![](/images/0/08/סמל_ב"ה.png)
פורטל:נשיאי חב"ד/אדמו"ר הזקן/ספרי אדמו"ר הזקן
|
הדף נמצא בשלבי עבודה, החל מיז כסלו: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הדף בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו. | |||
- שולחן ערוך
- הלכות תלמוד תורה
- שאלות ותשובות אדמו"ר הזקן
- פסקי הסידור
- תניא
- ביאורי הזהר
- תורה אור ולקוטי תורה
- מאמרי אדמו"ר הזקן
- בונה ירושלים
- ספר של צדיקים
- סידור אדמו"ר הזקן
שולחן ערוך אדמו"ר הזקן (נקרא בעיקר שולחן ערוך הרב וכן גם שולחן ערוך הגר"ז) הוא מהחשובים שבספרי ההלכה, והוא חובר על ידי אדמו"ר הזקן.
כתיבת הספר
כאשר המגיד ממעזריטש רצה לצוות על אחד מתלמידיו לכתוב שולחן ערוך באופן של 'הלכות בטעמיהם', היה בדעתו חמשה מתלמידיו שניתן להטיל עליהם עבודה זו: אדמו"ר הזקן, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי אלימלך מליז'נסק, רבי פנחס בעל ההפלאה ואחיו רבי שמואל מניקלשבורג, ובסופו של דבר הטיל את העבודה על אדמו"ר הזקן שהיה באותה שעה בגיל 25 בלבד.
אדמו"ר הזקן שקד על כתיבת השולחן ערוך במשך שנים אחדות, כפי שכתבו על כך בניו בהקדמתם לחיבור:
משמיא אסכימו על ידי הרב הקדוש הנ"ל ("המגיד") לחפוש בחפש מחופש בתלמידיו למצוא איש אשר רוח אלקים בו להבין, להורות הלכה ברורה... ולסדר כל פסקי דינים הבאים בשולחן ערוך ובכל האחרונים בלשון צח מילתא בטעמא, ויבחר בכבוד אאמו"ר ז"ל ("הרב") והפציר בו עד בוש ואמר לו אין נבון וחכם כמוך לירד לעומקה של הלכה לעשות מלאכה זו מלאכת הקודש להוציא לאור תמצית ופנימית טעמי ההלכות הנזכרים כל דברי הראשונים והאחרונים זקוקים שבעתיים כל דבר על אופניו בלי בלבול ותערובות ופסק ההלכה המתברר ויוצא מדברי כל הפוסקים כל חכמי זמננו...
בתחילה הוצא לאור החלק של הלכות תלמוד תורה, שיצא לאור בעילום שם המחבר. הספר גרם לסערה גדולה בעולם היהדות, בשל סידורם של הלכות שמימי הרמב"ם לא זכו להיערך כנדרש. אולם חלק זה לא יצא כחלק מתוך השולחן ערוך.
את חלקו הראשון של החיבור - שכלל את הלכות ציצית ואת הלכות פסח - כתב אדמו"ר הזקן עוד בחיי רבו, ואת השאר כתב לאחר פטירתו.
מתחילה נכתב החיבור על ארבעת חלקי 'שולחן ערוך'. אך טרם שהספיק להביא אותו לדפוס, אדמו"ר הזקן שקד אף על עריכת מהדורא בתרא שכללה גם סיבות להלכה על פי זוהר וקבלה ממנה נותרו רק ארבעה הסימנים הראשונים, בהיותו בדרך הרחק מביתו, בשנת תק"ע (1810), פרצה בעירו ליאדי שריפה שכילתה את כל כתבי היד, ורק שליש מהחיבור נותר בידי מעתיקים שהעתיקוהו קודם השריפה והובא לדפוס לאחר פטירתו.
החסידים מחשבים את סדור השולחן ערוך כאחת מעשר הזכויות שזכה בהן אדמו"ר הזקן ואילו את הקשיים בהכרעת הדינים הלכה למעשה, מחשיבים הם בין עשרת הייסורים שהיו לו.
