עריכת הדף "מצוות הענקה" (פסקה)

==מדיני המצווה==
הדין האמור בעניין הענקה מעבד עברי מציין כי יש להעניק לעבד שיוצא לחירות, בתנאים מסוימים. העבד יקבל את הענקת האדון רק אם הוא יצא לחופשי בתום שש שנות עבודה, ביובל או במיתת האדון, ולא אם יצא מחמת גרעון כסף. בעניינים אלו, על פי התורה, יש להעניק לעבד מה שקשור לברכה ופרנסה, ולא מבגדים או כספים. וכמו שמבואר בגמרא{{הערה|קידושין ט"ז.}} יש חובה להעניק לו דברים הנכנסים תחת קטגוריית "[[צאן]]", "[[תבואה|גורן]]" ו"[[יין|יקב]]", שהם דברים שיש בהם ברכה.

המצווה נוהגת בזכרים ונקבות בזמן הבית, כאשר דין עבד עברי חל רק כאשר ה[[יובל]] נוהג. 

=== הענקה לשכיר ===
וב[[ספר החינוך]] כתוב, שגם בזמנים שבהם לא נוהג היובל, כדאי ומומלץ לתת הענקה גם לשכיר, כלומר – המצוה של הענקה לא מוגבלת רק למצבים של עבדות גופנית או יציאה משעבוד, אלא גם למי ששוכר את שירותיו ויוצא בסופו של דבר משירותו, יש להעניק לו, כי פעולה זו נחשבת למערכת צדקה וענווה.{{הערה|שם=תפב|}}.

[[הרבי]] נותן הוראה לפרסם את הדין של הענקה לפועל.

למרות שבתורה דין של הענקה נאמר בעבד שברי שמכרוהו בית דין, והרמב"ם כותב שאין דין הענקה בעבד שמכר את עצמו לעבד. ניתן להבחין בין שתי אפשרויות בהבנת הענקה:

1. '''הענקה כשכר פעולה''' אם נבין שהענקה היא שכר בגין הפעולה שלו בנוסף לכסף הקניין של העבד, אז דין זה של הענקה יהיה חידוש שקשור במיוחד למכרוהו בבית דין. וחידוש זה לא יהיה שייך לשכיר, משום שלא מדובר במעבר לחירות או בהענקה בשכר פעולה.
   
2. '''הענקה כצדקה''' מצד שני, כשאומרים שהענקה נחשבת כחלק ממערכת הצדקה, כפי שמובא בספר המצות של הרמב"ם, שמקשר בין מצוות הענקה לבין מצוות צדקה. במקרה זה, הענקה היא לא רק שכר עבור פעולה, אלא מעין מצוה של חסד. ולכן יש צורך להעניק גם לשכיר, כי מדובר במצוות צדקה שמחייבת את המתרחש גם כאשר השכיר יוצא לחופשי לאחר שירותו{{הערה|שם=חי"ט|[[לקוטי שיחות]] חי"ט (ראה ד) ע' 153, [https://drive.google.com/file/d/1K4ezykAuQpoco7n1-Pt5QNI_z26wJvuE/view מתורגם ע' 164].}}.