![](/images/0/08/סמל_ב"ה.png)
אבן: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה תגית: קישורים לדפי פירושונים |
|||
| (3 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ | {{מפנה|אבן}} | ||
[[קובץ:אבן.jpg|שמאל|ממוזער|אבנים]] | [[קובץ:אבן.jpg|שמאל|ממוזער|אבנים]] | ||
''' | '''אבן''' היא [[נברא]] [[גשמיות|גשמי]] מסוג ה[[דומם]], אחת מארבע קבוצות הבריאה העיקריות ([[דצח"מ]]). בדומה לכל הנבראים, גם באבן קיימת חיות רוחנית, כוח אלוקי מתמיד שמהווה, מקיים ומחיה אותה. | ||
==בתורת החסידות== | ==בתורת החסידות== | ||
ב[[ | ב[[תורת החסידות]], האבן משמשת כדוגמה נפוצה להמחשת מהותו של ה[[דומם]]: דרגת קיום מצומצמת ומוגבלת ביותר, של עצם שאין בו סימני חיים נראים לעין. | ||
למרות זאת, גם באבן קיימת [[נפש]] וחיות רוחנית שמקורה באלוקות. כוח זה מקיים ומחיה את האבן בכל [[רגע]] באופן תמידי. על פי | למרות זאת, גם באבן קיימת [[נפש]] וחיות רוחנית שמקורה באלוקות. כוח זה מקיים ומחיה את האבן בכל [[רגע]] באופן תמידי. על פי הסבר זה, האבן היא התגלמות של [[אותיות]] ה[[דיבור]] האלוקי, מאותם עשרה מאמרות אלוקיים שבאמצעותם נברא העולם [[יש מאין]] בששת ימי בריאה. הדיבור האלוקי שמקיים ומחיה את האבן הוא מצומצם ומוגבל ביותר. תרומתו לאבן מסתכמת בקיומה הבסיסי כגוף [[דומם]], ללא גילויים נוספים של חיות כמו צמיחה או תחושה. | ||
===שם האבן=== | |||
הכוח והאור אלוקי שמקיים ומחיה כל [[נברא]], מתואר בדרך [[משל]] כ[[דיבור]] של ה[[אלוקים|הקדוש ברוך הוא]]. גם במקרה של האבן, שמה בלשון הקודש הוא - "אבן" - אותיות הקשורות לשם האלוקי [[שם ב"ן|ב"ן]] בתוספת האות "א" משם אלוקי אחר. צירוף האותיות הללו יוצר את המילה "אבן". | |||
===איתן שבנפש=== | |||
בשל חוזקה וקשיותה האבן משמשת ככינוי לבחינת [[איתן]] שב[[נפש האלקית]] - תוקף וחוזק הנשמה. | |||
מכיוון שה[[נשמה]] היא [[חלק אלוקה ממעל ממש]], הרי עוצמתה היא למעלה מכל העולמות - גם מהמדריגות הגבוהות ביותר שב[[קדושה]], וקל וחומר על [[נברא|הנבראים]] ב[[עולם התחתון]] השרויים בחושך ה[[קליפה]], וכמו ה[[נפש בהמית]] שבאדם ויצרו הרע, שאפילו מעט [[אור]] מה[[נפש אלוקית]] יכול לדחות הרבה [[חושך]] של הנפש הבהמית, וכפי שכתוב: "וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כ[[יתרון האור מן החושך]]"{{הערה|קהלת ב, יג}}. | |||
לפי זה, לכאורה היה צריך להיות שכל בני ישראל יהיו [[צדיק]]ים, שהרי לכולם יש [[נפש]] אלוקית? | |||
אלא שלגבי קדושת [[נפש האלקית]] שבאדם, נתן [[אלוקים|הקדוש ברוך הוא]] רשות ויכולת ל[[נפש הבהמית]] להתגבר כנגדה, כדי שהאדם יתעורר להתגבר עליה, להשפיל אותה ולהכניעה לרצון ה', וזאת על ידי התעוררות פנימית של [[נשמה|נשמתו]] - בחינת [[יחידה]] שבנפש, שהיא איתנה, חזקה וקשה כאבן, ומבחינה זו יש בה הכוח לברר ולתקן את ה[[נפש הבהמית]]. | |||
וכפי ששיבח [[משה רבינו]] את בני ישראל בשעה שביקש מה' שיסלח להם על חטאם, ואמר: {{ציטוטון|כי עם [[קשה עורף]] הוא וסלחת}}{{הערה|שמות לד, ט}}, וזוהי מעלת הקשיות שבישראל. | |||
==ראו גם== | |||
* [[נחל איתן]] | |||
* [[אבן (אות)]] | |||
{{הערות שוליים}} | |||
{{סגל}} | |||
[[קטגוריה:נפש אלוקית]] | |||
[[קטגוריה:טבע הבריאה]] | [[קטגוריה:טבע הבריאה]] | ||
גרסה אחרונה מ־12:07, 4 ביוני 2025
אבן היא נברא גשמי מסוג הדומם, אחת מארבע קבוצות הבריאה העיקריות (דצח"מ). בדומה לכל הנבראים, גם באבן קיימת חיות רוחנית, כוח אלוקי מתמיד שמהווה, מקיים ומחיה אותה.