מבנה הספר
ב'שולחן ערוך אדמו"ר הזקן' חמשה כרכים. ארבעת הראשונים הם על חלק 'אורח חיים' שנכתב על פי סדר הסימנים ב'שולחן ערוך'. הכרך האחרון כולל 19 סימנים מתוך 403 הסימנים שב'שולחן ערוך' 'יורה דעה' וכן 15 נושאים ב'חושן משפט' שאינם על פי סדר הסימנים ב'שולחן ערוך'.
בשנת תשנ"ו הודפס ספר הנקרא בשם "פסקי אדמו"ר הזקן" ח"א, וענינו: לקבץ את כל המקומות בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן שמהם מובנת שיטתו בהלכות שלא הגיעו לידינו, בעיקר בחלק יורה דעה וחושן משפט. חלק א' הוא על החלק הראשון של יורה דעה. הספר נכתב ונערך על ידי הרב אריה לייב קפלן, ועל ידי בנו הרב מנחם מענדל קפלן.
קונטרס אחרון
| ערך מורחב – קונטרס אחרון - שולחן ערוך אדמו"ר הזקן |
לבירור הכרעות הדינים ולהוכחתם, כתב רבנו הזקן להלכות מסוימות 'קונטרס אחרון', בו הוא דן בשיטות השונות בהלכה ומסביר את שיקוליו ונימוקיו להכרעה. הקונטרס אחרון נדפס בתחתית עמודי הספר.
בניגוד לשפה המבוארת והקלה לקריאה והבנה, בה כתב את ההלכות בפנים ה'שולחן ערוך', ה'קונטרס אחרון' נכתב בשפה למדנית, קצרה ותמציתית. בדרך כלל נכתב ה'קונטרס' בסמוך לזמן כתיבת ההלכות עצמן, אך במקרים רבים ניכר כי נכתב לאחר מכן.
תפוצת הספר
בשל ההיקף הרחב של הספר, שבו מופיעים לצד פסקי ההלכה עצמם גם יסודות ההלכה ונימוקיה, נחשב הספר לפורץ דרך בתחומו, ומחברים מאוחרים כמו הקיצור שולחן ערוך, המשנה ברורה, הבן איש חי וכף החיים, עשו בו שימוש רב וציטטו אותו לעיתים קרובות. בעבר היה "שולחן ערוך הרב" מקור הסמכות ההלכתי עבור כלל החסידים מכל החסידויות, אך בשל מחסור בספרים (זכות ההדפסה הינה רק בידי חסידות חב"ד שהייתה כלואה במשך שנים ברוסיה הסובייטית) עברו רבים לפסוק בעיקר לפי המשנה ברורה. בהווה שבו רבים מהחסידים לפסוק על פי הספר.[1].
הלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן הוא ספרו הראשון של אדמו"ר הזקן שיצא לאור בדפוס. הספר מכיל "ליקוט מהגמרא ירושלמי ומכל גדולי פוסקים, ראשונים ואחרונים. בכדי שכל אחד ירווה צמאונו וידע כל הדינים על בוריים", בנושאי לימוד התורה.
הוצאה לאור
הספר יצא לאור במהדורה ראשונה בעילום שם המחבר בשקלאוו תקנ"ד בהסכמת גאוני המתנגדים רבני שקלוב, רבי חנוך העניך שיק ורבי צבי הירש. הספר זכה גם להערכת הגר"א ששיבחו ביותר.
כעבור חמש שנים בלבד הופיע שנית הספר בלבוב תקנ"ט, כשהפעם צויין בשער "מבעל מחבר תניא וכו', והמחבר הזה מאנשי אשכולות, איש שהכל בו, תוכו רצוף אהבה מוסתרת הסתר מן התורה תפוחי זהב במשכיות כסף".
בראשית הספר באים פירוט הראשי-תיבות בהם ישתמש המחבר במהלך החיבור. בנוסף לכך מופיעים הסכמותיהם של הרב יוסף הוך גילערנטער אב"ד של ק"ק זאמושטש ושל רבי משה לייב מסאסוב. בעמוד השער ניתן קרדיט למושל המקומי דאז - הקיסר מיסטר פראנץ השני.
