עריכת הדף "יחוד (קבלה)" (פסקה)

== המשל ליחודים הוא דוקא מיחוד גשמי ==
סיבה שכינו בזוהר ובספרי הקבלה את היחודים העליונים בלשון זיווג גשמי, עלינו להעמיק בהבחנה בין יחוד דכר ונוקבא (זכר ונקבה), ולמה נדרש להמשיל את השפעת האור הרוחני על פי תהליכים גשמיים.

ההבחנה הראשונה היא בין סוגי השפעה: שפע רב לתלמיד או עזרה מצד עשיר לעני, לעומת שפע הנובע מיחוד דכר ונוקבא. בשפעת עשיר לעני, התהליך הוא חד-צדדי – העשיר נותן, והעני מקבל. כלומר, אין כאן שום סיטואציה שבה שני הצדדים משתלבים יחד בצורה הדדית ומשפיעים זה על זה.

לעומת זאת, בזיווג דכר ונוקבא, יש חיבור ושיתוף פעולה בין שני כוחות – זכר ונקבה – השפעה שמגיעת מצד אחד (הזכר), אך יש כאן גם שיתוף מצד השני (הנקבה) כי היא לא רק מקבלת את השפע, אלא היא גם נותנת משלה וגם מאפשרת את המשך הצמיחה וההולדה של משהו חדש ומחודש.

הנקבה אמנם נקראת "מקבלת", אך למעשה, ממנה עיקר הוולד, כי יש את זרע האישה ("אישה מזרעת תחילה"), ובנוסף יש גם זרע האיש שדווקא שניהם יחד יש את הכח להוליד. ונקראת "מקבל" ככי זרע הנקבה אין בה כח להקפיא ולהתרקם ממנו הולד רק ע"י זרע הזכר וכמו ה[[חלב]] שנקפא להיות גבינה ע"י שנותנים בו [[קיבה]].

ולכן המשילו היחודים העליונים "יחוד [[ז"א]] ו[[נוקבא]]" ל"זיווג זכר ונקבה". כי ביחוד העליון יש גם בחינת [[העלאת מיין נוקבין|מ"ן]] וגם [[מים דוכרין|מ"ד]].

זאת אומרת שיש הן את ההמשכה שנמשך מלמעלה מ[[חכמה עילאה]] שבה מלובש [[אור א"ס ב"ה]] - [[מים דוכרין|מ"ד]]. אך יחד עם זאת הייחוד נפעל על ידי ה[[העלאת מיין נוקבין|העלאת מ"ן]], (שהמלכות דאצילות מתלבשת בבי"ע לברר בירורין) שהוא בירורי [[רפ"ח ניצוצים]] על ידי שהאדם מתפלל ב[[אהבה ויראה]] בכח ה[[אכילה]] ו[[שתיה]] שהוא בירורי [[קליפת נוגה]], וכן על ידי המצוות הגשמיות כמו ה[[צמר]] מה[[ציצית]] וקלף ד[[תפילין]].

ושרש ה[[מ"ן]] גבוה מאד לפי שהיא מ[[עולם התהו]]. אך למרות זאת דווקא ה[[מים דוכרין|מ"ד]] (שנמשל לזרע האיש) הוא המברר המ"ן (ולאחר הבירור, עולה ב[[ס"ג]] שלמעלה מ[[מים דוכרין|מ"ד]] של [[שם מ"ה|מ"ה]]).

ולכן הוכרחו להמשיל יחוד העליון לזיווג דכר ונוקבא דייקא אע"פ שהוא משל גשמי מאד{{הערה|לקוטי תורה שיר השירים ט, א.}}.