בתורת החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
בתורת החסידות, האבן משמשת כדוגמה נפוצה להמחשת מהותו של הדומם: דרגת קיום מצומצמת ומוגבלת ביותר, של עצם שאין בו סימני חיים נראים לעין.
למרות זאת, גם באבן קיימת נפש וחיות רוחנית שמקורה באלוקות. כוח זה מקיים ומחיה את האבן בכל רגע באופן תמידי. על פי הסבר זה, האבן היא התגלמות של אותיות הדיבור האלוקי, מאותם עשרה מאמרות אלוקיים שבאמצעותם נברא העולם יש מאין בששת ימי בריאה. הדיבור האלוקי שמקיים ומחיה את האבן הוא מצומצם ומוגבל ביותר. תרומתו לאבן מסתכמת בקיומה הבסיסי כגוף דומם, ללא גילויים נוספים של חיות כמו צמיחה או תחושה.
שם האבן[עריכה | עריכת קוד מקור]
הכוח והאור אלוקי שמקיים ומחיה כל נברא, מתואר בדרך משל כדיבור של ההקדוש ברוך הוא. גם במקרה של האבן, שמה בלשון הקודש הוא - "אבן" - אותיות הקשורות לשם האלוקי ב"ן בתוספת האות "א" משם אלוקי אחר. צירוף האותיות הללו יוצר את המילה "אבן".
איתן שבנפש[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשל חוזקה וקשיותה האבן משמשת ככינוי לבחינת איתן שבנפש האלקית - תוקף וחוזק הנשמה.
מכיוון שהנשמה היא חלק אלוקה ממעל ממש, הרי עוצמתה היא למעלה מכל העולמות - גם מהמדריגות הגבוהות ביותר שבקדושה, וקל וחומר על הנבראים בעולם התחתון השרויים בחושך הקליפה, וכמו הנפש בהמית שבאדם ויצרו הרע, שאפילו מעט אור מהנפש אלוקית יכול לדחות הרבה חושך של הנפש הבהמית, וכפי שכתוב: "וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך"[1].
לפי זה, לכאורה היה צריך להיות שכל בני ישראל יהיו צדיקים, שהרי לכולם יש נפש אלוקית? אלא שלגבי קדושת נפש האלקית שבאדם, נתן הקדוש ברוך הוא רשות ויכולת לנפש הבהמית להתגבר כנגדה, כדי שהאדם יתעורר להתגבר עליה, להשפיל אותה ולהכניעה לרצון ה', וזאת על ידי התעוררות פנימית של נשמתו - בחינת יחידה שבנפש, שהיא איתנה, חזקה וקשה כאבן, ומבחינה זו יש בה הכוח לברר ולתקן את הנפש הבהמית.
וכפי ששיבח משה רבינו את בני ישראל בשעה שביקש מה' שיסלח להם על חטאם, ואמר: "כי עם קשה עורף הוא וסלחת"[2], וזוהי מעלת הקשיות שבישראל.
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
הערות שוליים
- (חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")