עריכת הדף "ליקוטי אמרים - פרק כ"ד"

{{ניווט
 |כותרת=תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים י"ג-כ"ה)
 |הסתרה=כן
 |מוסתר=כן
 |תמונה=
 |תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים יג-כה}}}}
{{תניא}}
'''פרק כ"ד - הפירוד שגורמות העבירות'''

==מבוא לפרק==
ב[[תניא - פרק כ"ג|פרק הקודם]] ביאר [[אדמו"ר הזקן]] שעל ידי קיום '''כל''' מצווה מתאחד האדם עם האלוקות ממש כמו בקידוש השם. בפרק זה יבואר, שכנגד זה ממש - '''כל''' עבירה גורמת ההיפך הגמור: האדם נפרד מהיחוד העליון, מקבל חיותו מהסטרא אחרא ועד שיורד למטה מהקליפות.

==גוף הפרק==
{{פרק תניא|פרק=כד|טקסט הפרק={{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק כ"ד}}}}

==סיכום הפרק==
לעומת התורה והמצוות שעל ידן מתאחדים עם השם, על ידי העבירות נפרדים מהשם - עוד יותר מהקליפות עצמן.

אלמלא "רוח השטות" לא הייתה אהבת השם מאפשרת לאדם לעשות שום עבירה. הדמיון כאילו יש הבדל בין עבירות קלות לחמורות הוא שטות גמורה, ומדוע? כי ההבדל הוא רק לאחר העבירה, אבל בשעת העבירה הנפש הבהמית ולבושיה נפרדים בתכלית, והנפש האלוקית נמצאת בגלות קשה ביותר{{הערה|כשהיצר הרע מושך את האדם לעבירה מרגישה הנפש האלוקית כאדם שאומרים לו - מה אכפת לך שנעשה חתך קטן בבשרך - הרי אח"כ תתרפא? כמו שטבע הנפש הבהמית לפחוד מכאב ולא תסכים לשום כאב ואפילו זמני, כך טבעה של הנפש האלוקית לגבי עבירות.}}.

==מושגים יסודיים בפרק==
*[[שס"ה מצוות לא תעשה]]
*[[עבודה זרה]]

{{הערות שוליים}}
{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק כ"ג|פרק כ"ג]]|רשימה=פרקי לקוטי אמרים|הבא=[[תניא - פרק כ"ה|פרק כ"ה]]}}
[[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]]
[[קטגוריה:תניא]]