עריכת הדף "שלג וצמר" (פסקה)

=="שני" - צמר צבוע באדום==
'''שלג''' - הנביא דניאל{{הערה|דניאל ז' ט'.}} ממשיל את לבושו של הקב"ה לשלג לבן "לבושיה כתלג חיור".
והעניין בזה: הקב"ה עצמו הוא אור אין סוף '''שלפני''' הצמצום, ו"לבושו" היא דרגת א"ק ([[אדם קדמון]], '''שאחרי''' הצמצום), שמשם שורש נשמות ישראל. ע"י התשובה "מלבינים ישראל כשלג" ומתעלים למעלה מעלה עד דרגת שורש נשמתם.
תשובה זו נמשלת ל"חוטי שני" (צמר צבוע אדום) ההופכים (ע"י התשובה) ללבן, כי התעלות זו אפשרית כאשר פוגם החטא רק '''בהתפשטות''' המידות (בלבושיהן, במחשבה דיבור ומעשה) – כמשל חוטי הצמר שבמהותם הם לבנים, ומספיק להוריד מהם את הצבע בכדי שיחזרו למראה הטבעי שלהם.

'''צמר''' – אבל כאשר החטא פוגם '''בעצם''' המידות עצמן (ולא בלבושיהן) צריך המשכה ממקום גבוה '''יותר''' משורש הנשמה, ממקום שאין התעוררות האדם יכולה להגיע לשם - והמשכה זו רמוזה ב"צמר" (המשכה באופן של "שערות" מדרגת "עתיק"{{הערה|היינו, כמו שהצמר הוא '''מגוף''' הכבש ולא לבושים בלבד, והצמר הוא שערות – הרומזות בכל מקום להמשכה עצמית מהמוחין.}}.

===השלג לבן יותר מהצמר===
הטעם לדיעה זו שהשלג לבן יותר למרות שהצמר נעלה יותר{{הערה|כי הצמר הוא "עצמי" ואילו השלג "לבושים" בלבד}}, כי "אין הגבורות נמתקות אלא בשורשן"{{הערה|פרע"ח שער השופר פרק א'.}}. דהיינו, חסדים הנוצרים מהתהפכות הגבורות "לבנים יותר" מהחסדים מצד עצמם. ומכיון שדין (יניקת החיצונים) שייכת רק בלבושים (בחינת השלג) – '''כשהם''' נמתקים בשורשם גדול החסד יותר.