עריכת הדף "משתמש:יוצר חב"די/התעטשות" (פסקה)

== ביהדות ==
בימים עברו, העיטוש היה דבר מסוכן שבישר את מיתתו של האדם.

כך מסופר במדרש<ref>פרקי דרבי אליעזר נב.</ref>:
{{ציטוט|תוכן="מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם חולה. אלא אם היה בדרך או בשוק היה עוטש [=מתעטש] והיה נשמתו יוצאה מנחיריו. עד שבא יעקב אבינו בקש רחמים על זאת ואמר לפניו: רבון כל העולמים! אל תקח את נפשי ממני עד שאצוה את בני ובני ביתי. ונעתר לו [בורא העולם], שנאמר: 'ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה'. ושמעו הדברים כל עמי הארץ, ותמהו; שלא היה כמותו מיום שנבראו שמים וארץ."}}
לפיכך, מסיים המדרש, כאשר אדם מתעטש יש לאחל לו חיים שכן העיטוש היה מסמל את היפך החיים.

עם פיזור היהודים בגולה, נוצרו איחולים בשפות שונות לאחר עיטוש – "לבריאות" בעברית, "אסותא" בארמית ו"צו געזונט" באידיש. ישנו גם מנהג<ref>מופיע בשל"ה שער האותיות אות ה.</ref> לפיו האדם המתעטש נוגע באזנו אומר בעצמו "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'" כתודה לבורא העולם על כך שהוא הושיע אותו מהעיטוש המסוכן.

=== סימן יפה לו ===
לאידך, בתלמוד<ref>[[מסכת ברכות]] כד, ב.</ref> מובא כי עיטוש מסמל דברים טובים. בסוף דיון קצר על נושא העיטוש, מובאת מסקנה כי אדם המתעטש באמצע תפילה, "'''סימן יפה לו'''"

העיטוש הוא דבר המסב נחת רוח לאדם ומנקה את האדם מדברים רעים הנכנסים וחודרים לגוף, וכאשר הוא מתעטש זה סימן משמיים כי תפילתו התקבלה. "כשם שעושים לו נחת רוח מלמטה, כך עושין לו נחת רוח מלמעלה."

המדרש<ref>[[בראשית רבה]].</ref> אומר כי העיטוש הוא גם סימן יפה לחולה שמצבו משתפר.