האגרת המכונה בשם '''אגרת הגאולה לבעש"ט''', הנקראת בריבוי מקומות בשם אגרת הבעש"ט הידועה, ובשם, אגרת עליית נשמה להבעש"ט, הינה אגרת שכתבה הבעש"ט ב' פעמים לגיסו הרב [[גרשון מקיטוב]] ששהה בארץ הקודש, ובה מתאר עליית נשמה שערך בראש השנה תק"ז, ועוד פרטים, ומתאר ששאל את מלך המשיח [[אמת אתי מר]] ונענה (כדלהלן בפרטות) בלשון שמבוסס על פסוק במשלי [[לכשיפוצו מעיינתך חוצה]].
[[קובץ:שער בן פורת יוסף 02.jpg|ממוזער|שער הספר [[בן פורת יוסף]] מבעל הרה"ק יעקב יוסף הכהן מפלנואה, בו נדפסה האגרת בפעם הראשונה]]
'''אגרת הגאולה''' הידועה בשם '''אגרת הגאולה לבעש"ט'''{{הערה|ידועה גם בשמות: אגרת הבעש"ט הידועה, ובשם אגרת עליית נשמה להבעש"ט}}, היא מכתב שכתב רבי [[ישראל בעל שם טוב]] (הבעש"ט) לגיסו רבי [[אברהם גרשון מקיטוב]], ששהה בארץ ישראל. האגרת מתארת חזיונות מופלאים מעליית נשמה שביצע הבעש"ט בראש השנה תק"ז, שבה עלה להיכל המשיח ושאל "אימת אתי מר" {{הערה|כן הוא לשון האגרת, אך בדרך כלל מקובל לצטט "אמתי קאתי מר",}}(מתי תבוא, אדוני). בתשובה נאמר לו כי הגאולה תבוא "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה", כלומר כאשר תורתו תתגלה ותתפשט בעולם{{הערה|על דרך שאלת רבי יהושע בן לוי את המשיח בסנהדרין צח, א; הלשון במשלי ה, טז: "יפוצו מעיינותיך חוצה".}}.
האגרת מהווה אבן היסוד בחסידות חב"ד, וכמקור לדרך אדמו"רי חב"ד להפצת המעיינות, על מנת להביא את הגאולה השלימה.
האגרת היא מסמך מכונן בחסידות [[חב"ד]], המהווה אבן יסוד לשיטתה הדוגלת בהפצת תורת החסידות כהכנה לגאולה השלימה{{הערה|באגרת מבואר שמהות התגלות תורת החסידות נועדה להביא את הגאולה, ודרך זו מיושמת בעיקר על ידי אדמו"רי חב"ד. כנ"ל בפנים}}.
==תולדות האגרת==
==תולדות האגרת==
מורנו הבעש"ט הק' כתב אגרת זו אל גיסו המקובל האלוקי הרה"ק רבי אברהם גרשון מקיטוב זיע"א, שעלה לארץ הקודש והי' חבר בחבורת המקובלים של הרש"ש בירושלים. באגרת מתאר הבעש"ט בדרך ארוכה ובפרטי פרטים חזיונות מופלאים שהיו לו ושלחה ביד תלמידו "המוכיח מפולנאה", הרה"ק רבי יהודה אריה ליב זיע"א. אך אגרת זו הראשונה לא הגיעה אל ר' גרשון.
אגרת זו ייחודית כמסמך היחיד שבו הבעש"ט מתאר באריכות גדולה חזיונות מעליית הנשמה, בשונה מרוב תורתו שלא הועברה באופן ישיר, אלא רק בקיצור ובעל פה על ידי תלמידיו{{הערה|בלשון אדמו"ר הזקן בתניא, אגרת הקודש כ"ה: "רק הם לקוטי אמרותיו הטהורות שלקטו לקוטי בתור לקוטי ולא ידעו לכיון הלשון על מתכונתו (אך המכוון הוא אמת לאמיתו)".}}.
על כן כתב מורנו הבעש"ט את האגרת הזאת השנית, בה כתב שוב את דבר החזיונות. באגרת השנית הבעש"ט הביע כאב על שהאגרת הראשונה נאבדה וכתב שסיבת צערו היא כי באגרת הראשונה נכתב כל הענין בפרוטרוט, אך ברבות הימים, מאז כתיבת האגרת הראשונה, נשכחו ממנו כמה פרטים.
את האגרת השנית שלח הבעש"ט ביד תלמידו הרה"ק רבי יעקב יוסף הכהן כ"ץ מפולנאה בעל ה"תולדות יעקב יוסף" זיע"א, שהיה בדעתו לעלות לארה"ק. אך גם האגרת הזאת השנית לא הגיעה ליעדה, כי לא איסתעיא מילתא ובסופו של דבר לא עלה בידו של הרה"ק בעל ה"תולדות" לעלות לארץ ישראל.
===חשיבות האגרת===
כאמור, האגרת השנית לא הגיע לתעודתה אלא נותרה בידי השליח להולכתה הרה"ק רבי יעקב יוסף מפולנאה. לימים, בשנת תקמ"א, פרסם הרה"ק מפולנאה את האגרת מכתב ידו הקדושה של הבעש"ט בספרו "בן פורת יוסף", כמו שנכתב בשער הספר "וגם נדפס בספר הזה אגרת הנשלח לארץ הקדושה מהרב ר' ישראל בעש"ט הנ"ל לגיסו החסיד המפורסם מורנו גרשון קוטוור מכמה ענייני פלאים". ומשם נפוצה אגרת מופלאה זו בכל תפוצות ישראל. וכמו שכתב בהקדמה לאגרת "ונשארה בידו כדי לזכות עמינו בני ישראל".
אגרת זו היא אגרת הבעש"ט היחידה שנדפסה בשנים קדמוניות על ידי תלמדיו הקרובים וכן נזכרה ונתבארה על ידי נכדו-תלמידו של הבעש"ט, הרה"ק רבי משה אפרים מסדילקאוו זיע"א – בספרו "דגל מחנה אפרים" (פרשת בשלח).
