עריכת הדף "מירון" (פסקה)

== ביקורו של [[אדמו"ר הריי"צ]] במירון ==

במהלך [[ביקור הרבי הריי"צ בארץ הקודש|ביקורו הידוע בארץ ישראל]] בשנת [[תרפ"ט]], ביום שני, ו' ב[[מנחם אב]], ביקר [[אדמו"ר הריי"צ]] בציון ה[[רשב"י]] שבמירון.

בשעה ארבע ורבע לפנות בוקר, יצאו הרבי ומלוויו, כדי להשתטח על ציונו של רבי שמעון בר יוחאי. הרבי נכנס לבדו למערת רבי שמעון, הדליק נרות אחדים עבור [[הרבנית שטערנא שרה (אשת אדמו"ר הרש"ב)|אמו]], [[יוסף יצחק שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|חותנו]], [[הרבנית נחמה דינה|רעייתו]] ובנותיו וחתניו, כמו גם על [[אנ"ש]] וה[[תמימים]].

לפי עדות המספרים, במהלך ההשטחות, נשמע לפתע קולו של הרבי מתוך המערה פנימה - קולות בכיה רמות.. 

הרבי קרא במקום את כל ה[[פ"נ|פ"נים]] שהביא עמו, ולאחר מכן נעמד להתפלל שחרית. בהמשך השתטח הרבי על קברו של רבי אלעזר ברבי שמעון. לאחר מכן הקיף הרבי את הציון.

למערת התנא הקדוש רבי יצחק נפחא. נכנס הרבי לבדו למערה. לאחר מכן נמצא רשום על הציון כתב יד קודשו של הרבי "כל התלמידים הלומדים ב[[רוסיא]]. כלל ישראל מרגיש מחסור בגשמיות וברוחניות". 

בשעה שש וחצי בבוקר, אחרי שסיימו להתפלל, הלך הרבי, לבקשת הגבאים, לבקר בישיבת "בר יוחאי" ו"מושב זקנים". מנהלי המוסד קיבלו את הרבי בכבוד גדול. הם הכינו ארוחת בוקר עבור כל מלוויו הרבים של הרבי, אולם בסעודת הבוקר שהגישו לו כלל לא נגע. במקום ארוחה זו אכל הרבי כמה פרוסות עוגה שהביא איתו.

לאחר הסעודה עלו הרבי ומלוויו לגג ישיבת "בר יוחאי" וצפו מרחוק על מערת רבי יוחנן הסנדלר וראו את העץ, אשר מתחתיו קבורים בית שמאי.

הרבי חתם את שמו בספר המבקרים של הישיבה, וכתב: "יום ו' מנ"א יהפכו ד' לששון ולשמחה". מתחת לשמו של הרבי חתם חתנו הרב [[שמריהו גוראריה]] ואחריו חתמו שאר המלווים{{הערה|[[דוד זאב רוטנברג]], ספר '''מסע הרבי בארץ הקודש''', עמוד 104, תשנ"ט, כפר חב"ד.}}.

מספר שנים לאחר אותו ביקור, הזכיר [[הרבי הריי"צ]] ביקורו זה, יחד עם האווירה ששררה מסביב, ואמר: 

{{ציטוטון|כשזכיתי להיות בארצנו הקדושה תובב"א, והייתי - כפי הביטוי היהדותי החסידי שבארץ ישראל - אצל ה[[רשב"י]] ואצל בעלי ה'אידרא קדישא' שמעתי אומרים: מירון הוא אוהל [[שמחה|שמח]]. כשבאים למירון הופכים להיות חזקים יותר}}{{הערה|ליקוטי דיבורים (מהדורת לשון הקודש), חלק ג' עמוד 726.}}.

הריי"צ אמר גם כי שמע במירון את הביטוי: [[רשב"י]] הוא רבי שמח. כל מה שיהודים מחסירים בקיום התורה והמצוות לוקח [[רשב"י]] על שכמו.

ובפעם אחרת הוסיף הרבי ואמר: 

{{ציטוטון|כשביקרתי בארצנו הקדושה, שמעתי יהודים משוחחים ביניהם בשפה זו: 'הייתי אצל ה[[רשב"י]] והנני הולך אצל רבי אלעזר', או 'הייתי אצל רבי חייא ואני הולך אצל רבי עקיבא'. אם אומרים זאת בתמימות - זהו עניין ההשתטחות}}{{הערה|ספר השיחות תש"א, עמוד 121.}}.