עריכת הדף "צדיק" (פסקה)

==הכח להיות צדיק==
על מדרגת הצדיק מבואר בתניא{{הערה|[[תניא - פרק י"ד|פרק י"ד]].}} כי בדרך כלל אין כל אדם זוכה לה, ורק [[נשמה|נשמות]] מזוככות נבראו עם האפשרות והיכולת להיות צדיקים{{הערה|כמאמר [[איוב]] ([[מסכת בבא בתרא|בבא בתרא]] טז, א) "בראת צדיקים בראת רשעים". אין הכוונה לבריאתם כצדיקים ורשעים ממש, אלא שיש שנשמותיהם נבראו באופן שיהיה להם היכולת להיות [[צדיק]] ולהתגבר על הרע, ויש [[נשמה|נשמות]] שאין להם כח זה.}}. ולכן עבודתו של יהודי רגיל מתמקדת בעיקרה בעבודת ה[[בינוני]], להלחם עם הרע ולנצחו גם אם לא בעומק הנפש, לפחות בפועל - בלבושי הנפש [[מחשבה דיבור ומעשה]].

אמנם, גם מיהודי רגיל נדרש להתאמץ ולנסות להיות צדיק, שהרי בירידתו למטה "משביעין אותו תהי צדיק"{{הערה|[[מסכת נדה|נדה]] ל, ב.}}. ולכן עליו להתבונן גם באופן כזה שישפיע על הנפש ויעורר [[שנאה]] לרע, וזאת על ידי שיתבונן עד כמה מאוסים עניני ה[[עולם הזה]]; וכן לעורר [[אהבה]] לה', על ידי ה[[התבוננות]] בגדולתו. על ידי מאמצים אלו, ייתכן שיזכה: (א) להתרגל אט אט ולהשפיע על הנפש [[אהבה]] לה' ושנאה לרע '''כמו''' בעבודת הצדיק, (ב) שתתעבר בו [[נפש#דרגות הנפש|רוח]] משרש נשמתו של [[צדיק]] ויזכה לעבודת [[צדיק]] אמיתית.

===בדורנו=== 
אמנם, בדורנו - לאחר כל [[עבודת הבירורים|הבירורים והזיכוכים]] שפעלו [[בני ישראל]] ב[[עבודת הגלות]] - מחדש [[הרבי]] שבכוחו של '''כל יהודי''' להיות צדיק. וזה לשונו הקדוש:

{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=[[דבר מלכות]], שבת פרשת אמור [[תנש"א]]|תוכן=
החל מעבודתו של יהודי (כמבואר בתחילת ספר התניא), שהעבודה אצלו היא לא רק ב"סור מרע" – "אל תהי רשע", אלא גם "תהי צדיק". דאף על פי ש"אין כל אדם זוכה להיות [[צדיק]] ואין לאדם משפט הבחירה בזה כל כך כו'" כיון שנמצאים למטה [[נשמה]] בגוף ו[[נפש הבהמית]] ב[[עולם הזה]] הגשמי והחומרי – אבל על ידי זה שישנו כח ה[[עצמות (איברי האדם)|עצמות]] בגוף הגשמי (של יהודי), כנ"ל, ה"ז נותן את הכח שגם למטה יגיעו לדרגות הכי גבוהות, עד "תהי צדיק"... 
וי"ל שלאחרי כל הענינים – של בירור וזיכוך כו' – שבנ"י עברו במשך כל הדורות, יכול עכשיו כאו"א מישראל להגיע לדרגות הכי גבוהות, עד "תהי צדיק" בגלוי (הגילוי ד"ועמך כולם צדיקים"), כפי שיהיה בשלימות הגילוי בגאולה האמיתית והשלימה.}}

ההסבר לכך הוא שלכל יהודי ישנה מציאותו האמיתית, [[עצם הנשמה]], שמצידה - הוא מאוחד עם [[הקב"ה]] לגמרי, ולכן כל יהודי הוא צדיק{{הערה|כמאמר הפסוק ([[ישעיה]] ס, כא): "ועמך כולם צדיקים".}}. וכאשר מגיעים לתקופת [[הגאולה האמיתית והשלימה]], בה נשלמת העבודה, חוזרת ומתגלה מציאותו האמיתית של יהודי (שהייתה בהסתר, לצורך ירידת נשמתו לעולם הזה והעבודה בו). ובזמננו, בה העבודה נשלמת ומתחיל תשלום ה[[שכר]], מתגלה כיצד יהודי מאוחד עם [[הקדוש ברוך הוא]] והוא למעלה מהגבלות העולם והנפש הבהמית{{הערה|ראה בארוכה [[דבר מלכות]] שיחת ש"פ תצא [[תנש"א]]. ועוד.}}.