במהלך השנים הודפס החיבור במהדורות רבות. בהמשך אף נכרך יחד בהוספות לשולחן ערוך אדמו"ר הזקן. בשנים האחרונות הוציא קה"ת את הספר במהדורה מנוקדת.
הלכות תלמוד תורה עם הערות וציונים
"הלכות תלמוד תורה עם הערות וציונים" הוא ביאור נרחב ומעמיק על הלכות תלמוד תורה, בן חמש כרכים, שכתב רבו של כפר חב"ד - הרב מרדכי שמואל אשכנזי, בו הוא מבאר באריכות רבה ובעמקות נפלאה הלכות אלו. שם הספר נבחר על ידי הרבי מתוך כמה הצעות. הרבי עודד מאוד את המחבר ביחידות, וכן התייחס בשיחה מיוחדת להוצאת הספרלקט של שאלות ותשובות אדמו"ר הזקן נדפס לראשונה כבר בההוצאה הראשונה של שולחן ערוך הרב על ידי הרבנים בני המחבר - אדמו"ר הזקן בשנת תקע"ד בקאפוסט.
במשך השנים נדפסו עוד מהדורות, בהם נדפסו עוד ועוד תשובות, בחלקם עם הערות וציונים.
בשנים האחרונות התגלו תשובות רבות, שנדפסו ביגדיל תורה על ידי הרב שלום בער לוין.
בשנת תשמ"ח הדפיסה הוצאת קה"ת את התשובות בכרך מיוחד, בתוספת מילואים, בעריכת הרב לוי ביסטריצקי.
בשנת תשפ"ג הדפיסה הוצאת קה"ת את הספר בהוצאה חדשהפסקי הסידור, הם פסקי אדמו"ר הזקן, שנכתבו ונפסקו על ידו בתוך סידור אדמו"ר הזקן.
משנה אחרונה
מקובל מרבותינו כי את הסידור ערך בסוף ימיו, לאחר שחזר בו מכמה מפסקיו, והיא המשנה אחרונה לגבי מה שפסק בשולחן ערוך. אחת מהסיבות לחזרתו מפסקיו, היא מכיון שבשולחן ערוך נדחק מאוד שלא לדחוק את דברי המגן אברהם, מה שאין כן בסוף ימיו שהוסיף חכמה העמיד על דעתו הקדושה לחלוק עליהם אפילו להקל בכל מה שלא נראה ליה, וכידוע שבפירוש שמעו ממנו שחוזר במה שנתן נאמנות להמגן אברהם יותר מדאי.
כמה מפסקיו הידועים ביותר הם אלו שחזר בו מפסקיו בסידור. כמו זמן קריאת שמע, שפסק כשיטת הגר"א בסידור, דלא כמו שיטת המג"א כמותה פסק בשו"ע. וכן לענין זמן השקיעה, שפסק בסידור כשיטת הגאונים, דלא כמו שפסק בשו"ע כשיטת רבינו תם. פסק נוסף שלו הוא לענין להחמיר בבישול דבר שנמס, שפסק בשו"ע (סימן שי"ח) שמותר.האדם ומנתח את תהליכיה שיובילו לעבודת השם, תוך מתן כלים להתגבר על הקשיים. הספר הודפס לראשונה בשנת תקנ"ז (1797) בסלאוויטא, על ידי מחברו - אדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד.
רקע
בשנת תקל"ב (1772) ייסד אדמו"ר הזקן את שיטת חסידות חב"ד, הדורשת עבודת השם בכל כוחות הנפש. החסידים שנתקלו בקשיים רבים בעבודת ה' שלהם, פנו לאדמו"ר הזקן ביחידות על מנת שיפתור להם את בעייתם.
כשרבו הפניות, החליט אדמו"ר הזקן לערוך את ספר התניא שירכז את כל התשובות על כל השאלות הקשורות לעבודת השם בצורה מסודרת.
