עריכת הדף "כת הפרנקיסטים" (פסקה)

==הויכוח בלבוב==
לאחר שהנסיון להיכנס תחת הכנסייה בקמיניץ לא צלח. ניסו הפרנקיסטים להיכנס תחת חסות הכנסייה ב[[לבוב]].

בראש המלחמה והוויכוח בלבוב עמדו [[הבעל שם טוב|הבעש"ט]] תלמידיו וחסידיו, ובראשם הרב [[חיים הכהן רפפורט]]{{הערה|שאחד מראש הכת אלישע שור האשימו: "חיים, הנה לך דם תחת דם, אתה התרת את דמנו, ואנחנו מאשימים אתכם בעלילות דם".}}.

במכתבו של רבי אריה לייב מבולחוב מסופר שהפרנקיסטים היו כותבים את מכתביהם בהצפנה ולא הצליחו להבין את דבריהם, רק תלמיד הבעש"ט רבי [[ישראל חריף]] הצליח לגלות את הצופן וכך גילו את מעלליהם.

ע"פ דברי המכתבים ב[[גניזה החרסונית]], הבעש"ט בעצמו נכח בויכוח, (וכך גם סבר רבי יעקב עמדין, בחיבור "מעשה נורא בפאדאליע") 
אולם ברשימת הרבי הריי"צ דלהלן שבלקוטי דיבורים מזכיר שהבעש"ט שלח שליח ללבוב, כך שהוא בעצמו לא נכח שם.

ברשימות [[אדמו"ר הריי"צ]] {{הערה|שם=הרייצ}}, מסופר ש[[הבעש"ט]] שלח את אחד מתלמידיו הצעירים ר' משה מעשל מכפר בעזענקע, עם מכתב אל תלמידו הרב [[חיים הכהן רפפורט]], הבעש"ט כתב גם מכתב ונתנו לתלמידו ר' משה מעשל אל ר' חיים ישראל מלבוב. שכאשר הביא ר' משה לרבי [[חיים הכהן רפפורט]] את המכתב, הוא עמד מלוא קומתו, ובהדרת כבוד מיוחדה קרא את האגרת הקודש. כשגמר לקרוא נאנח ואמר: "כל קהל עדת ישראל בלבוב ואגפיה זקוקים לרחמים גדולים על אודות הגזירה הנוראה - היה לא תהיה - '''לבטל חלילה וחס אמירת "[[עלינו לשבח]]"'''."

רבי חיים רפפורט ציווה לערוך סעודת מצוה, וכעבור שעה קלה כבר נודע לתושבי העיר אודות הגזירה, ובעת הסעודה הכריזו על החלטת האסיפה כי כל העדה יעמדו על נפשם ויאמרו "עלינו לשבח" שלש פעמים בכל יום, כאשר עד עתה, מבלי לשים לב אל הגזירה, ואשר יום הראשון הבא קבעו לתענית ציבור בתקיעות שופר.

ביום הששי בבוקר, הלך ר' חיים ישראל אל סגן הארכיבישוף מיקולסקי והתרה בו כי אם לא יבטל את הגזירה - ייענש קשה. מיקולסקי בתגובה גירש אותו משם. ביום הראשון שלאחר מכן, בירדו מעל הבימה נפל מיקולסקי מהבימה ושבר את רגלו וידו הימנית והתעלף במקום, הוא נזכר בר' חיים ישראל שהיה אצלו ביום ששי שעבר, ובהתבוננו נזכר שאת היהודי הזה ראה בהיותו בקמיניץ-פודולסק בעת שהתרה בהארכיבישוף דמבוסקי כי יבטל את גזירת שריפת ספרי ישראל ובאם לא ישמע לו - ימות. מיקלסקי ציווה מיד את ראש הכומרים להודיע להרב ולקהילה שהוא מבטל את גזירת קריעת "עלינו לשבח" מסידורי התפלה.

כשהגיע הבשורה ליהודי העיר הוכרז שיסיימו את ה[[תענית]], וב[[תפילת ערבית]] ידליקו בכל בתי הכנסיות הרבה נרות כמו ב[[יום טוב]], ויתפללו בניגון המקובל מ[[המהר"ל מפראג]] - שמנגים ב[[ימים הנוראים]] - אבל בלי כריעה והשתחוואה על הארץ.

אירוע זה היה ב[[כ"ו תמוז]] [[תקי"ט]]{{הערה|[[גניזה החרסונית]],אגרות קעד, קעה עמ' 558-9}},

במכתבי [[הגניזה החרסונית]]{{הערה|נדפסו ב'[[התמים]]' חוברת ו' ועוד.}} מובאים כמה מכתבים המספרים על יום חג שהכריזו הבעל-שם-טוב ותלמידיו לרגל ניצחונם על כת ה'פראנקיסטים'. ביום כ"ו תמוז יום ניצחון מורנו רבי ישראל הבעל-שם-טוב, על ה'פראנקיסטים' – אנשיו של משיח השקר יעקב פרנק בעיר לבוב.

