עריכת הדף "מכירת יוסף" (פסקה)

==בתורת החסידות==
[[הרבי]] מבאר, שלגבי מכירת יוסף נאמר ב[[זוהר]]{{הערה|זהר פרשת וישב קפ"ד רע"א.}}: "גרים קודשא-בריך-הוא כל דא בגין דקיימא גזירה דגזר בין הבתרים" - הקב"ה גרם לכך שאחי יוסף ימכרו אותו, כדי שתתקיים גזירת [[ברית בין הבתרים]], שישראל ירדו לגלות מצרים.

ובזהר מוסבר, שהסיבה לכך שיוסף היה צריך לרדת למצרים דוקא באמצעות מכירתו על ידי '''אחיו''' - שהרי, לכאורה: כדי שתתקיים גזירת ברית בין הבתרים יכול היה יוסף להגיע למצרים באופן ש"יד אחיו אל תהי בו" - אלא הסיבה לכך היא, משום שעל ידי כך שבני יעקב '''שלטו''' על יוסף, בהשלכתו לבור ובמכירתו כאדון המוכר את עבדו, לפני ירידתו למצרים, הוא נעשה עבד של אחיו.

באמצעות זאת נגרם, שכאשר בני ישראל ירדו לאחר מכן למצרים, לא התאפשרה למצרים שליטה מוחלטת עליהם, כשם שהייתה להם על עבדיהם האחרים, ש"לא היה יכול עבד לברוח ממצרים". ולהיפך: כיון שהמצרים נעשו עבדי יוסף, יוסף היה "עבד בני ישראל", יוצא ש"ישראל שלטו על כולהו".

מהסבר זה של הזהר מובנת המשמעות הפנימית של מכירת יוסף המודגשת בתורה, שבלי להתחשב בכוונה השלילית שהייתה לאחי יוסף, הרי '''למעשה''' צמחה מכך '''טובה''' - "למחיה שלחני… לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה".

לא זו בלבד שהמכירה גרמה לתוצאה טובה לישראל, כאשר יוסף נתמנה '''לאחר מכן''' למשנהו למלך, אלא '''שהמכירה עצמה''' נתנה כח "לשום לכם שארית… לפליטה גדולה" - לגאולת מצרים.

יוצא, שמכירת אחי יוסף גרמה לדבר והיפוכו: מצד אחי יוסף, שכוונתם במכירה הייתה שיוסף יהפך לעבד, גרמה המכירה לגלות מצרים. ומצד זה ש"גרים קודשא-בריך-הוא כל דא" - מצד כוונתו ורצונו של הקב"ה במכירה - ניתן על ידי כך הכח ל[[גאולה]]{{הערה|לקוטי שיחות חלק כ' עמ' 187.}}.