וכן מסופר בשם השרף ר' אורי מסטרעליסק זיע"א ש"אגרת זו היית אצל הרב הצדיק [הר"מ] הנסכיז'י ללמדה בכל יום, לא יגרע, כמו הנחת תפלין ממש". ובה מרומז קץ הגאולה.
גם מהטרחה המרובה שהשקיע מורנו הבעש"ט בכתיבתה ושליחתה של אגרת זו אל גיסו, והצער שהי' לו על שלא הגיעה לידי גיסו, וכתבה שוב, מוכח עד כמה היו הדברים חשובים ויסודיים בעיני ק'. ואכן יש לאגרת זו חשיבות מיוחדת וחיבה יתירה אצל תלמידיו ומעתיקי שמועתו, והיא משמשת מאז ועד היום כאחד מאבני היסוד של תורת החסידות.
ויהי רצון מאת ה' ית' שכעת, לאחר שמעינות תורת החסידות שיסד הבעש"ט הק' כבר נפוצו בכל קצוי תבל במידה גדולה ועצומה, בכל האופנים ובריבוי ביאורים ובשפות שונות, ובודאי כבר נתקיים מענה מלך המשיח על שאלת הבעש"ט "אימת קאתי מר": "בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעינותך חוצה" - נזכה לאתי מר, מלכא משיחא, בקרוב ממש.
==="כשיתגלה תורתיך ויפוצו מעינותיך חוצה"====
האגרת נכתבה פעמיים: הראשונה נשלחה דרך תלמידו רבי [[יהודה אריה ליב]] [[המוכיח מפולנאה]], אך לא הגיעה ליעדה. השנייה, נשלחה דרך תלמידו רבי [[יעקב יוסף כ"ץ]] מפולנאה, אך גם היא לא הגיעה ליעדה. לבסוף, רבי יעקב יוסף (בעל ה"[[תולדות יעקב יוסף]]") הדפיס את האגרת השנייה בספרו [[בן פורת יוסף]] בשנת תקמ"א (1781), מה שהעניק לה תוקף וחשיבות{{הערה|הבעש"ט הביע צער על אובדן האגרת הראשונה, שכללה פרטים נוספים שנשכחו ממנו.}}. האגרת השנייה כוללת תוספות, כגון עליית נשמה משנת תק"י, ועוד.
מתוך הספר הק' "[[דגל מחנה אפרים]]"<ref> (פרשת בשלח)</ref>
"ובני ישראל יוצאים ביד רמה". ותרגומו "ובני ישראל נפקין בריש גלי"...
או יאמר, על פי מה שאמר הרב הקדוש המפורסם מוהר״ר ליפא מחמעלניק, ועל דרך דאיתא באגרת הקודש של אדוני אבי זקני זללה״ה, הנדפס בספר הקדוש של הרב מפולנאי ע״ה, ששאל למשיח, "אימתי אתי מר", והשיב, "כשיתגלה תורתיך ויפוצו מעינותיך חוצה", עיין שם.
וזה יש לומר שמרומז בפסוק: "ובני ישראל יוצאים - מן הגלות - בריש גלי":
ברי״ש – ראשי תיבות ר׳בי י׳שראל ב׳על ש׳ם
גלי – היינו כשיתגלה תורתו ויפוצו מעינותיו, אז יפקון מן גלותא.
והבן.
===לימוד האגרת כהנחת תפלין===
==נוסחאות האגרות==
עוד שמעתי משם מורי [הרה"צ רבי אורי השרף מסטרעליסק] ז"ל שסיפר משם הצדיק [רבי מרדכי] מנישכיז [זצ"ל], שאותו האגרת ששלח ר"י בעש"ט לארץ הקדושה לגיסו הרב ר' גרשון ז"ל מקיטוב, והוא נדפס בספר "פורת יוסף", אותו האגרת היה חיוב אצל הצדיק מנישחיז ללמדה בכל יום לא יגרע, כמו הנחת תפילין ממש.
קיימות שלוש נוסחאות עיקריות:
ואמר שמה שאיתא שם באותה האגרת שלמד ג' שמות ולא הזכיר מה הם השמות שלמד, אבל באמת הם רמוזים באותו האגרת בהעלם ואפשר לידע על ידיהם קץ הגאולה:.
# נוסח בן פורת יוסף (תקמ"א) – הנוסח הראשון שנדפס על ידי ה"[[תולדות יעקב יוסף]]".
(אמרי קודש (השלם) – הנהגות ואמרות הרה"ק רבי אורי השרף מסטרעליסק זיע"א)
# נוסח תרפ"ג – נדפס בספר "מכתבים מהבעש"ט ז"ל ותלמידיו" מאת הרב דוד פרענקיל ב[[לבוב]], עם תוספות והשמטות, ועורר מחלוקת בין החוקרים{{הערה|אברהם חיים רובינשטיין טען כי הנוסח מזויף (סיני כרך סז, עמ' קכ-קלט); מרדכי שרגא באומינגר סבר כי זהו כתב יד אותנטי, מכיוון שאינו מסתבר שזייפן יוסיף ויוריד קטעים מהאגרת המקורית ומוכרח לומר שזה כתב יד אחר של הבעש"ט. (סיני כרך עא, עמ' רמח-רסט).}}.
# נוסח תקל"ו – כתב יד שהתגלה מאוחר יותר, הכולל תיאור עליית נשמה נוספת.
הרב [[יהושע מונדשיין]] משווה בספרו [[שבחי הבעש"ט]] בין הנוסחאות ומציע כי ייתכן ששתי האגרות ששלח הבעש"ט משולבות בנוסח בן פורת יוסף{{הערה|ראה גם מאמרו של מונדשיין בהיכל הבעש"ט, גיליון כ'. כמו כן, בחלק ממהדורות כתר שם טוב, האגרת נדפסה בהשמטות.}}.
