עריכת הדף "זיגמונד פרויד" (פסקה)

== יחסו של הרבי לשיטתו של פרויד ==
[[הרבי]] הביע הסתייגות משיטתו של זיגמונד פרויד וראה בה מיקוד בצדדים הנמוכים והשליליים שבנפש האדם. לעומת זאת, הרבי הדגיש כי כאשר ניגשים לנפש בצורה נכונה, ניתן לחשוף בה תכנים רוחניים וחיוביים. כך, במענה לקבוצת אקדמאים שהתעניינה בתפקידו של [[רבי]], הסביר הרבי את ההבדל בין גישות פסיכואנליטיות לבין תפקודו של [[רבי]]: {{ציטוט|תוכן=פרויד ניסה 'לחפור' בנפש האדם ומצא רפש. אדלר ניסה גם הוא 'לחפור' ומצא אבנים וסלעים (=תאוות שלטון וכוח). אולם כשיודעים כיצד 'לחפור' בנפש האדם, מוצאים את האוצרות שבו. זהו תפקידו של הרבי. הוא מגלה את האוצרות הטמונים ביהודי, את הנשמה שבו.|מקור={{הערה|[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/5564990 לקרב את הקרובים], [https://chabad.info/blogs/470207/ התייחסותו של הרבי לגישות טיפוליות שונות], [http://www.chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=88&CategoryID=199 הציר המרכזי ב[[חסידות]]]; ראו גם: '''אדמו"רי חב"ד ויהדות אוסטריה''', עמ' 80; שם, עמ' 259–258.}}}}

במכתב אחר כתב [[הרבי]], כי אף שבקרב רופאי נפש יש כאלו שנקטו בגישה חיובית והועילו למטופליהם בדרכים ישרות, הרי יש מקום להיזהר מגישות המבוססות על פסיכואנליזה שאינן רואות ערך בכבוד שמים, אמונה או ערכי מוסר בסיסיים. הרבי ציין לטובה את גישתו של פרופ' [[ויקטור פרנקל]], שבניגוד לשיטת פרויד, הציב את האמונה, התקווה והמטרה כיסודות חיוניים לבריאות הנפש{{הערה| [[אגרות קודש]], חלק כ"ב, עמ' רכז. לשון המכתב: ''"ועוד להעיר בקשר לכותבו שהנ"ל נמצא בטיפול אצל רופא העוסק בבריאות הנפש, אשר אף שאינו ברור כל כך לאיזה רופא מתכוון, אבל בכלל, בעוונותינו הרבים, סוג מיוחד ישנו מהנ"ל מתחילים הטיפול מדיבור על ה' וכבוד שמים וכבוד אב ואם וכו', וצריך עיון ובירור גודל השכר ואפילו אם חשוב הוא, האם אינו יוצא בהפסדו במשך הימים. פשוט שכמה רופאים מהנ"ל שהועילו וריפאו בדרכים ישרים, ובפרט מעת שפרופסור אחד [=כוונת הרבי לויקטור פרנקל] מצא עוז בנפשו להכריז ולהודיע אשר (היפך שיטת מייסד טיפול זה - הידוע [=כוונת הרבי לפרויד]) הרי האמונה בה', נטי' דתית בכלל המביא תוכן בחיים וכו' וכו' - הרי זה מדרכים הכי יעילים לרפואה וכו', הרי עדיין מכמה סיבות לא חדרה שיטה זו לחוגים רחבים של רופאים הנ"ל, ובמילא מקום לבירור".'' }}.

במכתב נוסף משנת [[תש"כ]], שכתב הרבי ב[[אנגלית]], הוא קובע כי התיאוריה של פרויד לוקה בפרצות רבות, ושרבים מתלמידיו המרכזיים נטשו את שיטתו ופיתחו גישות עצמאיות השוללות את יסודותיה – ובהם יונג, אדלר ו[[ויקטור פרנקל|פרנקל]]. הרבי ראה בכך אינדיקציה לכך שגם בתוך העולם הטיפולי עצמו, גישתו של פרויד אינה מקובלת או מוחלטת{{הערה|מורה לדור נבוך, חלק ג', עמ' 241.  עמ' שעח. לשון המכתב (מתורגם): ''"בנוגע להתייחסות שלך למטרה בחיים, ואתה מביע התנגדות לפרויד, אף על פי שמתוך הטקסט של המכתב שלך נראה שאתה סבור התיאוריה של פרויד היתה נכונה ונוחה. הרשה לי לומר שלאחר בדיקה מדוקדקת וקרובה יותר, אכן מוצאים הרבה פרצות בתיאוריה שלו, ולמעשה יש לציין כי רבים מהתלמידים הכי בולטים שלו - התפזרו והתרחקו מהתיאוריות שלו והקימו תיאוריות משליהם, ואף על פי שהן עשויות להיות שונות זו מזו, יש לכולן דבר אחד משותף, והוא - ההכחשה של הגישה הבסיסית של פרויד. מספיק להזכיר רק את יונג, אדלר, ולאחרונה גם את פרנקל. הדבר מעניין במיוחד שד"ר ויקטור פרנקל, פרופסור באוניברסיטת וינה, עושה את המטרה בחיים לאבן הפינה של שיטתו הפסיכואנליטית" ''}}.