עריכת הדף "קטנות אבא"

'''קטנות דאבא''' הוא ביטוי מתורת הסוד המופיע בתורת החסידות בעיקר כהסבר לתוכן הפנימי של [[מצוות אכילת מצה]] ב[[חג הפסח]].

משמעות הביטוי היא ששורש האמונה שבנפש הוא למעלה משכל הגלוי. דלמרות שבהשקפה ראשונה אמונה פשוטה נראית נחותה מאד לעומת הבנת אלוקות או אפילו לעומת אהבת ה' ויראתו הנה שרשה הוא בהררי קודש שלמעלה מהבנה והשגה. היינו, ביטוי זה הוא הסבר לשאלה מניין מגיעה אמונה ליהודי פשוט שאין לו שום הבנה והשגה בגדלות ה' (ואפילו לנשים וילדים, שעל דרך הרגיל לא לומדים כלל עניינים אלו). תורת החסידות מסבירה שאמונה פשוטה זו נמשכת לכל ישראל מאכילת המצה בפסח. היינו, בשונה ממאכלים אחרים הנמשכים מספירת הבינה (שלכן בכוחם להוסיף '''בשכל''' האדם), הנה התבואה (חמשת מיני הדגן) נמשכת מספירת החכמה (הפועלת באדם '''ביטול''') - ויש בה בחינת קטנות וגדלות: מצה היא כשיש בלחם רק "מה שהוא" (בחינת קטנות). ואילו הלחם (קרבן החמץ שמביאים בחג השבועות) נמשך מבחינת החכמה כמו שמאירה באמונה בשלימות ובגילוי (וספירת העומר היא העבודה המביאה מבחינת קטנות לגדלות){{הערה|כפי שמוסבר במאמרי ספירת העומר שבפרשת במדבר, ועוד.}}. 

ביטוי זה דומה לביטוי [[מוחין דקטנות|קטנות המוחין]], אבל הם שני עניינים שונים: במקומות בחסידות בהם מדובר על [[מוחין דגדלות ומוחין דקטנות]] הכוונה למוחין '''דאמא''' והשפעתם על המידות, היינו, הקשר שבין ספירת הבינה לז"א. ואילו בקטנות וגדלות אבא מדובר על מוחין '''דאבא'''{{הערה|פרי עץ חיים שער המצות פרק ב' בתחילתו.}} והשפעתם על ספירת המלכות, היינו, הקשר שבין הספירות חכמה ומלכות{{הערה|סידור עם דא"ח, שער חג המצות ד"ה להבין שרשי הדברים הנ"ל בתחילתו, ובכ"מ - '''וראה מקום שנסמן בהערה קודמת'''.}}.

==מקור הביטוי==
אף שלא נמצא בקבלה מקור מפורש למושג "קטנות אבא", הנה בכמה מקומות בדא"ח{{הערה|לקו"ת צו יב, ב. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א עמ' תכט ועמ' תמ (בשם הפע"ח). מאמרי אדה"ז על פרשיות ח"ב עמ' תקנ (בשם הע"ח). שער האמונה לאדהאמצ"צ ח, א (בשם כתבי האריז"ל). יב, א (בשם הפע"ח). תו"ח שמות ח"א (הוצאת תשס"ד) קטו, ג ואילך (בשם ספרי הקבלה). סה"מ תרכ"ז עמ רלז ואילך. תר"ל עמ' קטו ואילך (בשם כתבי האריז"ל), ועוד.}} נסמן למקומות שונים בספרי הקבלה שם מופיע '''תוכן''' עניין זה, לעיתים באופן כללי בשם "כתבי האריז"ל" או כללי עוד יותר בשם "ספרי הקבלה", ולעיתים בשם הפרי עץ חיים או בשם הע"ח{{הערה|ראה פירוט בהערה קודמת.}}. בספרים שלפנינו המקור הקדום ביותר לביטוי זה הוא בשער האמונה{{הערה|פרק ד', בשם הפרי עץ חיים. וראו ספר המאמרים תרכ"ח סוף עמוד קכח.}}.

==הרחבה==
בתורת החסידות מבואר כי המזון הגשמי שנותן לאדם כח וחיות, אינו אלא ביטוי חיצוני לחיות האלוקית הטמונה בתוכו{{הערה|תורת האריז"ל על הפסוק "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם. לקוטי תורה להאריז"ל פרשת עקב. התבאר בדיבור המתחיל 'ששת ימים תאכל מצות' לקוטי תורה ויקרא דף צו.}}.

בתוך כלל סוגי המזון, הלחם מורה על [[מוחין]]{{הערה|באמרי בינה (שער קריאת שמע ע' נב) מבואר כי התלמוד נקראת לחם כמאמר רז"ל "דגנך זה תלמוד כו'", והוא עיקר המזון לנשמות שנקראו אדם, וכמו שכתוב "לכו לחמו בלחמי", וכמו שכתוב "ותורתך בתוך מעי", (וכמו שמכריזין בגן עדן "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו שלמד בעולם הזה בידו", כי התלמוד הוא מזון לנשמות בגן עדן). ראו ביתר הרחבה בערך [[לחם]].}}., והמצה בפרטיות מורה על כח החכמה כפי שהיא בבחינת [[ביטול]], שהרי יש בה את כל התכונות של הלחם אלא שעושים אותה בצורה כזו שלא תחמיץ ותתפח{{הערה|דיבור המתחיל 'ששת ימים תאכל מצות' לקוטי תורה ויקרא דף צו. וראו סידור עם דא"ח שער המצות רפה, א. שער האמונה בתחליתו.}}. 

על כח החכמה נאמר "פנימיות אבא הוא פנימיות עתיק ולא ידעתי הטעם"{{הערה|מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ה חלק ב' עמוד תתסה. לקוטי תורה נצבים מט, ד. תורת חיים שמות כג, א הערה 951. ספר המאמרים תר"ל עמוד תח (בשם פרי עץ חיים). ספר המאמרים תרכ"ח עמוד יא. ספר המאמרים תרל"א חל' א' עמוד עז. המשך מצה זו תר"מ.}}, כלומר שהפנימיות של ספירת החכמה היא פנימיות ה[[כתר]] העליון, הבחינה שלמעלה מטעם ודעת{{הערה|ספר המאמרים תר"ל חלק א' עמוד רעא.}}, וגם בתוך ההבנה וההשגה בהרחבת הביאור, מונח בפנימיות עצם ההשכלה שלמעלה מהשכל, שמונח אצל האדם שכך הוא העניין.

==ראו גם==
*[[מוחין דגדלות ומוחין דקטנות]]
*[[מצה]]
*[[מוחין]]

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מוחין]]