עריכת הדף "חתונה" (פסקה)

===תענית===

החתן והכלה [[תענית|צמים]] ביום חופתם, שלשה טעמים מובאים לכך: 
#משום דהוי יום סליחה וכפרה כדוגמת [[יום הכיפורים]]{{הערה|מהר"ם מינץ סימן קט' וראה ליקוטי שיחות חלק ה' עמ' 170.}}. 
#שלא ישתכרו{{הערה|מהר"ם מינץ שם.}}. 
#מפני שמצווה חביבה עליהם, וכדרך שהיו עושים חסידים ראשונים, שהיו מתענין בעת שהייתה באה מצווה החביבה עליהם כעין סוכה ולולב{{הערה|רוקח סי' שנג.}}. 

לפי הטעם הראשון יש ענין של תענית דווקא, ואילו לפי שני הטעמים האחרים יש רק ענין של העדר אכילה. [[הרבי]]{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15925&hilite=846a7b87-3575-4d28-9df6-f604562e54da&st=%D7%91%D7%91%D7%90+%D7%A7%D7%9E%D7%90&pgnum=178 לקוטי שיחות חלק ח' עמ' 165 (עמ' 178)].}} תולה זאת באותה מחלוקת אם [[יום הכיפורים]] אינו מכפר ללא תשובה אם כן הוא הדין ביום החופה, ולכן צריך תענית של תשובה. אך פוסקים אחרים סוברים שכפרת יום החופה אינו כדוגמת [[יום הכיפורים]] מכח התשובה, אלא חלות חדש מכח יום החופה, ולכן אינם סבורים כהטעם הראשון.

כאשר יום החופה הינו בימי שמחה וחג ([[ראש חודש]], [[חנוכה]], [[פורים]], [[איסרו חג]], [[ט"ו אב]]) - אין מתענים, אך גם לא אוכלים; אלא שותים קצת בבוקר{{הערה|להרחבה ראו '''תענית חתן וכלה כשהחתונה בראש חודש, יום א' בשבוע''', הרב מרדכי פרקש, בתוך הערות וביאורים אהלי תורה פרשת קרח ג' תמוז תשפ"ב עמוד 46.}}.

[[אדמו"ר הריי"צ]] נהג להתענות גם בעצמו ביום החתונה של בנותיו, והיה משלים את התענית עד לסיום היום. בחתונת בתו הצעירה התאחר מאד זמן החופה (בגלל התעכבותו של אחד המוזמנים שהמתינו לבואו), ולמרות זאת המשיך אדמו"ר הריי"צ לישב ב[[תענית]] עד לאחר החופה{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/2/35/252&search=%D7%94%D7%90%D7%93%D7%9E%D7%95\%22%D7%A8 תורת מנחם].}}.

הרבי הזכיר ביחידות לרב [[מנחם מענדל וולף]] את מנהגו של הרבי הריי"צ להתענות בימי חתונותיהן של בנותיו אך סייג את סיפורו ואמר שמנהג זה אינו הוראה לרב וולף, הרב וולף נהג בכל זאת לקיים את המנהג ולהתענות בימי חתונותיהן של בנותיו בנמקו זאת בכך שהרבי הזכיר את המנהג בפניו ביחידות{{הערה|היחידות נערכה בחודש [[כסלו]] [[תש"ל]][https://col.org.il/files/uploads/original/2023/09/64fcca380be03_1694288440.pdf יהי שלום בחילך תשורה וואלף סלונים ע' 15].}}.