[[הרבי]] מתייחס במכתב מדוע החג הזה אינו ידוע, ומדוע אין חוגגים אותו:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן="במענה למכתבו... בו שואל במה שמצא נדפס בספר גנזי נסתרות... אשר קיימו עליהם לעשות מדי שנה בשנה וכו' ביום כ"ו תמוז, ושואל להטעם שאין חוגגים יום זה, ואפילו רישום יו"ט אינו ניכר.

"והנה לא שמעתי ביאור על זה, אבל מה שנראה לי הוא, שמצינו בכגון דא בקביעות יו"ט שמתברר לאחרי זמן אופן הקבלה והקביעות בזה, וזכר ורמז לדבר מלשון חז"ל, בענין נס חנוכה, לשנה אחרת קבעום (שבת כ"א:). וכיון שקבלה האמורה הייתה בשנת תקי"ט, זאת אומרת שעוד קודם קיום האמור בפעם הראשונה, הייתה הסתלקות הילולא של הבעש"ט ונתפרדה החבילה, וידוע מצב הרוחות אז בין תלמידיו וכו', שנראה מלכתחילה לא חלה הקבלה".|מקור=אגרות קודש חלק י"ט ע' פא. ימי חב"ד ע' 216.}}

כמו כן [[הרבי]] ציין שיש סתירות בין מכתב הגניזה, והתאריך{{הערה|וכידוע שבמכתבי הגניזה התאריכים לא מדוייקים.}} במכתבים ככל הנראה לא מדוייק{{הערה|הוספה לשיחות ש"פ מטות מסעי כו תמוז תשמ"ב. נדפס בהתוועדויות תשמ"ב חלק ד' עמ' 1909 בשולי הגליון.}}.
[[קובץ:כז למחרת לפני.jpg|ממוזער|הוספה לשיחת שבת פ' מטות מסעי כ"ו תמוז תשמ"ב, בו הרבי מצביע על הסתירה בין התאריכים.]]

המניחים הכניסו לרבי דלהלן:
::{{ציטוטון|בנוגע למה שדובר ע"ד יום כ"ו תמוז (הקביעות דש"מ מנ"א ש.ז.) אם יש להעיר, מה"התמים" חוברת ו' ע' כ"ד '''שני''' מכתבים מהבעש"ט ותלמידיו , שביום זה נצחו את הפרנקיסטים? ולכן "קבלו עלינו ועל זרענו.. מעתה ועד עולם לעשות יום זה יום טוב יום משתה ושמחה". דלכאורה קביעות יו"ט בהזמן דבין המצרים הוא כמו הקדמה לענין יהפכו לשמחה, וזה שייך לענין (שבת מברכים "מנחם אב".}}

הדגיש הרבי את המילה שני והוסיף:

::{{ציטוטון|'''1) מכ"ו 2) מכ"ז - למחרתו עוה"פ וההוספה בהראשון מיום''' [ה' פ' ואתחנן], '''בהשני יום א'''' [פ' ואתחנן] '''שלפניו'''.}}

במכתבים שנדפסו בהתמים לא מצויין היום בשבוע וכנראה הרבי מציין זאת על פי האגרות המלאות.

===התייחסות מרבותינו נשיאינו===
[[הרבי הריי"צ]] מונה את אחד הטעמים להתנגדות אצל גדולי התורה יראי השמים בליטא לתורת החסידות שהיא הייתה מחמת החשש מכתות מחודשות ביהדות דוגמת הפרנקיסטים{{הערה|ראה ספר השיחות תר"פ-תרפ"ז רשימת המאסר עם הוספות עמ' 228 https://chabadlibrary.org/books/maharyatz/sichos/680-7/11/1/228.htm}}.

שאלו את כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, אם אמת כי סעודת [[אחרון של פסח]] שייכת לאיזה נס שהיה אצל הבעש"ט{{הערה|בספרי פולין מובא שאז היה הנס ששכח את תלמודו ומשמשו וחזר לו על ידי שאמר את האל"ף בי"ת (ראה התוועדות תש"כ ?).}}, ואמר כי איננו יודע, רק שמע אומרים כי אז היה ניצוח רוחני על הפראנקיסטים... כי באחרון של פסח אמר כי ינצחום. פעם אמרו שזו [[סעודת משיח]], "ויצא חוטר" [הפטורת אחש"פ]{{הערה|(סה"ש תרצ"ו, עמ' 140. ובס' המנהגים, על-פי לקוטי-שיחות ד, עמ' 1299, בביאור שם "משיח'ס סעודה": להעיר אשר בהפטורת אחש"פ מדובר ע"ד משיח).}}.

עוד ציין הרבי הריי"צ ברשימותיו{{הערה|[https://w3.chabad.org/media/pdf/899/WqPJ8993112.pdf רשימת אדמו"ר מוהריי"צ] ע' יב ובהע' 58.}} שה[[משכילים]] נהגו להכחיש את חלקו של [[הבעל שם טוב|הבעש"ט]] בוויכוח בלבוב, על מנת לסלף ולהקטין את ערכו של [[הבעל שם טוב|הבעש"ט]].