עריכת הדף "איסור חרישה בשור וחמור" (פסקה)

== בחסידות ובקבלה ==
בתורת החסידות ישנם שני ביאורים בטעם הציווי "לא תחרוש בשור וחמור יחדיו":

'''פירוש א': הבדלה בין קדושה לקליפה'''

השור הוא הסמל האמיתי של הקדושה, וזאת משום ש"אל הבקר רץ אברהם" וששור מייצג כוח ברכה ועבודה רוחנית. החמור, לעומת זאת, מסמל את הקליפה המנוגדת לקדושה.

המצווה "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו" מציינת את הצורך להרחיק את הקליפה, כך שהיא לא תוכל להתחבר עם הקדושה. פסוק זה מבהיר את הצורך בנפרדות בין הקדושה לבין כוחות הרע, כך שאין אפשרות לשלב בין שני העולמות הללו.

על פי ביאור זה, מטרת הציווי היא להרחיק את קליפת החמור, שהיא סמל למידות של חסד ושפע לא מכוון, כדי שלא תוכל לקבל כוח מקדושה.

'''פירוש ב': שתי קליפות בשור ובחמור'''

הפירוש השני הוא שגם השור וגם החמור הם מסמלים לקליפות, ומייצגים צדדים שונים של כוחות רעים. השור, המייצג את הגבורה והדין, משדר כוח עז אך גם קשה, בעוד שהחמור מסמל את חסד הקליפה, צד של רפיון רוחני. איסור השילוב בין השניים נועד למנוע את חיבורם של כוחות אלו, כיוון שהשילוב ביניהם יכול להוביל ליצירת עמלק, כוח רע שקשור עם הכלב ("כֶּלֶב").

על פי זה, "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו" הוא אזהרה לאחדות כוחות רעים אלו, שמביאה לעיתים לתוצאה רוחנית שלילית, כמו הופעת עמלק.

ובעבודת האדם, השור מייצג את ה[[יצר הרע]] שבאדם, שנדרש לשבור את התאוות והנטיות השליליות. העבודה הרוחנית האמיתית היא לשבור את כוחות הרע ולהפוך את החומר לקודש. החמור, מצד שני, מייצג את הצד ה[[קרירות]], הפסיבי והמרוחק יותר מהקדושה, ולכן צריך להימנע מהשפעתו במאבק הרוחני{{הערה|ד"ה לא תחרוש תרכ"ז, ותשכ"ז.}}.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מצוות]]