בשנת תקל"ה (1775) התחיל אדמו"ר הזקן לכתוב את ספר התניא ובמשך עשרים שנה כתב אותו, כשהוא מדקדק בכתיבת כל אות ואות בחסר וביתיר. בראש השנה תק"נ החל אדמו"ר הזקן באמירת מאמרים שעליהם נוסד "ספר של בינונים" (החלק הראשון בספר התניא), בט' כסלו תקנ"ד אמר את החלק הראשון מפרק נ"ג, האחרון בספר של בינונים, ולמחרת סיים. במאמרים נכללו ליקוטי עצות שאמר בשנים הקודמות. את כתיבת הספר סיים בשנת תקנ"ה (1795) ואז אישר להעתיק את הספר. מהדורה זו התפרסמה כ"תניא מהדורא קמא", והודפסה בשנת תשמ"א בהוראת הרבי.
הספר התקבל אצל החסידים בשמחה רבה. המתנגדים חששו מהשפעת הספר ויצרו עותקים מזויפים של הספר, שהושתלו בו דברי כפירה וכך הציגוהו בפני הגאון מווילנה שהורה לשרפו. כשנודע לאדמו"ר הזקן על הזיופים, החליט להדפיסו בצורה רשמית בלבד בכדי למנוע זיופים נוספים. סיבה נוספת היא משום המציאות בה כל אחד מעתיק מספרו של השני ללא ביקורת וללא הגהה, מה שהוביל לשינויים מהותיים וגרסאות בדבריו של אדמו"ר הזקן. על כן נוצר צורך במהדורה מתוקנת ומנופה מכל שגיאה וחוסר דיוק.
בשנת תקנ"ו (1796) שלח אדמו"ר הזקן את התניא לבית הדפוס בסלאוויטא בצירוף הסכמותיהם של תלמידי המגיד ממזריטש: ר' משולם זוסיא מאניפולי ור' יהודה לייב הכהן. ההדפסה הסתיימה בכ' בכסלו תקנ"ז. ביום כ"ו בכסלו הגיעו העותקים הראשונים מספר התניא אל אדמו"ר הזקן.
בתחילה נתקל הספר בהתנגדות אף אצל חלק מראשי החסידות. הסגנון השכלתני שבשיטת חסידות חב"ד היה זר להם, אך לאחר שראו שהדבר הביא הוסיפה בעבודת השם חדלו להתנגד ואף אימצוהו. הספר נחשב לראשון בחשיבות מבין ספרי היסוד של תנועת החסידות, נערץ על ידי כל זרמי החסידות ונלמד בקרב חוגים רבים בעם ישראל.
שמות וכינויים של התניא
לספר התניא מספר כינויים:
- לקוטי אמרים - השם הרשמי אותו נתן אדמו"ר הזקן לספר. מאחורי שם זה עומד רעיון שבעצם אין חידוש ממשי בספר, מלבד ליקוט רעיונות שכבר קיימים בספרות היהודית והארתם באור חדש ומעמיק יותר. חסידים מסבירים שבשם זה מתבטאת ענוותנותו של אדמו"ר הזקן, בהיותו רק "מלקט" את דברי הקבלה והחסידות ששמע מפי רבותיו ושנכתבו בספרים.
- ספר של בינונים - מטרת הספר היא ההדרכה כיצד להגיע לדרגת בינוני. שם זה נפוץ בתורת חב"ד, פעמים בראשי תיבות - "סש"ב".
- תניא - כינוי מוכר ונפוץ, על שם המילה הראשונה בה פותחת הספר ("תניא בסוף פרק ג' דנדה"). לעיתים מוסיפים גם תואר: "תניא קדישא" (התניא הקדוש).
- תורה שבכתב של תורת החסידות - כינוי זה ניתן במיוחד לספר התניא, היות ורק הוא נכתב על ידי אדמו"ר הזקן באופן אישי, בשונה משאר ספריו ומאמריו שנכתבו על ידי אחרים ולעיתים הוגהו על ידו. כמו כן כינוי זה מבטא את רמת הדיוק שבכל אות בספר ואת היותו ספר יסוד עליו מתבססים אלפי ספרי החסידות, תכונות שמאפיינות את התורה שבכתב של נגלה. בעקבות כך, אף נשללה האפשרות שרצה אדמו"ר הצמח צדק לנקד ולחלק את התניא לפסקאות. בלילה הוא חלם חלום בו הוא נשאל מה דינו של ספר תורה שניקדוהו וחלקוהו לפסקאות. הוא פסק שהספר כשר, אך כשהקיץ הבין שכשם שספר התורה לא מנוקד ומפוסק, כך דינו של התניא.
