לדלג לתוכן

משתמש:קונטרס החלצו/ניגון שמחה מרוסטוב (הבה נגילה). – הבדלי גרסאות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
יצירת דף עם התוכן "==רבי עמרם בלויא== נולד בשנת ה'תרנ"ד נפטר בט"ו תמוז ה'תשל"ד בהיותו כבן שמונים. צאצא לחסיד הצ..."
 
 
(13 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
==רבי עמרם בלויא==  
== ניגון שמחה מרוסטוב. (הבה נגילה). ==
נולד בשנת ה'תרנ"ד נפטר בט"ו תמוז ה'תשל"ד בהיותו כבן שמונים.
ניגון שמחה קליל בן שתי בבות המושר בצורה מתגברת יותר ויותר


צאצא לחסיד הצמח צדק השדר' אורי הארנשטיין היה ממקימי העדה החרדית ומנהיג הנטורי קרתא של אותה תקופה. נולד בירושלים.
==היסטוריה==
לחן השיר מבוסס על ניגון חסידי עתיק שמקורו מחצר וורקא, הניגון היה מושר אצל ברוסטוב אצל הרבי הרש"ב וזקני החסידים בדורנו (כמו ר' [[אברהם דריזין]] ור' [[יהודה חיטריק]] היו מנגנים אותו לפעמים) הניגון הושר גם בהרבה החצרות החסידיות, בחסידות אלכסנדר שהינה ממשכיה של חסידות ווארקא, בחצרות רוז'ין, חסידות קרלין וחסידות בעלז. בחסידות בעלז ובחסידות סקווירא שימש לחן זה לניגון ההקפה השביעית בשמחת תורה.
בגיל שמונה עשרה לקח לאישה את מרת הינדא וובר אחותו של המשפיע הרב [[משה וובר]].


בשנת תשכ"ד נפטרה אישתו מרת הינדא ולקח לאישה בנישואים שניים את הגברת רות בן דוד הידועה מפרשת יוסלה.
לאחר שהניגון נלקח על ידי הציונים, הורה האדמו"ר רבי ישכר דב מבעלז להפסיק לזמר את הלחן, וכך גם ברוב החצרות הפסיקו לשיר את הניגון. למרות זאת בחסידות סקווירא המשיכו כל השנים לנגן את הלחן בשמחת תורה לפנות בוקר (בטענה שאל לנו לשים לב לחיצונים, ושאין בכחם לינוק מדברי קודש).


היה תלמיד מובהק של [[הגרי"ז סולוביצ'יק]] מבריסק ונהג בביתו כמנהג בריסק.
בחנוכה ה'תש"ע, קרא הרב יצחק גינזבורג "להחזיר עטרה ליושנה" ולחזור ולנגן ניגון זה.


רבי עמרם היה איש של אהבת ישראל אמיתית ומעולם לא צעק או התנהג באלימות בשעת המחאות שלו. מחאותיו היו תמיד שקטות באופן מפליא ואף השוטרים רחשו לו כבוד. הוא נכנס לכלא פעמים רבות בגלל ההפגנות שלו אך אף פעם לא ניסו להסיע אותו בשבת חלילה אלא היה הולך ברגל עד בית הכלא.
במוצאי שמחת תורה תשע"ד אמר האדמו"ר מבעלזא לחסידיו כי ניתן לחזור לשיר ניגון זה.


==הקשר שלו לחסידות חב"ד==
בחג הסוכות תשע"ו ביקש האדמומויזניץ לשיר את הלחן - ללא המילים - בשמחת בית השואבה, כשהוא מקדים שמדובר בשיר חסידי עתיק שנלקח על ידי הציונים, ועל החסידים מוטל להשיבו למקורו.
ישנו סיפור מפורסם אך כלל בילתי מבוסס. שכאשר נפגש [[הרבי הריי"ץ]] עם ה[[ראי"ה קוק]] בארץ ישראל רצה ר' עמרם בלויא להפיץ פשקווילים נגד אותה פגישה. בתור ראש ואחד להנטורי קרתא. אך לאחר שאחיו הגדול הרב משה בלויא. (ממקימי אגודת ישראל בארץ הקודש). שיכנע אותו שלא יעשה זאת שרף רבי עמרם את כל הפשקווילים.


