עריכת הדף "שבועה" (פסקה)

==מצות שבועה==
מצוה להישבע בשמו הגדול והקדוש של ה' יתברך באמת ובתמים, בעת הצורך. ישנה מצוות עשה להשבע בשמו של ה' כאשר נדרש להחזקת דבר או להרחיקו, וזאת מתוך כבוד לרוממותו וגבוהתו. על פי הפסוק{{הערה|דברים י, כ.}} "ובשמו תשבע", החיוב להישבע בשמו בולט כחלק ממערכת החוקים שה' ציווה על ישראל.

הדברים מבוארים בברייתא בשבועות{{הערה|דף לה.}}, בה נאמר כי השבעה בשמו נדרשת במצבים מסוימים, אך מנגד יש איסור שבועה מיותרת או שלא לצורך. שבועה שלא לצורך היא מצוות לא תעשה, שכן יש במילים את החובה לשמור את כבוד שמו של ה', להימנע מלהשתמש בשם קדוש לריק. על כן, יש להימנע לחלוטין מלהישבע בשום דבר שהוא חלק מהבריאה או הנבראים. כמו שנאמר בסנהדרין{{הערה|דף סג.}}, כל מי שמזכיר שם שמיים יחד עם דבר אחר, "נעקר מן העולם", כלומר יש לשמור על כבוד השם באופן מוחלט.

המצווה מדברת גם על המורכבות של מותרות השבועה. למעשה, השבועה בשמים, בשמש ובירח לא נחשבת לעבירה, אם כוונת האדם בשבועתו היא להישבע בשם יוצרם, כלומר בשם ה' אשר ברא אותם, ולא כשבועה הנוגעת לאותם כוחות עצמם בלבד.

המשמעות הפנימית של מצווה זו נוגעת בהפנמת האמונה הגדולה בה' ובקיום דבריו בשמו, באופן שיחזק את האמונה בשגחת ה' על כל פעולותינו וידיעתו את מעשינו. ע"י נשיאת השבועה בשם ה' יתברך, האדם לא רק מחזק את עצמו אלא גם מחויבת האמונה בלבו.

לעניין הלכתי, המצווה נוהגת בכל זמן ומקום, ובכלל בזכרים ונקבות. עפ"י דעת הרמב"ם ז"ל, העובר על מצווה זו, כלומר אם אינו נשבע בשמו של ה' כשהדבר נדרש ממנו, עובר על מצוות עשה. לעומת זאת, הרמב"ן ז"ל סבור כי השבעה בשמו לא נחשבת מצוות עשה אלא רשות, ואדם יכול להימנע מלהישבע כלל, ואין בכך פגם בהשגת מצווה. עם זאת, גם הרמב"ן מציין שישנן מצוות הקשורות לשבועה, כזו שנובעת מקיום מדוקדק של כל מצוות התורה, וקשורה ב"את ה' אלוקיך תירא" ו"באותו תעבוד" אשר רק אז ניתן להישבע בשם ה'.

בנוסף, מובא במדרש תנחומא כי על האדם להקפיד לא להישבע בשמו של ה' אלא אם יש בו את כל המידות הטובות של יראה וקדושה, ובכך מכוונים לשבועה שמצמיחה את האמונה והאמירה על פי רצון ה'{{הערה|[[ספר החינוך]] מצוה תלה.}}.