כ"ק אדמו"ר הרש"ב<ref>ספר השיחות תורת שלום עמ' 114</ref>:
{{הפניה לערך מורחב|הפצת המעיינות חוצה}}{{ציטוט-צף|חסידים הרבו להתוועד שחלק מהוראות המשיח לבעש"ט, לבד מ"יפוצו מעיינתך חוצה", הנה (בחלק מהנוסחאות שבידנו) גם "ויוכר טובך בעולם, וחסידים ראו בזה, כמקור, שיש ענין להפיץ את מהותו וטובו של הבעש"ט, ואת ממשיכי דרכו אדמו"רי חב"ד, כחלק מהכשרת העולם לגאולה.}}
האגרת היא מסמך מרכזי בחסידות, ובמיוחד בחסידות חב"ד, בשל תיאור עליית הנשמה של הבעש"ט בראש השנה תק"ז, שבה הגיע להיכל המשיח{{הערה|הבעש"ט כתב: "ומסרתי ממש נפשי ובקשתי ממורי ורבי (אחיה השילוני) שילך עמי, כי סכנה גדולה לעלות לעולמות העליונים."}}. הוא ראה את המשיח מלמד תורה עם התנאים, הצדיקים ושבעת הרועים, וחזה שמחה גדולה שסיבתה לא הובררה{{הערה|הבעש"ט חשש תחילה שהשמחה קשורה לפטירתו, אך הובהר כי היא נובעת מהיחודים שהוא עושה.}}. הבעש"ט שאל "אימת אתי מר", והמשיח השיב: "בזאת תדע, בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעיינותיך חוצה מה שלימדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך, ואז יכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה." הבעש"ט הביע צער על משך הזמן הנדרש, אך למד שלוש סגולות ושלושה שמות קדושים, שלא הורשה לגלות.
איז דאָך משמע אז חסידות איז געגעבן געוואָרען, אז אַלע וואָס זיינען אפילו [נאָך] ניט קיין מזוככים, וואָס דאָס הייסט דאָך "חוצה", זאלען קענען פאַרשטיין אלקות.
הבעש"ט ותלמידיו ייחסו לאגרת חשיבות עליונה. הבעש"ט השקיע מאמץ רב בכתיבתה ושליחתה פעמיים, והביע צער על אובדן האגרת הראשונה{{הערה|הבעש"ט ציין כי האגרת הראשונה כללה פרטים נוספים שנשכחו ממנו.}}. היא נדפסה בשנת תקמ"א בספר [[בן פורת יוסף]] על ידי בעל ה[[תולדות יעקב יוסף]], והתפשטה בקהילות ישראל{{הערה|בהקדמה נכתב: "ונשארה בידו כדי לזכות עמינו בני ישראל".}}. נכד הבעש"ט, רבי משה אפרים מסדילקוב, התייחס אליה ב[[דגל מחנה אפרים]]{{הערה|פרשת בשלח.}}, ורבי [[אורי מסטרליסק]] למד אותה מדי יום וראה בה רמז לקץ הגאולה{{הערה|אמרי קודש (השלם) – הנהגות ואמרות רבי אורי מסטרליסק.}}. בחסידות חב"ד, האגרת נתפסת כאבן יסוד המדגישה את תפקיד תורת החסידות כהכנה לגאולה{{הערה|כפי שמפורט בערך [[הפצת המעיינות]] וראה שם לדיון על יישום הוראת המשיח בחב"ד, כולל ביאורים של אדמו"רי חב"ד.}}.
==דער בעש"ט האט געוויינט אויף דעם==
== לשון האגרת על פי נוסח בן פורת יוסף ==
כ"ק אדמו"ר הרש"ב<ref>ספר השיחות תורת שלום עמ' 113</ref>:
{{ציטוט|תוכן="עליתי מדרגה אחר מדרגה עד שנכנסתי להיכל משיח ששם לומד משיח תורה עם כל התנאים והצדיקים וגם עם שבעה רועים, ושם ראיתי שמחה גדולה עד מאוד, ואיני יודע לשמחה זו מה הוא עושה, והייתי סובר שהשמחה זו חס ושלום על פטירתי מהעולם הזה והודיעו לי אחר כך שאיני נפטר עדיין כי הנאה להם למעלה כשאני מייחד יחודים למטה על ידי תורותיהם הקדושה, אבל מהות השמחה אינו יודע עד היום הזה. ושאלתי את פי משיח אימת אתי מר והשיב לי בזאת תדע בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעינותך חוצה מה שלימדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך ואז יכלו כל הקליפות ויהי' עת רצון וישועה.
וואָס די וועלט זאָגט, אז ער האָט געוויינט אויף דעם ["לכשיפוצו מעיינותיך] *חוצה*" כו',
אין בריף איז משמע ניט אַזוי, נאָר ער האָט געוויינט ווען וועט דאָס זיין [כלשון המכתב: והי' לי צער גדול באריכות הזמן כל כך מתי זה אפשר להיות].
==נוסחאות האגרת==
ותמהתי על זה והיה לי צער גדול{{הערה|הבכי והצער של הבעל שם טוב, "והיה לי צער גדול", מהווה גם אחת הסיבות, של המחלוקת בין רבי ברוך ממז'יבוז ואדמו"ר הזקן, והוא מהדברים שעומד בלב מהחלוקה בין חסידות חב"ד לחסידות פולין.}} באריכות הזמן כל כך מתי זה אפשר להיות, אך ממה שלמדתי בהיותי שם, שלשה דברים סגולות, ושלשה שמות הקדושים, והם בנקל ללמוד ולפרוש, ונתקרר דעתי וחשבתי אפשר על ידי זה יוכלו גם כן אנשי גילי לבוא למדרגה ובחינה כמותי, דהיינו בהיותם יכולים לעליות נשמות וילמדו וישיבו כמו אני, ולא נתנה רשות כל ימי חיי לגלות זאת, ובקשתי עבורך ללמוד אותך ולא הורשתי כלל, ומושבע ועומד אני על זה".}}
הרב [[יהושע מונדשיין]] במהדורת [[שבחי הבעש"ט]] שבעריכתו (וקודם לכן בספר [[מגדל עז]]), השווה שלושה גירסאות של האגרת
בחלק מהנוסחאות מופיע הביטוי "ויוכר טובך בעולם", שנתפס בחב"ד כהנחיה להפיץ את תורת הבעש"ט ואת דרכם של אדמו"רי חב"ד{{הערה|ראו גם [[הפצת המעיינות]].}}.
