עריכת הדף "יכולת - אור הכלול בעצמותו"

{{סדר ההשתלשלות}}
המושג '''יכולת''' מסביר איך יתכן שמ[[אחדות ה'|אחדות פשוטה]] יתהווה ריבוי.

'''במקור''' הדברים מוסבר שה"יכולת להאיר" שייכת לדרגה הנקראת "אור הכלול בעצמותו", שהוא הדרגה העליונה משתי הדרגות ב[[אור אין סוף]] שלפני [[צמצום הראשון|הצמצום]]{{הערה|היינו, "אור הכלול בעצמותו", ו"אור אין סוף שלפני הצמצום". (ולהעיר, שבפרטיות יותר כלולה הדרגה התחתונה עצמה משתי דרגות פרטיות: "עצם האור" ו"התפשטות האור"). תמצית ביאור הדרגות ופרטים שונים בהן הוסברו ונסמנו ב[[ספר הערכים]] חב"ד (כרך ג') בערך "אור אין סוף – דרגות שבו").}} (ובלשון חז"ל נקראת דרגה זו '''[[הוי"ה (שם)|שמו]]''' של הקב"ה, כפי שאמרו{{הערה|שם=פרקי דרבי אליעזר|פרקי דרבי אליעזר פ"ג.}} "עד שלא נברא העולם היה הוא '''ושמו''' בלבד").

'''במאמרים מאוחרים''' יותר "לוקחים" מושג זה כדי להסביר כמה עניינים דומים "נמוכים" יותר.

==מקור המושג==
מושג זה הוא "חידוש" של [[תורת החסידות]]{{הערה|שם=לקו"ת|בקיצור [[לקוטי תורה (ספר)|בלקו"ת]] ואתחנן ב ג, ובאריכות והסבר גדולים ב[[המשך יום טוב של ראש השנה תרס"ו|המשך תרס"ו]] ד"ה כי עמך מקור חיים, עמ' רמד ובהמשך שם רמח (בהוצאה הישנה מתחיל מעמ' קפג).}}. החסידות אמנם מייסדת את הביאור על מאמר רז"ל "קודם שנברא העולם היה הוא ושמו בלבד"{{הערה|שם=פרקי דרבי אליעזר}} ועל מאמר הזוהר "לאו אינון נהורין"{{הערה|פרשת נח, ס"ה ע"א.}}, אבל למעשה כל העניין כולו (כולל כל השמות המוזכרים בפסקה הקודמת) הם "חידוש" של החסידות{{הערה|שם=לקו"ת}}, המסבירה ומרחיבה סוגיה זו ל[[אורך ורוחב (ספירת הבינה)|אורכה לרוחבה]] ולעומקה{{הערה| לאורכה: הסברים ארוכים, משלים ודוגמאות ה"מורידים" את ההשכלה מטה מטה עד ששכל אנושי יכול להבינה. לרוחבה: בהרחבה ובפירוט.  לעומקה: להפשיטה מגשמיות. ישנם בנושא זה כמה ביאורים בהמשך תרס"ו, מהרבי הריי"ץ ועד לתורת הרבי, לוקטו, תומצתו ונסמנו בספר הערכים חב"ד בערך אור אין סוף (בעיקר בעניין הדרגות והספירות שבו).}}.