(בדומה לכך, שלל הרבי על הסף הדפסת ספר התניא לילדים שיצורפו אליו ציורים.
על התניא
כשסיים אדמו"ר הזקן את לכתוב את ספר התניא הוא שלח עותק ממנו לסלאוויטא לר' זושא מאניפולי ור' יהודה לייב הכהן על מנת שיכתבו הסכמה לספרו. כאשר קיבלו את הספר, ישבו ולמדו אתו כל הלילה. לבסוף לא יכלו להתאפק ומרוב התפעלות מתכנו, יצא כל אחד מביתו באמצע הלילה על מנת לספר לחברו על הספר הקדוש. באמצע הדרך נפגשו שניהם ופצחו בריקוד סוער. מאוחר יותר, התבטא ר' זושא מאניפולי: "עם ספר התניא יצעדו לקבל את פני משיח צדקנו". ר' יהודה ליב הכהן אמר שספר התניא הוא סגולה ומרפא לכל המחלות של הדורות דעקבתא דמשיחא. ר' לוי יצחק מברדיטשוב אמר על הספר: "תמה אני איך אפשר להכניס אלוקים כה גדול ונורא לתוך ספר כל כך קטן". ר' ברוך ממז'יבוז אמר על התניא כי הוא "ספר השכל". חתנו של רבי עקיבא איגר העיד, כי ספר התניא היה בין ספרי חמיו. וה'אוהב ישראל' מאפטה אמר ש"גם אבותינו הקדושים - אברהם יצחק ויעקב הלכו בדרך העבודה הכתוב בלקוטי אמרים".
סגולותיו
סגולות רבות יוחסו ללימוד התניא על ידי אדמו"רי חב"ד ושאר גדולי ישראל; אמונה בה' ומניעת מחשבות זרות והרהורי כפירה, אהבת ה' ויראתו[דרוש מקור], קטורת לכל המגפות הרוחניות, שפע ברכה והצלחה, ואף הצלה וישועה - אפילו יותר מאשר אמירת תהלים.
אף על החזקת הספר נאמרו מעלות רבות. ר' משולם זוסיא מאניפולי ור' לוי יצחק מברדיטשוב, נהגו לשאת עימם את הספר כל הזמן[דרוש מקור]. אדמו"רי חב"ד הורו לקחתו בעת נסיעה כסגולה לשמירה והצלה. גדולי החסידים היו לומדים ביום הזיכרון לקרוביהם (יארצייט) את פרקי התניא המתחילים באותיות של שם הנפטר, כמו שנוהגים בפסוקי תהלים ופרקי משניות.
השפעתו
לספר התניא השפעה רבה על האמונה היהודית. עד הבעל שם טוב היו דעות גדולי ישראל חלוקות בענין אופן השגחתו של הקב"ה על העולם. הבעל שם טוב חידש שההשגחה של הקב"ה היא השגחה פרטית על כל פרט ופרט ביקום. אדמו"ר הזקן הסביר והפיץ זאת בקהילות ישראל. השפעתו הגיע עד לתלמידי הגר"א. אחד מהם, ר' חיים מוולוז'ין, הושפע מדעתו של אדמו"ר הזקן ולא סבר כרבו בעניין ה"השגחה פרטית".
הספר נחשב לספר יסוד בעבודת ה' והוא נלמד בעולם כולו ללא קשר לחסידות חב"ד. התפיסה הייחודית של התניא, משפיעה על חייהם של אנשים, מחזקת אצלם את המודעות העצמית ומעוררת התחזקות בשמירת התורה והמצוות.
