עריכת הדף "דבר מלכות נח" (פסקה)

==השיחה בקצרה==
שבת [[פרשת נח]] היא שבת כללית לכל השנה, כי בה '''נשלמת''' עבודת [[שבעת ימי הבנין|שבעת ימי המעשה]]{{הערה|כמודגש בשמה "נח" - מנוחה.}}. כלליותה היא '''בפועל''', בשונה מ[[שבת בראשית]] שהיא כללית '''בכח'''. ההבדל בין השבתות מתבטא גם ב[[פרשה|פרשות השבוע]] ש[[קריאת התורה|קוראים]] בהם: ב[[פרשת בראשית]], מסופר אודות [[בריאת העולם|קיום העולם]] מצד בריאתו של [[הקב"ה]] - "בכח". ובפרשת נח, על קיום העולם כפי שהוא מצד [[עבודה|עבודת]] ה[[נבראים]], שגם כשהנבראים חוטאים העולם ממשיך להתקיים{{הערה|"לא ישבותו" לגבי ברית ה[[קשת בענן]]}}. - "בפועל".

בבריאה בפועל (שעל ידי עבודת האדם), יש יתרון לגבי הבריאה בכח (שעל ידי הקב"ה): בבריאה של ה', היה הגילוי ב[[שם אלוקים]]{{הערה|"בראשית ברא '''אלוקים'''"}} - [[צמצום]] והעלם האור האלוקי (או [[שם הוי']] שמתעלם באלוקים). וקיום העולם שבעבודת האדם, היה שבתוך העלם ו[[מציאות]] העולם - מתגלה שם הוי' שלמעלה מהעולם{{הערה|"ונח מצא חן בעיני '''הוי''''}}, וניכר בגלוי ש'''[[הוי' הוא האלוקים]]'''.

גילוי הוי' באלוקים מתבטא בתוכן [[פרשת נח]], בהתייחסו על גרמי השמים ש"לא ישבותו" - שזה מורה שגם בעצמים [[גשמי]]ים אלו, מתגלה [[עצמות אין סוף]] - שלא ישבותו לעולם. עוד ביטוי לזה, ב"את [[קשת בענן|קשתי נתתי בענן]]" - שהוא השתקפות של ה[[שמש]] - גילוי, ב[[ענן]] - אדים העולים מהארץ הגשמית - שבמציאות הגשמיות (אלקים), מתגלה השמש (הוי"ה).

המעלה שבעבודה 'בפועל' על העבודה 'בכח', מרומז ב[[פרשת לך לך]] שקוראים ב[[מנחה]] שבשבת זו. '''"לך לך"''' (פעמיים) הוא הליכת והתנהגות האדם בעולם, שלא בערך למצבו הקודם. ואז מתגלה ה'''"אשר אראך"''' - גילוי המהות העצמית של היהודי, שגם בהיותו במציאות העולם הוא קשור עם אלוקות ומגלה אותה בעולם. היות ושבת נח היא שבת כללית בנוגע לפועל, צריך לעשות בה חשבון נפש בנוגע לפועל ה[[שנה]] הקרובה. על החשבון להיעשות לא מתוך מרירות וכניסה לפרטים; וגם לא ביציאה לגמרי מהעולם; אלא שע"י עליה למצב נעלה יותר מתתקנים כל הפרטים (וכמובן בלי רגשי צער), כמודגש בעבודת [[יום השבת]]{{הערה|יום אמירת השיחה}}, שהיא [[תשובה עילאה]], וב[[שמחה]] גדולה, שמתבטלת מציאות הרע לגמרי ב[[לימוד התורה]].

בשבת נח של שנה זו ([[תשנ"ב]]), יש לערוך חשבון נפש מיוחד בנוגע ל[[גאולה]]: הרי כבר מזמן הכריז ה[[אדמו"ר הריי"צ]] שעומדים מוכנים ל[[קבלת פני משיח]]. (ואף על פי שבכל אחד ואחד ישנם ענינים הדורשים תיקון, אין זה מפריע לשלימות וכללות ישראל, וזה כמו שריטה קטנה בגוף בריא). ואם כך זה היה בזמן הרבי הריי"צ, כל שכן וקל וחומר עכשיו - ש[[משיח]] מוכרח לבוא, '''וזה רק תלוי במשיח עצמו!'''

[[קובץ:קידוש לבנה.jpg|250px|ממוזער|"ב[[בגד]]ים נאים וברחובה של עיר" <small>זלמן קליינמן</small>]]
יש לערוך חשבון נפש גם על מנהג ה[[קידוש לבנה]]: ובהקדם - ביאור מעלת הקידוש לבנה: ברכת הלבנה, היא על המסלול הקבוע שלה, וחידושה בכל חודש. ומובא בגמרא{{הערה|סנהדרין מב, א}}, שקידוש לבנה הוא כקבלת פני [[שכינה]]. ומבאר הרבי, שבזמן ה[[גלות]] אין ישראל רואים את פני השכינה. וחידוש הלבנה הוא סימן להם "שהם עתידים להתחדש כמותה" ולראות את פני השכינה{{הערה|ולגודל שמחה זו, עושים ריקודים בקידוש לבנה - כבשמחת נישואין.}}. הביאור לפי [[פנימיות התורה]]: ה[[ירח]] רומז ל[[ספירת המלכות]], שמעצמה אין לה כל גילוי ואור, והיא רק מקבלת מה[[שמש]] - [[זעיר אנפין]]{{הערה|ששת הספירות, לא כולל ספירת המלכות.}}. ולכן השינויים שבה, הם תוצאה משינויי גילוי הזעיר אנפין שמתגלה בה. וב[[ימות המשיח]] שיהיה אור ה[[לבנה]] כאור ה[[חמה]], יהיה שלימות הגילוי של ז"א במלכות, ושל הוי' באלקים. קידוש הלבנה מבטא את מעשינו ב[[גלות]] (במיעוט הירח) שעל ידה{{הערה|ככתוב בתניא: "על ידי מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות".}} באים ל[[גאולה]] (התחדשות הירח).

'''המעשה הוא העיקר:'''
:להוסיף בזהירות בקידוש לבנה:
*ב[[בגד]]ים נאים
*ברחוב העיר
*ברוב עם הדרת מלך
*ב[[זמן]] - אחרי ז' ימים למולד וב[[מוצאי שבת]]
*ובעיקר: מתוך כוונה ובקשה ל[[הבאת המשיח|זירוז הגאולה]].