עריכת הדף "חמץ" (פסקה)

==בפנימיות התורה==
החמץ הוא משל בחלק האגדה שבתורה ל[[יצר הרע]] בכלל, למשל במאמרם{{הערה|ברכות יז, א.}}: "רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב, שאור שבעיסה" - היצר הרע{{הערה|ראה לקוטי תורה צו יג, ג: "חמץ הוא בחי' התנשאות וגסות הקליפה, משא"כ מצה בחינת שפלות והכנעה בבחי' בטל רצונך [וזהו כי יתחמץ לבבי המשיל הלב הנוטה להרשיע לחמץ, וכן בלשון רז"ל (בר"ה ד"ג סע"ב) כאן קודם שהחמיץ כאן לאחר שהחמיץ, וכן משלו היצה"ר לשאור ואמרו מי מעכב שאור שבעיסה מעכב, והיינו מפני שבחי' גסות הוא מקור כל הנפילות לתאוות וכל מיני רע ה' ישמרנו]".}}.

חומרתו של איסור חמץ מבוארת בהרחבה בפנימיות התורה. [[ספר הזוהר]] משווה את האוכל לחמץ בפסח לעובד [[עבודה זרה]]{{הערה|זהר חלק ב קפב, א.}}, ו[[הרבי]] מעיר כי חמץ ועבודה זרה שווים גם בכך שאיסורם במשהו{{הערה|[https://drive.google.com/file/d/1eRmlLW5J7aJ31ousHDI8vIvCLHW-tmg0/view לקוטי שיחות חלק טז שיחת וארא ה], הערה 7.}}.

[[הרדב"ז]], בתשובה בה מחפש טעם לחומרה הגדולה באיסור חמץ, שלא מצינו באיסורים אחרים, מבאר{{הערה|חלק ג, סימן תתקעז.}}: {{ציטוטון|ועל כן אני סומך על מה שאמרו רז"ל במדרשות, כי חמץ בפסח רמז ליצה"ר, והוא שאור שבעיסה, ולכן כלה גרש יגרש אותו האדם מעליו ויחפש עליו בכל מחבואות מחשבותיו, ואפילו כל שהוא לא בטיל. והרי זה אמת ונכון}}.

===בתורת החסידות===
תורת החסידות מבארת בהרחבה את ההבדל בין חמץ, שענינו [[ישות]] ו[[גאווה]] והוא סמל לרע ול[[יצר הרע]], ובין ה[[מצה]], שענינה [[ביטול]] ו[[ענווה]].

הבדל זה ניכר בכמה ענינים:
*בצורתם: החמץ הוא תופח, גס ובהגבהה, ואילו המצה היא נמוכה ושפלה{{הערה|תורה אור ויקהל פט, ג. לקוטי תורה צו יג, ג. שיר השירים יד, ד. סידור עם דא"ח מה, א ואילך. אור התורה ויקרא חלק ג ע' תנח. תשעה. ספר המאמרים תרס"ו ע' תרלג. ועוד.}}.
*בטעמם: לחמץ יש טעם מורגש, ואילו המצה אין לה כל כך טעם{{הערה|תורה אור, אור התורה וספר המאמרים שם. וראה שם הקשר בין שני הענינים.}}.
*בשמם: "חמץ" ו"מצה" מכילים כמעט אותן אותיות, וההבדל ביניהן הוא באות ה' שהופכת לח'{{הערה|ראה זהר חלק ג רנב, א.}}. האות ח', הסתומה מכל צדדיה ופתוחה למטה, רומזת ל[[ספירת המלכות]] כפי שהיא נותנת מקום ל[[יניקת החיצונים]]; ואילו האות ה' שיש בה פתח מלמעלה, רומזת לספירת המלכות כפי שמאיר בה מ[[ספירת החכמה]], כך שהחיצונים אינם יכולים לקבל ממנה{{הערה|סידור עם דא"ח שם.}}.

על מין דגן בכלל, אמרו חז"ל שהוא מועיל ל[[דעת]]: "אין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן"{{הערה|ברכות מ, א.}}. אמנם מבואר שבניגוד למצה, הממשיכה דעת בקדושה והכרה באלוקות, הדעת הנמשכת על ידי החמץ היא דעת ב[[קליפה]], בדומה להמשכת הדעת בקליפה שנפעלה על ידי [[חטא עץ הדעת]]{{הערה|או התורה ויקרא חלק ג ע' תשנה.}}. המשכת הדעת בקליפה היא מנגדת לדעת בקדושה (כענינו של [[עמלק]], היודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו), ולכן חמץ אותיות "[[מצח]]" המנגד לבחינת הדעת, וכן מלשון מחיצה, המחיצה של ברזל המפסיקה בין ישראל לאביהם שבשמים, שהיא המנגדת לדעת בקדושה{{הערה|תורת שמואל תרל"א ע' רנז. ספר המאמרים תרע"ח ע' רנג. ועוד.}}.

מסיבה זו חמץ בפסח אסור במשהו, כיון שכל ענין של גאווה וישות הוא מנגד לאלוקות, וכמאמר חז"ל לגבי גסות הרוח{{הערה|סוטה ה, א.}}: "לא מינה ולא מקצתה"{{הערה|אור התורה ויקרא חלק ג ע' תשעה.}}. בכך שחמץ אסור במשהו, נרמז גם שעצם ההרגשה של "משהו", שהאדם מרגיש עצמו למשהו, היא חמץ שצריך ביעור{{הערה|ד"ה אור לארבעה עשר תרצ"ד.}}.