עריכת הדף "השתחויה"

{{להשלים|כל הערך=כן}}
[[קובץ:השתחויה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|השתחויה ב[[קודש]] שב[[בית המקדש]]]]
'''השתחויה''', היא פעולת הכנעה הנעשית לה' באמצעות הכנעת ראשו וגופו של האדם, "וכל קומה לפניך תשתחווה".

פעולה ההשתחויה מורה על כך שהאדם מכניע את כל מהותו להשם יתברך, מכיון שמכופף גם את ראשו, מהותו ו[[עצמותו]] של האדם אינם נשארים כמו שהם - כמו בפעולת הכריעה - למשל שבה ראשו נשאר זקוף, אלא הוא מכניע את עצמו לה'.

לכן דרגה זו היא דרגה גבוהה יותר מ[[כריעה]]{{הערה|1=[[לקוטי תורה]] לשמיני עצרת.}}.

==על פי חסידות==
בחסידות מוסבר{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/304.htm אגרות קודש אדמו"ר שליט"א אגרת דש]. ועוד בריבוי מקומות בחסידות.}} שהשתחויה אינה פעולה טכנית בגוף אלא מתקיימת כאשר הרגש האור האלוקי של האדם הוא שמרגיש את עצמו ב[[ביטול]].

ולכן אף שלכאורה גם בזמננו אדם יכול להשתחוות אנחנו אומרים בתפילה ל[[שלוש רגלים]] "ואין אנו יכולים להשתחוות", מפני שהאור שהיה בזמן ש[[בית המקדש]] היה קיים כעת הוא חסר.

לתוספת ביאור{{הערה|ראה אור התורה בראשית חלק ג תרג, א.}} בשייכות של השתחוואה לביטול דמרכבה{{הערה|ראה תניא פרק לט. וראה מה שביארו ב[[חסידות מבוארת]] שם.}}:

כאשר אדם מתבונן בגודל הפלאת ורוממות מלך בשר ודם, עד שהדבר נרגש בלבו ופועל עליו יראה עצומה, הרי באותה שעה הוא מתבטל למלך בתכלית ומתמסר אליו בכל ישותו. אך למרות גודל ביטולו, סוף סוף הוא נותר מציאות בפני עצמה עם שכל ורגש משל עצמו הירא מהמלך. כי הרי כל ביטולו מתבטא בכך שהוא מבין את גדולת ורוממות המלך והדבר נרגש אצלו.

אך כאשר אדם עומד בפני המלך ומשתחווה לפניו, ההשתחוואה איננה מבטאת את השגתו ברוממות המלך, אלא מורה על כך שבאותו רגע הוא מסלק את מציאותו הצידה, ושוב לא נרגשת מציאותו (ואפילו ביטולו כלפי המלך), אלא אך ורק נוכחותו של המלך נרגשת ותו לא.

ולכן באותם זמנים מיוחדים שמאירה הארת עולם האצילות שאז האדם יכול להגיע לידי ביטול של בחינת מרכבה ("ביטול באורו ית' להיות חשיב קמיה כלא ממש"), תיקנו חכמים להשתחוות, מאחר שההשתחוואה היא ביטוי גשמי לביטול נפלא זה.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תורת החסידות]]