==הצורך במושג==
עד המשך תרס"ו היה בסדר ההשתשלות עניין יסודי שלא היה מוסבר כל צורכו: כיצד יתכן שיצא{{הערה|באיזה אופן שלא יהיה: אם בהמשכה אם בהארה או בכל אופן אחר.}} ריבוי מאחדות? דמאחר וה' יתברך הוא אחד ב[[אחדות פשוטה]]{{הערה|בשונה מגוף האדם, שהוא אמנם גוף אחד אבל מורכב מאיברים רבים וכן ישנם כמה וכמה בני אדם - הנה ה' יתברא אינו מורכב ח"ו מחלקים וגם אינו ראשון ח"ו מכמה אלא הוא אחד יחיד ומיוחד מכל צד ופינה.}}  – כיצד יתכן שיצא '''ממנו''' ריבוי (עשר ספירות ואח"כ ריבוי נבראים)? ואולי הטעם שדוקא הרבי הרש"ב האריך להרחיב ולהסביר כאן, כי עיקר עניינו היה להביא אפילו את העניינים המופשטים ביותר להבנה והשגה "כמו נגלה"{{הערה|שלצורך זה פתח את [[ישיבת תומכי תמימים]]. לגבי הסברת הצורך והחיוב ללמוד חסידות כמו נגלה וכיצד זה אפשרי ראה ב[[קונטרס לימוד החסידות]] (פרק י"א ואילך). לגבי מקור הפתגם שאופן לימוד החסידות צריך להיות "כלימוד הסוגיות בגליא שבתורה" ראה אגרת קודש (של הרבי הריי"ץ) שנדפסה ב"התמים ח"א עמ' יג.}}, ולכן דוקא בתורתו{{הערה|שם=לקו"ת}} מצאנו אריכות והרחבה עצומה בביאור עניין מופשט זה.

==המשל והנמשל==
'''יכולת''' לעשות משהו שונה בתכלית מ"כח" (פוטנציאל לאותו הדבר). כשאומרים על מישהו ש"בכח" הוא מסוגל לדבר זה, המשמעות היא ששורש הדבר כבר נמצא אצלו (לדוגמא, לאדם מבוגר שיש כח לזרוק אבן למרחק גדול יותר מאשר ילד קטן, הנה עוד לפני שזרק את האבן הכח לזה כבר קיים אצלו בפועל). לעומת זאת כשאומרים על מישהו שיש לו "יכולת" לאותו הדבר הכוונה היא שכשם שהוא יכול לעשותו כך '''בשווה ממש''' הוא יכול גם שלא לעשותו. כלומר, בעוד "כח" הוא מציאות (או מקור או שורש למציאות{{הערה|כהפתגם הידוע "אין כח בלא פועל".}}), הנה מצד ה"יכולת" '''מושללת'''{{הערה|שם=ספר הערכין|ספר הערכין, אור אין סוף – מדרגות שבו, אות ב'.}} המציאות לגמרי{{הערה|דמאחר  והעצמות '''מובדלת''' מהאור, לא שייך לומר שכלול בה "אור", אלא רק שיש בה "יכולת" להאיר (או שלא להאיר). היינו, אם קיום או אי קיום ה"אור" הם בשווה ממש הרי שאין לאותו "אור" שום שורש ושום מקור ביכולת.}}.

ובנמשל, 'יכולת' היא "קו התפר" או "נקודת החיבור" שבין אחדות ה' הפשוטה לריבוי, הנקודה '''הכללית''' הראשונה בה נעשה המעבר מאחדות לריבוי{{הערה|והוא "אור הכלול בעצמותו", וכפי שיתבאר בהמשך.}}.

==ה[[משל]] להבנת עניינה==
כדי לקרב לשכלנו ולהמחיש כיצד המושג "יכולת" שולל כל [[מציאות]] שאינה עצם האלוקות מביאים בחסידות '''ארבעה''' משלים{{הערה|מובאים במילים פשוטות ומוסברות בנספח לפניני תניא חלק א'.}}: שלושה משלים זה למעלה מזה כדי להסביר מה '''לא''' נקרא יכולת, ומשל נוסף להסביר מה עניינה שלה.