לאחר מכן בגליון [[היכל הבעש"ט]] הדפיס נוסח נוסף של האגרת
==אגרת הקודש==
== מחלוקות סביב פרשנות האגרת ==
ההקדמה והאגרת מתוך הספר "בן פורת יוסף" (בפענוח הראשי תיבות פיסוק, והוספות בחצאי ריבוע):
חלק טענו כי המונח "יחודים" מרמז על לימוד קבלה (כגון תורת הרמח"ל או הגר"א) ולא רק תורת חב"ד{{הערה|ראה לקוטי תורה שלח מג,ב; הערות וביאורים י"ט כסלו תשס"ב, עמ' 33.}}. [[הרבי מליובאוויטש]] השיב כי:
זאת האגרת שנתן הרב רבי ישראל בעש״ט זלה״ה לרבינו המחבר מו״ה יעקב יוסף הכהן, שיתן לגיסו רבי גרשון קוטווער שהיה בארץ הקודש, וע״י עיכוב שהיה מהשם ברוך הוא לא נסע לארץ ישראל, ונשארה בידו כדי לזכות עמינו בני ישראל:
1. הפצת המעיינות ויחודים הם עניינים נפרדים.
2. יחודים מושגים בסגולות, בעוד הפצת המעיינות דורשת פעולה ממשית.
3. ספרי קבלה אינם נכללים ב"מעיינותיך" של הבעש"ט{{הערה|ראה אגרת הרבי, כב סיון (?).}}.
לכבוד אהובי גיסי חביבי וידידי כנפשי ולבבי, ה״ה הרבני המופלא החסיד המפורסם בתורה וביראה, כבוד מוהר״ר אברהם גרשון נ״י וכל אשר לו שלום:
== ניגון האגרת ==
ולאשתו הצנועה מרת בלומה עם כל יוצאי חלציהם, כולם יעמדו על הברכה של חיים אמן סלה:
הניגון החב"די [[ניגון אימתי קאתי מר]] מבוסס על הדו-שיח בין הבעש"ט למשיח{{הערה|לשון האגרת היא "אימת אתי מר".}}.
===צער על אבידת הכתבים של הבעש"ט ושל ר' גרשון===
גוף כתב יד קדשו [של ר' גרשון] קבלתי ביריד לוקא שנת תק״י לפ״ק, אשר שלחת ע״י המשולח שחלף מירושלים, ושם נכתב בתכלית הקיצור, ושם נאמר כי כבר כתבת באריכות לכל אחד ואחד על ידי איש אחד שנסע למצרים, אמנם אותן הכתבים הנכתבים באריכות לא הגיעו לידי, וצער גדול היה לי על זה אשר לא ראיתי תמונת ידך קודש אשר כתבת בפרטות,
ובוודאי זה מחמת קלקול המדינות בעוונותינו הרבים שנתפשט הדבר בכל המדינות כי גם קרוב לסביבותינו הגיע הדבר בקהילה קדושה מאהילוב ובמדינות וואליחאיי ובמדינות קדר.
וגם שם נאמר כי אותן החדושים וסודות אשר כתבתי לך ע״י הסופר הרב "המוכיח" דקהילה קדושה פלאנאי' לא הגיעו לידך וצער גדול היה לי גם כן על זה, כי בוודאי נחת גדול היה לך אם הגיעו לידך.
אמנם לעת עתה שכחתי כמה דברים מהם, אך פרטים מהם מה שאני זוכר אכתוב לך בקיצור גדול:
===עליית הנשמה של הבעש"ט בראש השנה תק"ז===
כי בראש השנה שנת תק״ז עשיתי השבעת עליית הנשמה כידוע לך, וראיתי דברים נפלאים במראה מה שלא ראיתי עד הנה מיום עמדי על דעתי, ואשר ראיתי ולמדתי בהעלותי לשם, בלתי אפשרי לספר ולדבר אפילו פה אל פה.
אך בחזירתי לגן עדן התחתון וראיתי כמה נשמות החיים והמתים הידועים לי ושאינם ידועים, בלי שיעור ומספר, ברצוא ושוב לעלות מעולם לעולם דרך העמוד הידוע ליודעי חן בשמחה רבה וגדולה, אשר ילאה הפה לספר וכבד אוזן הגשמי לשמוע. וגם רשעים רבים חזרו בתשובה ונמחל להם עוונותיהם באשר שהיה עת רצון גדול, שגם בעיני יפלא מאוד שכמה וכמה נתקבלו בתשובה שגם אתה ידעת אותם, והי' ביניהם גם כן שמחה רבה עד מאוד, ועלו גם כן בעליות הנ״ל.
וכולם כאחד בקשו ממני והרצו בי עד בוש, באמרם לרום מעלת כבוד תורתך חננך ה' בבינה יתירה להשיג ולדעת מענינים האלה עמנו תעלה להיות לנו לעזר ולסעד, ומחמת השמחה הגדולה שראיתי ביניהם אמרתי לעלות עמהם וראיתי במראה כי הס״ם [השטן] עלה לקטרג בשמחה גדולה אשר לא הי' כמוהו, ופעל פעולותיו גזירות שמד על כמה נפשות שיהרגו במיתות משונות, ואחזתני פלצות ומסרתי ממש נפשי,
===עלית הבעש"ט להיכל משיח===
ובקשתי ממורי ורבי שלי [הנביא אחי'ה השלוני] שילך עמי, כי סכנה גדולה לילך ולעלות לעולמות העליונים, כי מיום היותי על עמדי לא עליתי בעליות גדולות כמוהו.
