עריכת הדף "אספקלריא" (פסקה)

==בחסידות==
אך בחסידות שני סוגי הזכוכית הם עדשה ומראה. כותב אדמו"ר הזקן{{הערה|תו"א מקץ ד"ה ת"ר מצוות נר חנוכה כו' ל"ג א'.}}, שיש ב' סוגי מראות: זכוכית שקופה המלוטשת לעדשה (שעל ידה יכולין לראות מרחוק), ומראה, (דהיינו, שיש מסך וציפוי על הזכוכית. אבל הציפוי אינו עב ומסתיר אלא דבר דק וקלוש, והיינו, ציפוי כסף הידוע). הראשונה היא אספקלריא המאירה, והשניה היא שאינה מאירה - שאין רואים בה מהות הדבר הנראה ועצמותו כי אם רק דמות לבד. אמנם, מצד אחד יש באספקלריא שאינה מאירה מעלה: שיכול לראות את עצמו וגם לראות מאחוריו.

===אספקלריא המאירה===
היא משל לתורה ומצוות, שהן ה"לבוש" שעל ידו יכולה הנשמה ליהנות בג"ע מאור אין סוף המתגלה בו.

===אספקלריא שאינה מאירה===
אספקלריא שאינה מאירה היא [[משל]] ל[[קריאת שמע]] ו[[תפילה]]: הנפש הבהמית היא "ציפוי דק"{{הערה|דק= שהרי היא מקליפת נוגה, ולא מג' קליפות הטמאות לגמרי.}} המכסה ומסתיר, אך אינה מעלימה לגמרי – ואדרבה: ע"י הפיכת הנפש הבהמית מרע לטוב מתווסף בנשמה האלוקית אור מאיר יותר מקודם שהייתה קודם ירידתה בגוף. וכדברי הזוהר{{הערה|תרומה, קכ"ח ב'.}} שע"י כפיפת הרע לטוב שורה קדושת ה' הנעלית ביותר{{הערה|כד אתכפיא ס"א אסתלק יקרא דקב"ה בכולהו עלמין יתיר משבחא אחרא, ואסתלקותא דא יתיר מכלא.}}, ומאיר שלא על פי סדר השתלשלות. דהיינו, תורה ומצוות ממשיכים אלוקות משורש הנאצלים – [[אריך אנפין]], ואילו תשובה ותפילה ממשיכים מבחינה התחתונה שבמאציל – [[עתיק יומין]].

אספקלריא המאירה היא העבודה שעיקרה הגילוי מלמעלה, ואילו אסקפלריא שאינה מאירה עיקרה עבודת האדם מלמטה למעלה, עבודת התשובה{{הערה|שע"י הבכייה והתעוררות רחמים על פשעיו (כמ"ש סד"ה הראיני את מראיך שבדרושי שיר השירים שבתורה אור) יבוא לבחינת בכל מאדך ותמשך כללות החיות מאור א"ס ב"ה הסכ"ע להיות גילוי אלוקותו ית' על כל השנה - לקו"ת ניצבים מ"ז ג'.}} והתפילה.

===זמן הבית וזמן הגלות===
ההבדל שבין העבודה בזמן הבית (אספקלריא המאירה) לזו של הגלות (שאינה מאירה) דומה להבדל שבין תורה ומצוות לתפילה ותשובה{{הערה|לקו"ת דרושים לשמ"ע צ"ב ב.}}: העבודה דזמן הגלות ויום טוב שני של גלויות היא עבודת הבעלי תשובה, שמבחינה אחת נעלית מעבודת הצדיקים – שעל ידה דוקא מגיעים ל"הראיני את מראיך{{הערה|שיר השירים ב' י"ד.}}", וכמו מעלת החיות והאופנים (שהם המלאכים שביצירה ובעשיה) על השרפים (המלאכים שבבריאה): שדוקא משום '''שאינם''' משיגים את מקורם ושורשם הם ברעש{{הערה|ליקוטי תורה שלח מ"ז א' ובכמה מקומות.}} גדול. דהיינו, שהאופנים הם כבן כפר שראה את המלך, והרעש הוא תשוקתם וחפצם בכלות הנפש. אך השרפים עומדים בבחינת ביטול, והם כבן כרך שראה את המלך על דרך משל, שאין חידוש כל כך בעיניו רוממות המלך אלא מתענג ונהנה מזיו יקרת תפארת גדולתו.