עריכת הדף "מצרים" (פסקה)

===יציאת מצרים===
[[קובץ:קריעת ים סוף.jpg|שמאל|ממוזער|300px|איור של [[קריעת ים סוף]]]]
{{ערך מורחב|ערך=[[יציאת מצרים]]}}
[[הקב"ה]] סידר שמשה רבינו שרעה את [[צאן]] [[יתרו]] חותנו במדבר יגיע ל[[הר סיני]], שם הוא התגלה אליו בתוך הסנה, והורה לו להוציא את בני ישראל ממצרים. לאחר שבעה ימים הוא הסכים.

משה הגיע למצרים ויחד עם [[אהרון הכהן|אהרון]] אחיו הוא בישר קודם לבני ישראל שהגאולה הגיעה. הוא הלך לפרעה, ודרש ממנו לשחרר את בני ישראל, אולם פרעה סירב, ואף הכביד את העבודה בכך שלא איפשר למצריים לתת תבן לעשיית הלבנים.

משה התלונן על כך לה', והוא שלחו לתת לפרעה ולמצרים את [[עשרת המכות]]. כל מכה ארכה חודש - שלושה שבועות להתראה בפרעה, ושבוע המכה עצמה. החל מ[[ראש השנה]] בטל השיעבוד מבני ישראל.

במכת חושך הורה משה לבני ישראל לבדוק היכן נמצאים אוצרותיהם של המצריים. בראש [[חודש ניסן]] הורה [[הקב"ה]] למשה שבני ישראל ייקחו שה - שהיה אלילם של מצריים, ויקשרו אותו למיטותיהם החל מ[[י' בניסן]], וב[[י"ד בניסן|י"ד]] עליהם לשחוט אותו כ[[קרבן פסח]]. בני ישראל עשו כן, ובעקבות כך שסיפרו למצריים על מכת בכורות הקרובה, פרצה מלחמת אחים בין הבכורות של המצריים לבין הוריהם, באותה שנה, י' ניסן, שבו הייתה מלחמה זו חל ב[[שבת הגדול|שבת]].

בי"ד ב[[ניסן]] בלילה, באור ל[[ט"ו בניסן]] בחצות הלילה אירעה מכת בכורות; פרעה שבעצמו היה בכור נחפז למצוא את משה ואהרון, בכדי לבקש ממנו לצאת ממצרים. משה לא הסכים לצאת בלילה. והורה לבני ישראל שקודם שהם יוצאים שישאילו מהמצריים כלי [[כסף (מתכת)|כסף]] ו[[זהב]] ושמלות; המצריים שחיפשו שבני ישראל יצאו כמה שיותר מהר, אף הוסיפו להם יותר ממה שביקשו.

לאחר מאתיים ועשר שנים שבהם היו בני ישראל בארץ מצרים, ארבע מאות שנים מלידת יצחק, וארבע מאות שלושים שנים מ[[ברית בין הבתרים]], {{ציטוטון|בעצם היום הזה, הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם}}{{הערה|[[פרשת בא]] יב, נא.}}.