עריכת הדף "ליקוטי אמרים - פרק ו'" (פסקה)

==סיכום==
הנפש הבהמית ולבושיה נמשכים מה"סטרא אחרא" (=הצד האחר, כלומר- לא מהקדושה). ההבדל בין קדושה לטומאה הוא בביטול: ככל שנברא יותר "מרגיש את עצמו", הוא יותר נפרד מאלוקות. 

אלא שבטומאה שתי דרגות זו למטה מזו:

א. הנפש הבהמית עצמה נלקחה מקליפת נוגה (שהיא '''ממוצע''' בין הקדושה לשלוש קליפות הטמאות לגמרי). עניינה ומהותה הוא להחיות את הגוף ולכן כל חפצה ותשוקתה הם ענייני הגוף (ממון, כבוד ותענוגות), אך מצד עצמה אינה '''מנגדת''' לאלוקות.

ב. אך לבושיה טמאים יותר ממנה - והם משלוש קליפות הטמאות. ולכן מחשבה דיבור ומעשה של איסור (ואפילו "סתם" - בלי כוונה, או שאינם מועילים לקדושה) מטמאים את הנפש '''יותר ממה שהיא מצד עצמה''' (ומורידים אותה לשלוש קליפות הטמאות לגמרי).