עריכת הדף "חטא המרגלים" (פסקה)

===בעקבות החטא===
*'''[[המעפילים]]''': קבוצת אנשים התחרטה על חטאם, וקמו בבוקר המחרת בנסיון ללכת ישירות לארץ ישראל. משה הזהירם שלא לעשות זאת כיון שהקב"ה לא עימם, אך הם לא שעו לאזהרותיו. העמלקים יצאו למלחמה עימם והם נהרגו כולם.

*'''[[המקושש]]''': לאחר חטא המרגלים, אירע המעשה שבו נמצא יהודי מקושש עצים ב[[שבת]], ונסקל{{הערה|לדעת תוספות (ב"ב קיט, ב ד"ה אפילו) ורמב"ן (שלח טו, לב). לעומת זאת, לדעת רש"י (שלח שם) לפי הספרי, אירע המעשה בשנה הראשונה ליציאת מצרים.}}. [[תוספות]]{{הערה|שם=בב|בבא בתרא שם.}} מביאים [[מדרש]] המבאר שכוונת המקושש היתה לשם שמים, כי לאחר שנגזר עליהם להשאר במדבר חשבו ישראל שאינם מחוייבים במצוות, ולכן חילל שבת כדי שיהרג ויראו. [[המהרש"א]]{{הערה|שם=בב}} מבאר שלפי הסבר המדרש, לפי האמת לא נחשב מעשהו לחילול שבת, שהרי זו [[מלאכה שאינה צריכה לגופה]], ונסקל רק מפני שכלפי בית הדין לא היתה כוונתו הטובה גלויה, ובדיני אדם התחייב על המעשה למרות הכוונה שבליבו.
:הרבי מבאר, שישראל לא חשבו שהגזירה פוטרת אותם מכל המצוות, אלא מקיום המצוות באופן השייך לארץ ישראל - שם ההדגשה היא על מעשה המצוות. ישראל סברו שכיון שישארו במדבר, מחוייבים רק במצוות שבמחשבה ודיבור, ולא במצוות מעשיות. המקושש בא להדגיש את ההיפך: למרות שמצד הכוונה והמחשבה לא עשה חטא, נענש בגלל שהמעשה היה חטא. בכך הדגיש את חשיבותם של המצוות המעשיות{{הערה|[https://drive.google.com/file/d/1wvlT1Xe9JpYny5sySrCfg73eqmrKIZt4/view לקוטי שיחות חלק כח, שיחת שלח ב].}}.