עריכת הדף "עקשנות" (פסקה)

==במשמעות החיובית==
{{ציטוט צף|ויהי רצון שסוף כל סוף ימצאו עשרה מישראל ש"יתעקשו" שהם מוכרחים לפעול אצל הקב"ה, ובודאי יפעלו אצל הקב"ה – כמו שנאמר "כי עם קשה עורף הוא (למעליותא, ולכן) וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונחלתנו"|[[השיחה הידועה|שיחת כ"ח ניסן ה'תנש"א]]}}
כבר בחז"ל דרשו את המשמעות של 'קשה עורף' למעליותא{{הערה|שמות רבה מב,ט: "והנה עם קשה עורף הוא' ... חצוף באומות – ישראל ... אתה סבור שהוא
לגנאי ואינו אלא לשבח".}}. בעוד וב[[מצח]] הוא הארת הרצון, העורף עומד לנגדו כיון שבעורף הוא תוקף הכח של הרצון כנגד המנגד אליו, שלא לסבול דבר המנגד לרצונו, ובעבודת השם הוא התוקף שלמעלה מהדעת שלא למרוד ברצונו יתברך{{הערה|תורה אור מגילת אסתר קכג, ב.}}.

אף שטבע זה יכול לבוא באופן שלילי, כאשר מנתבים אותו לעבודת השם יש בו מעלה יתירה, שאם מוסכם אצלו דבר מסויים, אף אם לא מאיר בו רגש של אהבת ה' או יראת השם, יעמוד בהחלטתו בתוקף ולא יפול מזה לעולם, וכל עיקר היסוד של עבודת השם בתורה ומצוות תלוי בזה{{הערה|שם=תוח}}.

בעבודת השם{{הערה|1=ראו גם [https://chabadlibrary.org/books/1200750080 אגרות קודש חלק א' אגרת עט, ביאור ענין המליקה בעבודת השם שהוא אותו העניין ממש].}} ענין העקשות הוא ה[[קבלת עול]], שאדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים למעלה מטעם ודעת ולמעלה מרגש{{הערה|שם=לב}}, והכח לבחינת ביטול זה לאלוקות שלמעלה מן השכל, הוא משם הוי' שחקוק בכל אחד מישראל, כמו שכתוב "כי חלק ה' עמו", ובחינת [[קוצו של יו"ד]] היא הביטול שלמעלה מהשכל, ומעוררים זאת על ידי ההתבוננות השכלית, ובאמצעותה מגיעים לביטול שלמעלה מהשכל, והזמן המסוגל לזה ביותר הוא חודש תשרי שמכונה בשם 'ירח האיתנים', שאיתן משמעותו קשה{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/2000500213 תורת שמואל תרל"ה חלק ב' עמוד תנט].}}.

בשונה מהעקשנות של הלעומת זה{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/3901370549 התבארה באריכות בתורה אור הוספות מגילת אסתר קכג, ג].}}, העקשנות דקדושה נמצאת בצד הקדושה בלבד, והיא בחינת האהבה שבפנימיות הלב שלמעלה מטעם ודעת, ומגיעה מלמעלה בבחינת מתנה{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/4001380589 לקוטי תורה פרשת בלק סז, ד]. התבאר גם בהאזינו עג, רע"ב. וראה גם תו"א תצוה פה, סע"א. פה, ג-ד. הוספות לתו"א מג"א קכג, ב-ג. לקו"ת בלק עא, ב. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' שלו. תער"ב-ע"ו ע' קכב. [https://chabadlibrary.org/books/2000460324 תורת שמואל תרל"ט חלק א' עמוד רכה], ושם מקשר זה עם ענין 'עז כנמר'.}}, ותוקף זה הוא בעצם הנפש ממש{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/2300550766 תורת חיים שמות חלק ב' פרשת תצוה שעט, ד]. וראו שם כי מה שעומד לנגד זה מצד הסטרא אחרא, הוא העזות מצח, וזהו הטעם לציווי ה' להניח את הציץ על המצח דווקא.}}.

ב[[אגרת הקודש - סימן כ"ב]] תובע אדמו"ר הזקן להשתמש בתכונה זו לצורך התחזקות בתפילה בקול רם, אדמו"ר הריי"צ התבטא בשיחה הידועה בעת שיצא ל[[קאסטרמה]] ב[[מאסר וגאולת אדמו"ר הריי"צ|מאסרו הידוע]] שמוכרחים לומר לשלוחי היבסקציה "בעקשנות היהודית הגדולה והחזקה ביותר" עם אלפי שנות מסירות הנפש היהודית: "אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו"{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/4301580256 שיחת ג' תמוז תרפ"ז].}}, והרבי התבטא באחת השיחות בנוגע ליהודי [[גרוזיה]] שאצלם רואים בתוקף גדול יותר את ענין העקשנות{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/11200017122 שיחת אחרון של פסח תשל"ב].}}, וכן אצל בעלי תשובה, שלא מתחשבים במה שאומרים אלא הולכים בתוקף עם האמת הפנימית שלהם, כפי שבא לידי ביטוי בתנועות הניגון של 'אתה בחרתנו'{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/1402730092 שיחת יום שמחת תורה תשכ"ד].}}.

הרבי הזכיר את העקשנות בנוגע לעניני [[גאולה ומשיח]], הן בנוגע לעצמו שלמרות שלא רואה כיצד דבריו בענין זה פועלים על החסידים, ממשיך בכך בעקשנות מתוך בטחון שבסופו של דבר הדברים יפעלו את פעולתם{{הערה|שיחת ויקהל פקודי שבת מברכים החודש ניסן תשמ"ז.}}, והן בנוגע לחסידים, שדרושים 'עשרה עקשנים' שיתעקשו לפעול אצל הקב"ה את הגאולה השלימה{{הערה|[[השיחה הידועה]], שיחת כ"ח ניסן ה'תנש"א בסופה. בהמשך לכך בשנת [[תשנ"ב]] בחלוקת ה[[לעקאח]] ב[[הושענא רבה]], עברה לפני הרבי קבוצה [[נשי ובנות חב"ד|נשות חב"ד]], שהגישו לרבי מעטפה המכילה חתימות של נשים [[קבלת המלכות|המקבלות עליהן את מלכותו של הרבי]] ואמרו "אנחנו כאן, מניין נשים "עם [[קשה עורף]]" מבקשות מהרבי שיתגלה לעין כל כמלך המשיח ויוציאנו מהגלות מיד".}}.