עריכת הדף "כיסוי הדם" (פסקה)

== בחסידות ==
בפנימיות הענינים, מצות כיסוי הדם נוגעת לתחום רוחני עמוק של הבחנה בין [[גשמיות]] ל[[קדושה]]. הדם, כפי שהוא מציין את החיות והחיות שבאדם, משדר את האנרגיה והרוחניות שמזינה את הפעולות הגשמיות שלנו. אם מדובר בעניינים של חולין או רשות, יש לכסות את הדם – כלומר, הגשמיות לא צריכה להיות עם התלהבות הלב, רק היא צריכה להיות מנותקת מהלב, מבלי להחיות את כל התחום הגשמי. על ידי כיסוי הדם, אנו רומזים לכך שעלינו להמעיט בהשפעת החיות הגשמית, שהרי זו לא מיועדת להיות מרכז החיים שלנו.

'''דם של מוקדשין''' – מצוות כיסוי הדם אינה נוהגת במוקדשין, כי בתחום הקדושה אנו צריכים את הדם – את החיות וההתלהבות שבפעולותינו. במוקדשין, דווקא הדם הוא שמייצג את הקשר העמוק והחיות שנדרשת ללוות את המעשים הקדושים. זו הסיבה שלדבר זה אין צורך בכיסוי.

'''דם בהמת חולין''' – לא נדרשת כיסוי דם, שכן מדובר בעובדה שרוב סוגי הבהמות נקרבים על גבי המזבח ומביאים כפרה, וממילא הדם של בהמה שמוקדשת לאל לא דורש כיסוי. בהמות אלו קשורות בקדושה והדם מסמל את החיות שצריך להיות בעניני קדושה.

'''חיה ועוף''' – החיות שבעלי החיים אינם מקודשים. הם זקוקים לכיסוי, משום שהחיות שברשותם אינן קשורות לקודש.

אמרו חז"ל: "אבוהון דכולהון דם" (ולא אמרו "כיסוי הדם"), הפירוש הפנימי בזה הוא, שהעניין המרכזי הוא הדם, שמייצג את החיות, שהוא עקרון יסוד בקיום המצוות, שהוא החיות וההתלהבות בקיום המצות{{הערה|לקוטי שיחות חל"ז ע' 48.}}.