עריכת הדף "תהלים ג'" (פסקה)

==הרבי על המזמור==
מהפסוק להוי' הישועה{{הערה|פרק זה, פסוק ט'.}} משמע שישועת [[הקב"ה]] אינה רק ל[[בני ישראל]] אלא גם עבורו כביכול. וצריך להבין הרי הקב"ה הוא "בעל הישועות", ולאיזה ישועה הוא צריך?

והביאור בזה על פי המבואר [[גמרא|בגמרא]]{{הערה|[[מסכת מגילה]] כ"ט א'.}} "בא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו [[שכינה]] עמהן וכו' ואף כשעתידן [[גאולה|להיגאל]] שכינה עמהן, שנאמר {{הערה|ניצבים ל' ג'.}} ושב ה' אלוקך אל שבותך, והשיב לא נאמר אל ושב, מלמד שהקב"ה שב עמהן מבין הגלויות". כלומר הגלות שבני ישראל נמצאים בא אינה רק עבורם, אלא גם עבור הקב"ה, שכן גם הוא נמצא עמהם בגלות - "כל מקום שגלו שכינה עמהן", ולכן - "אף כשעתידין להיגאל שכינה עמהן".

ולכן כתוב "להוי' הישועה" שהישועה שתבוא [[גאולה|בגאולה השלמה]], היא גם ישועה עבור הקב"ה. 

וממשיך בפסוק "על עמך ברכתך סלה" ש[[הקב"ה]] מברך את [[בני ישראל]] באופן שברכתו שורה בכל מעמד ומצב בו הם נמצאים, אפילו אם הם בבחינת "עמך" - מלשון "עוממות" המורה על עם שנפרד מהמקור שלו. בכל זאת יש "ברכתך" ברכה של ה' השרויה עליהם באופן של "סלה" - בלי גבול מטה ומעלה, כדברי הגמרא{{הערה|[[מסכת עירובין]] נ"ד, ע"מ א'.}} "כל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק", שהברחה שורה בלי כל הגבלות{{הערה|[[שיחה|משיחת]] [[פרשת אמור]] [[ה'תשל"ז]].}}.