בפועל סיפור זה קצת תמוה כאשר רואים את יחסו של הרבי אליו.
מקור - היכל הבעל שם טוב גליון מ'
במכתב משנת תשט"ו ערב ר"ה דשנת תשט"ז הרבי מעורר את ר' עמרם שיעשה שיעור חסידות אצלו בבית הכנסת עוד לפני ראש השנה. על אף שתלמידיו של ר' עמרם היו נגד חסידות ואף הפיצו דברים נגדה בעיתון החומה. אך הוא לא היסס ועוד בערב ראש השנה אסף את מתפללי בית הכנסת ומסרו שם שיעור חסידות כהוראתו של הרבי.


בכלל היה ר' עמרם בידידות נפש עם החסיד ר' [[אברהם הערש הכהן]]. והיה מתייעץ איתו רבות.
==הערות שוליים==
 
נכדתו, בת ביתו. מרת רחל פרקש אשת ר' [[יקותיאל פרקש]]. נכנסה ליחידות אצל הרבי בשנת [[תש"מ]] עם בני משפחתה ואמר לה הרבי: "כיוון שהודיעו לי שאת נכדה של ר' עמרם בלויא. תיבדלי לחיים טובים. והוא היה מתכתב איתי, אונז צו ליינגערע יארן (אנחנו, לחיים ארוכים), והוא למד חסידות, תניא, ליקוטי תורה און אזיי וייטער (וכן הלאה), והוא הלך עם תוקף והצליח, אצלו בבית אין צריך לומר שהרי את זה רואים, אלא אפילו גם על אנשים בחוץ הצליח בפעלו. ובכן, מכיוון שאת נכדתו אז הינך צריכה ללכת עם התוקף שלו ותפרסמי בכל מקום ומקום: שהיות ואהבת השם ויראת השם, הם מהמצוות שנשים מחויבות בהם כמש"כ בהקדמת ספר החינוך. ומכיוון שבהלכות תלמוד תורה נפסק, שנשים חייבות ללמוד את הענינים בתורה השייכים למצוות שמחוייבות בהן. ומכיוון שהרמב"ם כותב, שבכדי להגיע ליראת השם ואהבת השם זה ע"י שמתבוננים בעינינים המביאים לידי כך - הרי שהנשים חייבות ללמוד מאמרי חסידות העוסקות בענייני אהבת ה' ויראת ה', ועי"ז יתוסף עוד יותר בכל הברכות וכו'..."
 
==משפחתו==
נכדתו מרת רחל אשת הרב יקותיאל פרקש.
נינו ר' שמואל גראמאן - בית כנסת חב"ד בית שמש.

גרסה אחרונה מ־23:44, 8 ביולי 2023

ניגון שמחה מרוסטוב. (הבה נגילה).[עריכה | עריכת קוד מקור]

ניגון שמחה קליל בן שתי בבות המושר בצורה מתגברת יותר ויותר

היסטוריה[עריכה | עריכת קוד מקור]

לחן השיר מבוסס על ניגון חסידי עתיק שמקורו מחצר וורקא, הניגון היה מושר אצל ברוסטוב אצל הרבי הרש"ב וזקני החסידים בדורנו (כמו ר' אברהם דריזין ור' יהודה חיטריק היו מנגנים אותו לפעמים) הניגון הושר גם בהרבה החצרות החסידיות, בחסידות אלכסנדר שהינה ממשכיה של חסידות ווארקא, בחצרות רוז'ין, חסידות קרלין וחסידות בעלז. בחסידות בעלז ובחסידות סקווירא שימש לחן זה לניגון ההקפה השביעית בשמחת תורה.

לאחר שהניגון נלקח על ידי הציונים, הורה האדמו"ר רבי ישכר דב מבעלז להפסיק לזמר את הלחן, וכך גם ברוב החצרות הפסיקו לשיר את הניגון. למרות זאת בחסידות סקווירא המשיכו כל השנים לנגן את הלחן בשמחת תורה לפנות בוקר (בטענה שאל לנו לשים לב לחיצונים, ושאין בכחם לינוק מדברי קודש).

בחנוכה ה'תש"ע, קרא הרב יצחק גינזבורג "להחזיר עטרה ליושנה" ולחזור ולנגן ניגון זה.

במוצאי שמחת תורה תשע"ד אמר האדמו"ר מבעלזא לחסידיו כי ניתן לחזור לשיר ניגון זה.

בחג הסוכות תשע"ו ביקש האדמו"ר מויזניץ לשיר את הלחן - ללא המילים - בשמחת בית השואבה, כשהוא מקדים שמדובר בשיר חסידי עתיק שנלקח על ידי הציונים, ועל החסידים מוטל להשיבו למקורו.

מקור - היכל הבעל שם טוב גליון מ'

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]