עריכת הדף "פטר חמור" (פסקה)

==מטעמי המצוה==
הטעם למצוות פעיון פטר חמור מהווה זיכרון לנס שעשה ה' בבני ישראל ב[[יציאת מצרים]], כאשר [[מכת בכורות|הרג את כל בכורי מצרים]] ופסח על בני ישראל{{הערה|שם=ספר החינוך|}}.

הטעם למצוות עריפת פטר חמור, [[הרבי]] מסביר{{הערה|לקוטי שיחות חל"ו ע' 59 ואילך.}} את פירוש [[רש"י]]{{הערה|פרשת בא ברש"י יג, יג. דעת לוי בבריתא בגמ' בכורות י, ב.}} שהסיבה לכך שבמצוות עריפת פטר חמור יש להקפיד על דרך עריפתו, על אף שיש בכך צער בעלי חיים. "הוא הפסיד ממונו של כהן, לכך יופסד ממונו", שהסיבה לכך היא שמדובר בהפסד כלכלי לבעל החמור, והצער בהוצאה לפועל של מצוות העריפה נועד לשמש כעונש על כך שהוא לא פדה את החמור. והמשמעות היא שזה מידה כנגד מידה – הבעלים לא רצו להוציא כסף כדי לפדות את החמור, ולכן הוא נאלץ להפסיד את החמור עצמו.

וזהו חידוש שלמורות שגורם ל[[צער בעלי חיים]], התורה לא מקילה בזה ומחייבת את בעל החמור להרוג את החמור אם לא פדה אותו, כי זהו עונש של [[מדה כנגד מדה|מידה כנגד מידה]], הוא לא רצה להוציא כסף על פדיון החמור, אז הוא עצמו יפסיד את החמור שלו בידיים.

הרבי מסביר שיוצא שחלק מהמצווה הוא שהבעלים ירגישו את הפסד ממונם, ולכן אי אפשר לבצע את העריפה על ידי שלוחו.

גם מסביר שמלשון רש"י "הפסיד ממונו של כהן" משמע שזהו כבר ממונו של הכהן, כי בפשוטו של מקרא פטר החמור שייך כבר לכהן לפני שפודים אותו, כמו שרואים מלשון הפסוק{{הערה|פרשת קרח יח, טו.}} "כל פטר רחם גו' באדם ובבהמה יהי' לך" - אלא שהתורה אמרה שלא נותנים את הפטר חמור עצמו לכהן, רק את פדיון החמור.