ועליתי מדרגה אחר מדרגה עד שנכנסתי ל"היכל משיח", ששם לומד משיח תורה עם כל התנאים והצדיקים וגם עם שבעה רועים, ושם ראיתי שמחה גדולה עד מאוד, ואיני יודע לשמחה זו מה הוא עושה, והייתי סובר שהשמחה זו ח״ו על פטירתי מהעולם הזה, והודיעו לי אח״כ שאיני נפטר עדיין כי הנאה להם למעלה כשאני מייחד יחודים למטה על ידי תורותיהם הקדושה, אבל מהות השמחה אינו יודע עד היום הזה.
ושאלתי את פי משיח "אימת אתי מר" והשיב לי "בזאת תדע בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעינותך חוצה מה שלימדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך ואז יכלו כל הקליפות ויהי' עת רצון וישועה".
ותמהתי על זה והי' לי צער גדול באריכות הזמן כל כך מתי זה אפשר להיות, אך ממה שלמדתי בהיותי שם, שלשה דברים סגולות, ושלשה שמות הקדושים, והם בנקל ללמוד ולפרוש, ונתקרר דעתי וחשבתי אפשר על ידי זה יוכלו גם כן אנשי גילי לבוא למדרגה ובחינה כמותי, דהיינו בהיותם יכולים לעליות נשמות וילמדו וישיבו כמו אני,
ולא נתנה רשות כל ימי חיי לגלות זאת, ובקשתי עבורך ללמוד אותך ולא הורשתי כלל, ומושבע ועומד אני על זה.
אך זאת אני מודיעך והשם יהיה בעזרך לנכח ד' דרכך ואל יליזו, ובפרט בארץ הקדושה בעת תפלתך ולמודך, וכל דיבור ודיבור ומוצא שפתיך - תכוין לייחד שם, כי בכל אות ואות יש עולמות ונשמות ואלקות ועולים ומתקשרים ומתייחדים זה עם זה, ואחר כך מתקשרים ומתיחדים האותיות ונעשים תיבה ומתייחדים יחוד אמתי באלהות, ותכלול נשמתך עמהם בכל בחינה ובחינה מהנ״ל, ומתיחדים כל העולמות כאחד ועולים ונעשים שמחה ותענוג גדול לאין שיעור, בהבינך כשמחת חתן וכלה בקטנות וגשמיות וכל שכן במעלה עליונה כזאת, ובוודאי ה' יהיה בעזרך ובכל אשר תפנה תצליח ותשכיל, תן לחכם ויחכם עוד.
לכן תתפלל עבורי בכונה הזאת שאזכה להסתפח בנחלת ה' בחיים, ובעד שארית [ישראל] הנמצא בחוץ לארץ,
===מסירות נפש על קידוש ה'===
וגם התפללתי שם על מה עשה ה' ככה ומה חרי הגדול הזה על אשר נמסר להס״ם [להשטן] כמה נפשות מישראל להריגה, ומהם כמה נפשות שנשתמדו ואחר כך נהרגו, ונתנו לי רשות לשאול את פי הס״ם בעצמו. ושאלתי את פי הס״ם מה ראה על ככה ומה דעתו כזה שימירו דתם ואחר כך נהרגין, והשיב לי שכוונתו לשם שמים,
וכך היה בעוונותינו הרבים אחר זה, שבקהילה קדושה זאסלב היה עלילה על כמה נפשות ושנים מהם המירו דתם ואחר כך הרגו אותם והשאר קידשו שם שמים בקדושה גדולה ומתו במיתות משונות,
ואחרי זה היה עלילות בקהילה קדושה סיבטובקע ובקהילה קדושה דונאוויץ, ואז לא המירו דתם אחר ראותן מעשה הנ״ל דקהילה קדושה זאסלב, רק כולם מסרו נפשם על קידוש ה' וקדשו שם שמים ועמדו בנסיון ובזכות זה יבא משיחנו וינקום נקמתינו "וכפר אדמתו עמו".
===עלית הנשמה בראש השנה תק"י===
ובראש השנה שנת תק״י עשיתי עליית הנשמה כידוע וראיתי קטרוג גדול עד שכמעט ניתן להס״ם [לשטן] רשות לחרוב כללות מדינות וקהילות, ומסרתי את נפשי והתפללתי - נפלה נא ביד ה׳ ואל נפלה בידי אדם, ונתנו לי רשות שיהיה תמורת זה חולשות [מחלות] גדולות ודבר מאד אשר לא היה כמוהו בכל מדינות פולין ושאר מדינות הקרובים לנו, וכך היה שנתפשט החולשה עד למאוד אשר אין לשער, וגם הדבר בשאר מדינות, ונשאתי ונתתי עם החבורה שלי לומר קטורת בהשכמה לבטל הדינין הנ״ל.
וגילו לי מן השמים הלא אתה ביררת לך בעצמך - נפלה נא ביד ה' וכנ״ל, ולמה אתה רוצה לבטל הלא אין קטיגור וכו', ומאז לא אמרתי קטורת ולא התפללתי על זה, רק בהושענא רבה הלכתי לבית הכנסת עם כל העולם על ידי כמה השבעות מחמת פחד גדול, ואמרתי פעם א' קטורת כדי שלא נתפשט הדבר לסביבותינו, וכך עלתה בידינו בעוונותנו הרבים.