לימודו
|
| ערך מורחב – מורה שיעור |
אדמו"ר הריי"צ תיקן ללמוד כל יום קטע מספר התניא ובמשך שנת לימוד (מי"ט כסלו לי"ט כסלו) מסיימים את כל חמשת חלקי התניא. לצורך זה חילק אדמו"ר הריי"צ את התניא לשני מסלולי לימוד שנתיים: מסלול לשנה פשוטה ומסלול לשנה מעוברת. בסוף התניא מצורף 'מורה שיעור' ובמהדורות החדשות - בשולי העמוד.
הרבי עורר על מנהג החסידים ללמוד פרק תניא בכל יום קודם תפילת שחרית (לפני אמירת "הריני מקבל").
הסדר המומלץ ללימוד: ראשית 'אגרת התשובה', לאחר מכן 'שער היחוד והאמונה' ו'לקוטי אמרים', ולבסוף 'אגרת הקודש' ו'קונטרס אחרון'[דרוש מקור]. סדר זה תלוי בתכונות הנפש של הלומד ועשוי להשתנות בהתאם לכך.
אדמו"ר הרש"ב כתב מכתב כללי לחסידים בו מזהיר שלא לפרש פירושים אישיים בתניא, אלא רק בעניני עבודת השם שבהם יכולים להרחיב אף כשאין זו הכוונה האמיתית בדברי התניא. ומוסיף שמכל פרק יש לקחת את התוכן הכללי של הענין.
שיעורי תניא מתקיימים ברחבי הארץ ובעולם כולו.
תניא בעל פה
|
| ערך מורחב – שינון תניא בעל פה |
חסידים נוהגים לשנן את ספר התניא בעל פה, כשהדגש הוא על ה'הקדמה' ושנים עשר פרקיו הראשונים לכל הפחות, וחוזרים עליהם בכל הזדמנות, בפרט בעת ההליכה ברחוב.
הרבי עורר על לימוד פרק מ"א עד המילים "כעומד לפני המלך" וחזרתו בעל פה בהזדמנויות שונות.
מטרת השינון הוא בכדי לטהר את אוויר הרחוב, וכן כסגולה לזיכרון ולטהרת המחשבה.
דפוסיו
בשנת תקנ"ה, הוחל בהעתקות ידניות של התניא. בעקבות זויפים מכוונים של התניא החליט אדמו"ר להדפיסו בדפוס רשמי בלבד ולאסור על העתקתו במשך חמש שנים. בשנת תקנ"ו הודפס התניא לראשונה בבית דפוס בסלאוויטא. מאז הודפס הספר עשרות פעמים, על פי העתק מדפוס זה.
בשנת תר"ס (1900) נדפסה בבית הדפוס של האלמנה והאחים ראם בווילנא המהדורה השלושים ושש. בדפוס זה הוגהו כל חלקי הספר על פי כתבי יד מקוריים ותוקנו משגיאות שנפלו בהוצאות קודמות. בעלי הדפוס מכרו בשנת תרס"ט (1909) את זכות ההדפסה הבלעדית של ההוצאה המתוקנת לאדמו"ר הרש"ב, לטובת ישיבת תומכי תמימים. מכאן ואילך, על פי הוראת אדמו"ר הריי"צ, כל הדפסות הספר הן מהדורות צילום של הוצאה זו.
בשנת תש"ב (1942), נוסדה הוצאת הספרים הרשמית של חסידות חב"ד בשם קה"ת וזכות ההדפסה הועבר לקה"ת על ידי מייסדה אדמו"ר הריי"צ.- ↑ בספר "דרך הרב" על הלכות חנוכה לר' יואל הלוי מיללער, כותב המחבר בהקדמה (עמ' 15): "וכפי שזכיתי לשמוע כמה וכמה פעמים ממורי וחמי... הגה"ק ציס"ע (=הרב שרגא פייבוש הגר) מקאסוב זצוק"ל... שהשולחן ערוך הרב הוא הפוסק אחרון לכלל קהילות החסידים [ועל אף שהמשנה ברורה היה אחר בעל התניא, מכל מקום - לא נחשב המשנה ברורה כבתראי (=כאחרונים) כלפי בעל התניא, לא לקולא ולא לחומרא, כיון שפסקיו מיוסדים על פסקי הגר"א]".