייחד את כל כוחותיו לעבודת ה' מופיע בדברי חז"ל{{הערה|עירובין יח ב}} כבר בנוגע לאדם הראשון, שעסק בעבודת התשובה במשך מאה ושלושים שנה. כמו כן משתמשים בו חז"ל לגבי 'חסידים הראשונים' שהשקיעו במיוחד בעבודת ה'.
לאחר התפשטות [[תורת החסידות]] בהנהגת הבעש"ט, דבק הכינוי הזה בכל המאמינים בתורת החסידות וההולכים בדרכיה. 
אדמו"ר הזקן כותב (בדברי עדותו בעת המאסר הראשון בשנת תקנ"ט): "וכל המון עם קורין אותם בשם '''חסידים''' בכל מדינות רוסיה לבנה ופולין ורוב מדינת ליטא ככולה, והיינו על שם חסידים הראשונים שהיו מתפללים בכוונה כנ"ל, הגם כי של עכשיו אינם חסידים גדולים כראשונים" {{הערה|אג"ק כ"ק אדמו"ר הזקן, מהדורת תשע"ב, עמ' רטו. ראו גם ב"נשיא וחסיד" שבהערה 1.}}.

[[אדמו"ר הזקן]] הביע פעם רעיון לקרוא לחסידים בשם '[[בעל תשובה|בעלי תשובה]]', כי עבודת ה' שלהם לפי שיטת החסידות מביאה אותם ל[[תשובה]] אמיתית, אולם נמלך מהרעיון הזה, שמא יאמרו שמי שאינו חסיד הרי הוא [[רשע]] ח"ו.

[[הרבי הריי"צ]] ענה  לשאלתו של אינו יהודי על פשר הכינוי 'חסיד': "השמות חסיד וחסידים מורים על היתרון מכמו הרגיל, שהחסידות מורה על הסוג מדע שהוא למעלה יותר מכמו שהוא סוג המדע שבתורה הגלויה, ושם חסיד מורה על ה[[איש]] אשר בכל עניניו הוא מתנהג ביתרון על הרגיל, לומד מדע החסידות, [[תפילה|מתפלל]] ב[[התלהבות]], עושה [[צדקה]] ו[[גמילות חסדים|גומל חסד]] ביתרון".

ב[[לוח היום יום]] (כ"א אדר ראשון) כותב [[הרבי]]: "ב[[תורת חסידות חב"ד|חסידות חב"ד]] תואר חסיד הוא, מי שמכיר מהותו העצמי ומעמדו בידיעת התורה ולימוד ומצבו בקיום המצות. יודע הוא מה שחסר לו ונותן לב ודואג למלאות את החסר, ומרבה במשמעת בדרך קבלת עול".