===דיבורים מתוקים===
ורציתי להרחיב הדיבור ולטייל באריכות, אך מחמת הדמעות אשר נזכרתי פרידתך ממני לא יכלתי לדבר. אך בקשתי ממך לחזור על דברי מוסר שלי שאמרתי לך כמה פעמים, ולהיות תמיד על רעיונך ולהגות בהם ולדקדק בהם בודאי תמצא בכל דבור ודבור כמה מיני מתיקות, כי לא דבר ריק הוא מה שאמרתי לך. כי השם יודע שאין אני מייאש עצמי מנסיעה לארץ ישראל אם יהי' רצון השם, ולהיות עמך ביחד, אך אין הזמן מסכים לזה.
וגם אל ירע בעיניך על אשר לא שלחתי לך מעות, כי מחמת בגידת הזמן אשר היה עמדי, מחמת דֶבֶר ורעב וכמה טפלי דתליה בי במשפחתנו לפרנס ולכלכל אותם, חוץ משאר עניי ישראל, ותתום הכסף ולא נשאר בלתי אם גויתינו, ואי״ה כי ירחיב ה' וכו׳ אזי בודאי וכו':
===מעלתו של ה"[[דגל מחנה אפרים]]"===
== קישורים חיצוניים ==
וגם נכדי החתן החשוב כמר אפרים [לימים בעל ה"דגל מחנה אפרים"] עלוי גדול בתכלית הלימוד, בודאי אם יהיה שעת הכושר מה ראוי הי' לבא בעצמך לכאן ולראות וליראות עמי פנים אל פנים ולשמוח בשמחתינו כאשר הבטיח אותי:
* הרב טוביה בלוי, [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=54764 ראיון לבית משיח: הבעש"ט ביקש במכוון להיפגש עם המשיח] {{אינפו}}
גם בקשתי מאוד ומאוד, אודות מחותני הרב המפורסם החסיד מורנו יוסף כ״ץ עובד ה' [בעל ה"תולדות", השליח להולכת האגרת לארץ הקודש] לקרבו [לר' גרשון] אותו בשתי ידים ובכל מיני הנייחא, כי מעשיו רצוים לפני ה' יתברך וכל מעשיו לשם שמים, וגם לכתוב בעדו להגבירים לעשות לו הספקה טובה, ולתמכו אותו ישיבה שיש בה סמיכה, כי בודאי יהיה לך לנחת אם יהיה אתך עמך במחיצתך.
* מערכת החייל, '''אגרת עליית הנשמה''', בטאון 'החייל', גיליון 43, עמ' 12 (חלק שני), מבוסס על שיעורי הרב [[שמעון וייצהנדלר]]
כה דברי אהובך גיסך המצפה לראותך פנים אלא פנים ומתפלל בעד אריכות ימיך ואשתך ויוצאי חלציכם ודורש שלומכם כל הימים לרבות הלילות לאורך ימים טובים אמן סלה:
ישראל במוהר"ר אליעזר בעש״ט מק״ק מעזבוז
==ביאור באגרת==
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:אגרות]]
שאלת רב מקובל שעסק בתורת הסוד בביאור אגרת הקודש של הבעש"ט ומענה המשיח שיבוא "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה".
אני מסתפק בענין מה שאמר לו משיח לרבינו הקדוש והטהור נורא הבעש״ט זצוק"ל זי״ע ועכי״א, בענין "יפוצו מעינותיך חוצה״, אם יוצאים בזה בלימוד חסידות גרידא, כי לפי הנראה מלשונו הוא שצריך להגיע למדרגת היחודים ועליית נשמה, ולזה הרי אי אפשר להגיע זולת על ידי לימוד רזי תורה בקבלה בהעמקה וידיעת השמות, ולפי״ז אינם יוצאים בלימוד חסידות גרידא.
ואולי אלה שהם לומדים סתרי תורה בלי ההבנה שבתורת החסידות הם מקיימים את ה׳יפוצו׳ יותר מאלה שלומדים חסידות לבד, ובפרט אם לומדים גם שאר ספרי קדש כגון ספרי הרמח״ל זצוק"ל זיע״א, והגר״א והגר״ח מואלוז׳ין, וכדומה שגם הם מפיצים הרבה אורה באמונה, באהבה, ביראה ובדבקות, ואם כן גם העוסקים בספרים אלה מקיימים את ה'יפוצו׳ והכל הולך אל מקום אחד ו׳ישרים דרכי ד׳ וצדיקים ילכו בם', ו'מיניה ומיניה אתקלס עילאה'.
"מעינותך דהבעש"ט דוקא"
נוסח המענה שהכין הרבי לענות לשואל (מתוך ארכיון "ספריית ליובאוויטש") לעת עתה לא נתפרסמה הנוסח הסופי של האגרת [בתוספת כותרות, פיסוק וחצאי ריבוע]
שלום וברכה!
במענה למכתבו מכ״ב סיון והקודמו, בו מסיים במה שכתוב באגרת הקודש הידוע של מורנו הבעש"ט, אשר שאל את פי משיח, "אימתי קאתי מר", והשיב "בזאת תדע בעת שיתפרסם לימודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעינותיך חוצה וכו׳" ושואל:
===הפצת החסידות ויחוד יחודים - ב' ענינים===
א) אם יוצאים בזה בלימוד גרידא, ואפשר שצריך להגיע למדריגת היחודים עליונים ועליית נשמה וכו׳.
והנה ענין זה, עשיית יחודים ועליית נשמה כתוב אודותם בהמשך הדברים בפירוש, שמזה מוכח שלא זהו הענין ד"יפוצו מעינותיך חוצה".
#הפצה החסידות בפועל ממש ורק אח"כ סגולות ליחוד יחודים
ב) ואולי קושיתו, שאפשר שגם עשיית היחודים מוכרח הוא.
