עריכת הדף "שמיטה" (פסקה)

==מטעמי המצוה==
המצווה של שמיטה באה על מנת לקבוע בלבנו את רעיון [[חידוש העולמות|חידוש העולם]], כפי שמצוין בתורה: ''"ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ"'' (שמות כ, י). ביום השביעי, ברא הקב"ה מנוחה, שלא ברא דבר, וההבנה הזאת מכוונת אותנו להבין כי כל הבריאה היא מעשה רצון אלוקי. מצוות השמיטה, כמו מנוחת ה[[שבת]], נועדה להזכיר לנו את יסוד ה[[בריאת העולם|בריאה]] ושאנו תלויים בכוח עליון שברא את העולם, ולא בכוחנו ובמאמצינו בלבד.

באמצעות שמיטה, אנו מונעים את עצמנו מלהיות נתונים למרוץ אינסופי של עבודה, ומבינים ששש שנים עבודה בלבד לא מספקות תשובה לשאלה העמוקה של קיום האדם וקשורותו לעולם, אלא רק בשביעית נשתהה ונתבונן על הבריאה והמנוחה האלוקית. מצוות השמיטה מבטיחה שגם בשנים בהן אנו לא מגדלים פרי, נשמרת עבורנו ההבנה כי הארץ לא מוציאה פרי רק בכוחה, אלא לפי רצון הקב"ה, שמצווה ומורה לנו להפקיר את מה שצמחה בשנה זו של שנת השמיטה.

כמו כן, יש במצוות שמיטה גם תועלת מוסרית, המפתחת את מידת ה[[וותרנות]] והנדיבות. כאשר האדם מוותר על פרי אדמתו, הוא נותן ללא ציפייה לגמול, ובכך מעצים את מידת החסד בתוכו. בנוסף, יש בכך חיזוק ה[[ביטחון בה'|ביטחון בה' יתברך]] – כי ברגע שהאדם מפקיר את תוצרתו מתוך אמונה שבכל שנה תישאר ברכת ה' עמו, הוא לא יפחד ממחסור ולא יחיה במידת כילות{{הערה|[[ספר החינוך]] מצוה פד.}}.