לגבי ההבדל בין ה[[ספירות]] (ד[[אצילות]]) לבין שורשן (ש[[בכתר]], ב[[אריך אנפין]]) מובא משל מההבדל בין ה[[אש]] כפי שהיא גלויה וכפי שהיא ב[[גחלת]]: הספירות דאצילות נקראות "[[גילוי ההעלם]]" בלבד; כשם שבגחלת אין אש גלויה אבל מציאות אש כן קיימת בה{{הערה|ויש בזה כמה פרטים נוספים ואין כאן מקומם.}}, כך שורש הספירות שבכתר הוא כביכול מציאות ממשית של ספירות - אלא שהן כלולות במקורן ולכן אינן נרגשות. למעלה מזה הן הספירות כפי שהן בדרגת [[עולם העקודים]]. בעקודים עשר הספירות "עקודות בכלי אחד", היינו שהן דבר אחד ממש עם פשיטות האלוקות. והמשל לזה{{הערה|וזהו המשל השלישי: אש גלויה, אש שבגחלת, אש שבצור החלמיש.}} הוא מהאש כפי שהיא באבן הצור: כשם שב[[אבן צור|אבן הצור]] אין '''שום מציאות''' אש (אלא רק "תכונה" או "כח" שביכולה להוציא אש) כך הספירות דעקודים אינן מציאות ספירות כלל{{הערה|ולדרגה זו קרא הרמ"ק (בפרדס בשער סדר האצילות (שער ה') פרק ד, ובשער הצחצחות (שער יא) פרקים ג', ו'.) "[[עשר ספירות הגנוזות]]", ומוסבר בכמה מקומות ב[[כתבי האר"י]] שהוא עניין עולם ה"[[עקודים]]".}}.

ועל זה מוסיף הרבי הרש"ב{{הערה|בהמשך תרס"ו.}}, שגם משל זה אינו מסביר עדיין את "[[ממוצע|נקודת החיבור]]" בין ריבוי (עשר ספירות) לפשיטות (אחדות ה' הפשוטה), כי בסופו של דבר גם התכונה להוציא אש היא תכונה '''נוספת''' על האבן עצמה, תכונה '''של''' האבן (ולא חלק ממנה עצמה), ומביא את המשל הרביעי - עניין ה"שם": לילד אין '''שום שייכות''' לשם מסויים עד שבפועל נותנים לו את שמו, כל עוד לא קראו לו בשמו. כשם שאפשר לקרוא לו בשם פלוני כך '''בדיוק''' באותו אופן, בשווה '''ממש''' אפשר לקרוא לו גם בשם אלמוני.  לפני שקראו לו בשמו ישנה רק '''אפשרות''' לקרוא לו שם, אבל אין שום 'מציאות' של שם, ואפילו לא 'תכונה' של שם - ישנו רק 'הילד עצמו' '''בלבד'''. משל זה מסביר הייטב את אותה 'נקודת החיבור' שחפשנו בין הפשטות לריבוי, והוא המשל על הספירות כפי שהן באור אין סוף שלפני הצמצום: מצד אחד לא רק שאין כאן מציאות ספירות אלא גם לא שום שורש להן, אבל מצד שני כבר יש כאן 'אפשרות' לספירות.

==אור הכלול בעצמותו==
היכולת "נמצאת" כאמור בדרגת האור הכלול בעצמותו (הנעלית מאור אין סוף שלפני הצמצום). דרגה זו אינה כלל [[אור]] ואדרבה - היא '''מושללת''' האור הנמשך ממנה משלוש בחינות: א. שאינה אור, ב. שאינה עניין האור וג. שאינה בגדר האור{{הערה|ובפרטות: אינה אור, כי היא "תכונה" של העצמות (שביכולתה "להאיר"), ומכיון שביכולתה גם שלא להאיר - נמצא שקודם שנמשך האור אין לו מציאות כלל. אינה עניין האור, כי מובן ופשוט שבעצמות ממש לא שייך שום דבר נוסף עליו, ומכיון שדרגה זו כלולה בעצמות - נמצא שאיננה דבר נוסף עליו אלא תכונה '''שלו'''. אינה בגדר אור, כי גדר האור הוא "להאיר", ומכיון שה[[עצמות ומהות|עצמות]] לא מוגדר בשום גדר - נמצא שאור הכלול בעצמותו מושלל גם מגדר האור. [[ספר הערכים]] חב"ד, אור אין סוף דרגות שבו, אות ב.}}.