והנה אפילו אם תרצה לומר שכן הוא, הרי אגרת קדושה זו מוכיחה שהקדמה לעשיית היחודים היא "הפצת המעינות", ואם כן פשוט, שאיך שלא נפרש, מוכרחת ה"הפצה",
אבל באמת, פירוש זה גם כן מושלל מהמשך האגרת שכתוב שם וזה לשונו: "והי׳ לי צער גדול כי מתי זה אפשר להיות, אך מזה שלמדתי סגולות וכו׳ נתקררה דעתי וחשבתי אפשר שעי״ז יוכלו כו' גם אנשי גילי לעליית נשמות וילמדו וישיגו כמו אני", זאת אומרת שישנה סגולה בכדי להגיע למעלת עליית נשמה, אבל לא נזכרה שם סגולה בהנוגע להפצת המעינות.
===הסגולה ל"אתי מר" היא דוקא על ידי הפצת תורת הבעש"ט===
ג) עוד שואל, אפשר די כשלומדים כגון ספרי הרמח״ל וכו׳ שגם הם מפיצים הרבה אור וכו׳.
ולפלא גם קא סלקא דעתך בזה, שהרי ברור אומרת האגרת, "בעת שיתפרסם לימודך כו׳ מעיינותיך כו׳" והדברים מופנים אל הבעש״ט, משא״כ בהנוגע לספרים שאינם מחלק תורה זו,
והרי כמה חלקים בתורה ועל דרך החילוק בנגלה, אשר פסק דין בהלכות מלכים נמצא בהלכות מלכים ופסק דין בהלכות טריפות נמצא הענין בהלכות טריפות ותלמוד מביא לידי מעשה, שהלימוד בהלכות טריפות נשמרים על ידי זה מענינים אלו, והלימוד בהלכות מלכים מביא לענינים אלו. [וע"י לימוד תורת החסידות באים "לידי מעשה" ביאת משיח "אתי מר"].
ויהי רצון שכפי סגנון מכתבו, הרי באם יסור הספק בכוונת אגרת הקודש הנ״ל, מובן שצריך למלאות כל האמור בו, הרי כיון שכנ״ל בטל הספק הרי במרץ הכי גדול כגודל הענין "דאימתי אתי מר", יתעסק בעצמו וישפיע בכל מקום שידו מגעת להפצת המעיינות באופן דהלוך ומוסיף והלוך ואור עד אשר יקוים היעוד "דלילה כיום יאיר".
בברכה לבשורות טובות.
==הערות שוליים==
גרסה אחרונה מ־17:34, 19 במאי 2025
המונח "אגרת הגאולה" מפנה לכאן. לערך העוסק בבמשמעות האגרת בחסידות חב"ד , ראו הפצת המעיינות חוצה.
שער הספר בן פורת יוסף מבעל הרה"ק יעקב יוסף הכהן מפלנואה, בו נדפסה האגרת בפעם הראשונה
אגרת הגאולה הידועה בשם אגרת הגאולה לבעש"ט[1], היא מכתב שכתב רבי ישראל בעל שם טוב (הבעש"ט) לגיסו רבי אברהם גרשון מקיטוב, ששהה בארץ ישראל. האגרת מתארת חזיונות מופלאים מעליית נשמה שביצע הבעש"ט בראש השנה תק"ז, שבה עלה להיכל המשיח ושאל "אימת אתי מר" [2](מתי תבוא, אדוני). בתשובה נאמר לו כי הגאולה תבוא "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה", כלומר כאשר תורתו תתגלה ותתפשט בעולם[3].
האגרת היא מסמך מכונן בחסידות חב"ד, המהווה אבן יסוד לשיטתה הדוגלת בהפצת תורת החסידות כהכנה לגאולה השלימה[4].
אגרת זו ייחודית כמסמך היחיד שבו הבעש"ט מתאר באריכות גדולה חזיונות מעליית הנשמה, בשונה מרוב תורתו שלא הועברה באופן ישיר, אלא רק בקיצור ובעל פה על ידי תלמידיו[5].
האגרת נכתבה פעמיים: הראשונה נשלחה דרך תלמידו רבי יהודה אריה ליבהמוכיח מפולנאה, אך לא הגיעה ליעדה. השנייה, נשלחה דרך תלמידו רבי יעקב יוסף כ"ץ מפולנאה, אך גם היא לא הגיעה ליעדה. לבסוף, רבי יעקב יוסף (בעל ה"תולדות יעקב יוסף") הדפיס את האגרת השנייה בספרו בן פורת יוסף בשנת תקמ"א (1781), מה שהעניק לה תוקף וחשיבות[6]. האגרת השנייה כוללת תוספות, כגון עליית נשמה משנת תק"י, ועוד.
חסידים הרבו להתוועד שחלק מהוראות המשיח לבעש"ט, לבד מ"יפוצו מעיינתך חוצה", הנה (בחלק מהנוסחאות שבידנו) גם "ויוכר טובך בעולם, וחסידים ראו בזה, כמקור, שיש ענין להפיץ את מהותו וטובו של הבעש"ט, ואת ממשיכי דרכו אדמו"רי חב"ד, כחלק מהכשרת העולם לגאולה.
"
האגרת היא מסמך מרכזי בחסידות, ובמיוחד בחסידות חב"ד, בשל תיאור עליית הנשמה של הבעש"ט בראש השנה תק"ז, שבה הגיע להיכל המשיח[9]. הוא ראה את המשיח מלמד תורה עם התנאים, הצדיקים ושבעת הרועים, וחזה שמחה גדולה שסיבתה לא הובררה[10]. הבעש"ט שאל "אימת אתי מר", והמשיח השיב: "בזאת תדע, בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעיינותיך חוצה מה שלימדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך, ואז יכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה." הבעש"ט הביע צער על משך הזמן הנדרש, אך למד שלוש סגולות ושלושה שמות קדושים, שלא הורשה לגלות.
