עריכת הדף "בבל" (פסקה)

==טיבעה==
בבל עמוקה משאר ארצות, כמו שכתוב{{הערה|בראשית יא יב}} {{ציטוטון|וימצאו בקעה בארץ שנער}}. בגלל היותה עמוקה כל מתי ה[[מבול]] ירדו לשם, ולכן גזרו חכמים ואמרו שכל האוכל מעפרה של בבל כאילו אוכל שקצים ורמשים{{הערה|שבת קיג, ב.}}.

בבבל המים מצויים, ולכן יש מהאמוראים שסובר שלא התירו שם למלא מים בשבת מבורות על ידי פסים שעושים סביבות הבור כדי שיחשב הכל רשות היחיד, שלא התירו אלא במקום שיש דוחק במים{{הערה|עירובין כא, א.}}.

בבל עומדת במצולה וטבועה בבצעי המים, על כן נשתנה דינה בנוגע למי שמקבל שדה מחברו על מנת לזרעה תבואה, שהדין הוא שאינו יכול לשנות ולזרוע בה קטניות{{הערה|משנה ב"מ קו, ב}}, אולם לא אמרו דין זה אלא ב[[ארץ ישראל]] שהיא מקום הרים והקטניות מכחישות את האדמה, אבל בבבל שהיא במצולה, מותר לו לשנות אם ירצה מתבואה לקטניות{{הערה|גמ' שם קז, א ורש"י.}}.

וכן מטעם זה נשתנה בבבל הזמן שמתחילים לומר "ותן טל ומטר" בברכת השנים, ואיחרוהו עד ששים יום אחר תקופת תשרי, לפי שהיא מצויה במקום נמוך ואין היא צריכה כל כך למי גשמים{{הערה|תענית ד, ב ורש"י ור"ן שם.}}.

בבבל מצויים שטפונות של מים, ולכן אין נוהג דין בורגנין בבבל, היינו סוכות שעושים שומרי העיר ללון בהם, שבדרך כלל הדין הוא שאם סוכות אלו מוצבות חוץ לעיר בתוך שיעור של שבעים אמה ושיריים הן נכללות בתוך העיר ומודדים [[תחום שבת]] משם והלאה, אבל בבבל מכיון שעלולות להישטף על ידי המים אינן חשובות לכלום, ואין מודדים אלא מהעיר עצמה{{הערה|עירובין שם.}}.

;ביאור חסידות
ה[[אדמו"ר הריי"צ]] מבאר{{הערה|ספר המאמרים תש"ב, עמוד 55}}, שעמיקותה של בבל היא השפלות של ה[[לעומת זה]] (של ה[[קליפות]]). והיא, מה שהאדם האוכל ו[[תאוה|מתאוה]] לדברים שפחותים ממדריגתו ([[צומח]] ו[[דומם]]), ובכך משפיל את עצמו.