עריכת הדף "ישעיהו הנביא" (פסקה)

===החילוק בין פרשת האזינו לנבואת ישעיהו===
[[פרשת האזינו]] פותחת במלים: {{ציטוטון|'''האזינו''' השמים ואדרבה, '''ותשמע''' הארץ אמרי פי}}". לשתי המלים "האזינו" ו"תשמע" יש משמעות של שמיעה (וציות), ברם, קיים הבדל ביניהן ביחס לאופן השמיעה: המובן של "האזינו" הוא להקשיב לדברים הנאמרים מקרוב ("האזינו" מלשון אזניים - כלומר, בהתייחסות לדברים הנלחשים לאוזן), ואילו הביטוי "תשמע" מתייחס לדברים הנשמעים מרחוק.

[[רבי מנחם מענדל שניאורסון (כ"ק אדמו"ר שליט"א)|הרבי]] מקשה, כי על פי המשמעות של שתי מלים אלו היה מתאים יותר להשתמש בהן בסדר הפוך: בקשר ל[[שמים]], הנמצאים מרחוק, היה צריך להיאמר הביטוי "שמעו שמים", ואילו בקשר ל[[עולם|ארץ]], שהיא קרובה - "האזיני ארץ", כפי שאכן אנו מוצאים אצל ישעיהו הנביא את הלשון{{הערה|ישעיה א, ב.}}: "שמעו שמים והאזיני ארץ".

[[רבי מנחם מענדל שניאורסון (כ"ק אדמו"ר שליט"א)|הרבי{{הערה|[[לקוטי שיחות]] כרך לט מכתב כללי.}}]][./ישעיהו_הנביא#cite_note-9 <span class="mw-reflink-text"><nowiki>[9]</nowiki></span>] מסביר, כי כש[[יהודי]] [[עבודת השם|עובד]] את [[הקב"ה]] בכל חלקי [[נשמה|נשמתו]]{{הערה|באופן של "כל יושביה עליה".}} עד שמתגלית אצלו בשלימות ה[[קדושה]] של "[[חלק אלוקה ממעל]] ממש" שבו, אזי ענייני הקדושה [[רוחניות|הרוחניים]] שמימיים קרובים אצלו ואילו הענינים [[גשמיות|הארציים]] - רחוקיים: "האזינו" - "השמים", ו"תשמע" - "הארץ".

משום כך אמר ישעיהו הנביא את הלשון: {{ציטוטון|שמעו שמים והאזיני ארץ}}, כי בזמנו כבר לא היה מצב של "כל יושביה עליה" - [[עשרת השבטים|עשרה שבטים]] כבר גלו מ[[ארץ ישראל]], וממילא כבר נחסר בהקדושה המלאה של ישראל ו[[ארץ ישראל]], ולכן אמר בדברי נבואתו לבני ישראל: "שמעו שמים", שכן הקדושה השמימית אינה קרובה כל כך.