הבעש"ט ותלמידיו ייחסו לאגרת חשיבות עליונה. הבעש"ט השקיע מאמץ רב בכתיבתה ושליחתה פעמיים, והביע צער על אובדן האגרת הראשונה[11]. היא נדפסה בשנת תקמ"א בספר בן פורת יוסף על ידי בעל התולדות יעקב יוסף, והתפשטה בקהילות ישראל[12]. נכד הבעש"ט, רבי משה אפרים מסדילקוב, התייחס אליה בדגל מחנה אפרים[13], ורבי אורי מסטרליסק למד אותה מדי יום וראה בה רמז לקץ הגאולה[14]. בחסידות חב"ד, האגרת נתפסת כאבן יסוד המדגישה את תפקיד תורת החסידות כהכנה לגאולה[15].
"עליתי מדרגה אחר מדרגה עד שנכנסתי להיכל משיח ששם לומד משיח תורה עם כל התנאים והצדיקים וגם עם שבעה רועים, ושם ראיתי שמחה גדולה עד מאוד, ואיני יודע לשמחה זו מה הוא עושה, והייתי סובר שהשמחה זו חס ושלום על פטירתי מהעולם הזה והודיעו לי אחר כך שאיני נפטר עדיין כי הנאה להם למעלה כשאני מייחד יחודים למטה על ידי תורותיהם הקדושה, אבל מהות השמחה אינו יודע עד היום הזה. ושאלתי את פי משיח אימת אתי מר והשיב לי בזאת תדע בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעינותך חוצה מה שלימדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך ואז יכלו כל הקליפות ויהי' עת רצון וישועה.
ותמהתי על זה והיה לי צער גדול[16] באריכות הזמן כל כך מתי זה אפשר להיות, אך ממה שלמדתי בהיותי שם, שלשה דברים סגולות, ושלשה שמות הקדושים, והם בנקל ללמוד ולפרוש, ונתקרר דעתי וחשבתי אפשר על ידי זה יוכלו גם כן אנשי גילי לבוא למדרגה ובחינה כמותי, דהיינו בהיותם יכולים לעליות נשמות וילמדו וישיבו כמו אני, ולא נתנה רשות כל ימי חיי לגלות זאת, ובקשתי עבורך ללמוד אותך ולא הורשתי כלל, ומושבע ועומד אני על זה".
בחלק מהנוסחאות מופיע הביטוי "ויוכר טובך בעולם", שנתפס בחב"ד כהנחיה להפיץ את תורת הבעש"ט ואת דרכם של אדמו"רי חב"ד[17].
חלק טענו כי המונח "יחודים" מרמז על לימוד קבלה (כגון תורת הרמח"ל או הגר"א) ולא רק תורת חב"ד[18]. הרבי מליובאוויטש השיב כי:
1. הפצת המעיינות ויחודים הם עניינים נפרדים.
2. יחודים מושגים בסגולות, בעוד הפצת המעיינות דורשת פעולה ממשית.
3. ספרי קבלה אינם נכללים ב"מעיינותיך" של הבעש"ט[19].
מערכת החייל, אגרת עליית הנשמה, בטאון 'החייל', גיליון 43, עמ' 12 (חלק שני), מבוסס על שיעורי הרב שמעון וייצהנדלר
הערות שוליים
↑ידועה גם בשמות: אגרת הבעש"ט הידועה, ובשם אגרת עליית נשמה להבעש"ט
↑כן הוא לשון האגרת, אך בדרך כלל מקובל לצטט "אמתי קאתי מר",
↑על דרך שאלת רבי יהושע בן לוי את המשיח בסנהדרין צח, א; הלשון במשלי ה, טז: "יפוצו מעיינותיך חוצה".
↑באגרת מבואר שמהות התגלות תורת החסידות נועדה להביא את הגאולה, ודרך זו מיושמת בעיקר על ידי אדמו"רי חב"ד. כנ"ל בפנים
↑בלשון אדמו"ר הזקן בתניא, אגרת הקודש כ"ה: "רק הם לקוטי אמרותיו הטהורות שלקטו לקוטי בתור לקוטי ולא ידעו לכיון הלשון על מתכונתו (אך המכוון הוא אמת לאמיתו)".
↑הבעש"ט הביע צער על אובדן האגרת הראשונה, שכללה פרטים נוספים שנשכחו ממנו.
↑אברהם חיים רובינשטיין טען כי הנוסח מזויף (סיני כרך סז, עמ' קכ-קלט); מרדכי שרגא באומינגר סבר כי זהו כתב יד אותנטי, מכיוון שאינו מסתבר שזייפן יוסיף ויוריד קטעים מהאגרת המקורית ומוכרח לומר שזה כתב יד אחר של הבעש"ט. (סיני כרך עא, עמ' רמח-רסט).
↑ראה גם מאמרו של מונדשיין בהיכל הבעש"ט, גיליון כ'. כמו כן, בחלק ממהדורות כתר שם טוב, האגרת נדפסה בהשמטות.
↑הבעש"ט כתב: "ומסרתי ממש נפשי ובקשתי ממורי ורבי (אחיה השילוני) שילך עמי, כי סכנה גדולה לעלות לעולמות העליונים."
↑הבעש"ט חשש תחילה שהשמחה קשורה לפטירתו, אך הובהר כי היא נובעת מהיחודים שהוא עושה.
↑הבעש"ט ציין כי האגרת הראשונה כללה פרטים נוספים שנשכחו ממנו.
↑בהקדמה נכתב: "ונשארה בידו כדי לזכות עמינו בני ישראל".
↑אמרי קודש (השלם) – הנהגות ואמרות רבי אורי מסטרליסק.
↑כפי שמפורט בערך הפצת המעיינות וראה שם לדיון על יישום הוראת המשיח בחב"ד, כולל ביאורים של אדמו"רי חב"ד.
↑הבכי והצער של הבעל שם טוב, "והיה לי צער גדול", מהווה גם אחת הסיבות, של המחלוקת בין רבי ברוך ממז'יבוז ואדמו"ר הזקן, והוא מהדברים שעומד בלב מהחלוקה בין חסידות חב"ד לחסידות פולין.
![](/images/0/08/סמל_ב"ה.png)