ומכיון שאינה אור, לכן היא שונה מהאור הנמשך ממנה, וכמה עניינים: א. שהיא מאוחדת עם העצמות ממש (בשונה מהאור הנמשך, שהוא "מציאות"), ב. מכיון שהיא מאוחדת עם העצמות היא נצחית, ולכן היא [[אמת לאמיתו]] (ולא [[אמת]] "סתם" כאור הנמשך), ג. דרגה זו [[קדמון|קדומה]] כקדמות העצמות (וזהו שעד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד, שגם "שמו" היה קודם שנברא העולם, והיינו, אור הכלול בעצמותו){{הערה|להרחבה ומקורות לגבי שינויים אלו ועוד ראה [[ספר הערכים]] חב"ד, אור אין סוף דרגות שבו, אות ב.}}.

אלא שדרגה זו אינה כלל "אור", אלא רק '''יכולת''' להאיר.

=="יכולת" ב[[שם המושאל]]==
במקומות רבים בחסידות מושאל המושג המקורי של 'יכולת' לשני עניינים פרטיים שגם בהם אנו מוצאים מעין מעבר מאחדות פשוטה לריבוי.

;א. [[עשר ספירות הגנוזות]]
כיצד יתכן שמאור אין סוף שלפני ה[[צמצום הראשון|צמצום]] (שהוא אור פשוט) יתהוו עשר ספירות? מוסבר בזה שאכן עשר הספירות שבו שונות ונעלות ומובדלות מכמה וכמה בחינות מהספירות שאחרי הצמצום, ועד שאינן כלל "מציאות" בפני עצמן אלא רק '''יכולת''' לעשר ספירות, שיכולות להתהוות מהן '''אחרי''' הצמצום{{הערה|ספר הערכים ח"ג, אור אין סוף – ספירות שבו, אות ה'.}}.

ולעניין זה 'יכולת' אינה באור "הכלול בעצמותו" אלא באור שכבר נמשך (אור אין סוף שלפני הצמצום). היינו, דלמרות שדרגה זו הינה כבר "מציאות" לגבי האור הכלול בעצמותו{{הערה|ועד כדי כך שאור הכלול בעצמותו '''שולל''' דרגה זו, והוא רק "יכול" להוציאה או שלא להוציאה}}, הנה לגבי האור שאחרי הצמצום ובפרט לגבי עשר הספירות היא נחשבת לאחדות פשוטה ורק "יכולה" להוציא עשר ספירות (ולא מוכרחת בזה).

;ב. [[אדם קדמון]]/ נפש נושא כוחות
בדרגה נמוכה עוד יותר מובא מושג ה"יכולת" כדי להסביר כיצד נמשכים העולמות מדרגת אדם קדמון, וכיצד נמשכים [[כוחות הנפש]] מ[[עצם הנפש]]. דהאופן בו כלולים כל פרטי העולמות בא"ק אינו שיש שם מקור להם אלא רק זה שיש ביכולתו להוציאם, וכדוגמת עצם הנפש לעומת כוחות הנפש ([[שכל ומידות]]).

תורת החסידות מכנה דרגה זו בשם "נפש נושא כוחות", לומר שבבחינה זו אין שום עניין מלבד הנפש עצמה (גם לא עניין ה[[יחוד (קבלה)|מיוחד]] עם הנפש), כי זה שהנפש נושא כוחות הוא רק '''יכולת''' הנפש{{הערה|ספר הערכים חב"ד ח"ג, "אור אין סוף – ספירות שבו", אות ג בהערה 75 (ובפרט בבמילואים להערה זו בחלק ד' עמ' תרטו) - שם נתבאר, וגם נסמנו המאמרים המדברים בזה.}}.

ולגבי עניין זה משייכים את ה"יכולת" לא"ק (או לדרגת הנפש כפי שהיא "נושאת כוחות"), למרות שלגבי אור אין סוף שלפני הצמצום דרגה זו היא כבר "מציאות ממש".

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:סדר השתלשלות]]
[[קטגוריה:קבוצות מושגים בחסידות]]