![](/images/0/08/סמל_ב"ה.png)
חזקיהו קייקוב – הבדלי גרסאות
מ החלפת טקסט – " " ב־" " |
הוספת פרטים ע"י בני משפחתו שיחיו |
||
| (4 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:חזקיהו קאייקוב.jpg|ממוזער|הרב | [[קובץ:חזקיהו קאייקוב.jpg|ממוזער|הרב קאיקוב, בשנותיו כרבה הראשי של סמרקנד]] | ||
הרב '''חזקיה | הרב חיים '''חזקיה קאיקוב''' (אדר [[תרס"ג]] - [[י' טבת]] [[תשכ"ו]], 1903 - 1966) היה חסיד חב"ד, רבה הראשי של [[סמרקנד]], תלמיד חכם בעל שיעור קומה. | ||
==תולדות חיים== | ==תולדות חיים== | ||
נולד בחודש אדר [[תרס"ג]] | נולד בחודש אדר [[תרס"ג]] בסמרקנד לאביו הרב אבא מאיר קאיקוב ולאמו מרת אביגיל. | ||
בילדותו למד | בילדותו למד ב'חדר' אצל הרב [[שלמה יהודה לייב אליעזרוב]], אשר הגיע מ[[חברון]] לסמרקנד בשליחות של רבותינו נשיאינו, ומאז דבק בו ונמנה על תלמידיו הקרובים. | ||
בשנות בחרותו (אביב תרע"ו - תרע"ז) נסע ללמוד בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש. | |||
בהגיעו לגיל חתונה, נישא עם בתו של ר' מרדכי פנחסוב, ובמשך השנים השתלם כ[[סופר סת"ם]] (והיה כותב על פי [[כתב אדמו"ר הזקן|שיטתו של אדמו"ר הזקן]]), כ[[שוחט]], וכמסדר גיטין וקידושין. | בשנת תר"פ כאשר הרב אליעזרוב השלים את שליחותו ליווה אותו בדרכו, ומשהגיעו לגבול מנע ממנו הרב אליעזרוב להמשיך איתו לארץ ישראל והורה לו לחזור לסמרקנד ולמלא את תפקידו כרב. | ||
בהגיעו לגיל חתונה, נישא עם בתו של ר' מרדכי פנחסוב בשנת תרפ"א, ובמשך השנים השתלם כ[[סופר סת"ם]] (והיה כותב על פי [[כתב אדמו"ר הזקן|שיטתו של אדמו"ר הזקן]]), כ[[שוחט]], וכמסדר גיטין וקידושין. | |||
בשנת תרפ"ו כאשר [[אדמו"ר הריי"צ]] היה ב[[מלחובקה|פטרבורג]] (ברחוב מחאוויא 22) נכנס לרבי ל[[יחידות]]. באותה היחידות הטיל עליו הרבי הריי"צ שליחות - לעסוק בהקמת המקוואות. | |||
בשל הקשיים בשמירת תורה ומצוות תחת השלטון הסובייטי, בשנת תרפ"ז ניסה לצאת את גבולות המדינה יחד עם רעייתו, אך הנסיון נכשל והם נעצרו בגבול, וכאשר סטאלין עלה לשלטון והרדיפות על שמירת תורה ומצוות הלכו וגברו בשנת תרצ"ג, ניסה שוב לצאת את [[ברית המועצות]] יחד עם אמו, והוא יצא למסע בגפו במחשבה שאם המעבר יצליח, יוכל הביא אחריו את שאר בני המשפחה בטענה של איחוד משפחות. בעודם על המזח נעצרו על ידי שוטרי משטרת הגבולות, כאשר לאחר מאסר קצר נשלחה האמא לביתה, ואילו הבן נותר במאסר חצי שנה, והשתחרר ממנו רק בז' בכסלו תרצ"ד, בהשתדלותו של ר' [[איצ'ה דער מתמיד]], שהפעיל קשרים מדיניים בחו"ל במטרה לשחרר אסירים יהודיים הכלואים ברוסיה{{הערה|במכתב לרבו הרב אליעזרוב, כתב: "בעזה"י כד' כסלו תרצד' לשלום אין קץ ולברכות אין סוף לכ' האדמו"ר שיל"א שליט"א… בחודש זו אשר נעשו בו ניסים לאבותינו ולרבותינו וניתוסף בו יום הישועה בז' בו… ב"ה פיטרו אותי לגמרי ז' לחודש זו ובאתי לחיים טובים ולשלום לעירי. אבל מלאה הלכתי וריקם השיבני ה'. ההפסד שלי קרוב לט"ל מלקיות וד"ל. והישועה הי' ע"י ר' יצחק המתמיד יצ"ו".}}. | |||
במשך השנים התמנה כרב בית הכנסת הראשי של העיר סמרקנד, הגומבאז', כרב ומנהיג הקהילה הבוכרית המקומית, וכרב העיר כולה. | במשך השנים התמנה כרב בית הכנסת הראשי של העיר סמרקנד, הגומבאז', כרב ומנהיג הקהילה הבוכרית המקומית, וכרב העיר כולה. | ||
מלבד היותו מנהיג הקהילה הבוכרית, היה מראשי החבורה החב"דית, מסר שיעורים קבועים לצעירים בתורת החסידות ועמד בראשי המדברים והמארגנים של ההתוועדויות החסידיות במשך שנים רבות{{הערה|1=[https://col.org.il/news/129355 מזכרונות ר' בצלאל שיף] {{COL}}}}. הוא לחם בהתבוללות, עודד יהודים לשמור שבת, השיא זוגות יהודיים בסתר - כדת משה וישראל, הכשיר שוחטים יראי שמים, ייסד חדרים מחתרתיים, הקים מקוואות כהוראת הרבי הריי"צ אליו, ועוד. | |||
לאחר סיום [[מלחמת העולם | לאחר סיום [[מלחמת העולם השנייה]] עסק באופן אינטנסיבי בפעילות למען יהודי אירופה פליטי המלחמה, שדאג ועורר את בני קהילתו לתמוך בהם ולהצילם ממוות מרעב ומחלות. | ||
בתחילת חודש חשון תש"י נאסר על ידי ה[[ק.ג.ב.|אנשי המשטרה החשאית]] והוא היה מהראשונים שנעצרו, הן על השתייכותו לחב"ד והן על חיזוק כל עניני היהדות בעיר, ולאחריו נעצרו עוד חסידים רבים, שנשפטו כולם לעשרים וחמש שנות גלות בסיביר{{הערה|תחילה נידון למשפט מוות, ורק בעקבות לחצים הוקל העונש. שמועות וסיפורים חלק ב' עמוד 108.}} (אלא שלאחר מות סטלין קיצרו לכולם את העונשים). | בתחילת חודש חשון תש"י נאסר על ידי ה[[ק.ג.ב.|אנשי המשטרה החשאית]] והוא היה מהראשונים שנעצרו, הן על השתייכותו לחב"ד והן על חיזוק כל עניני היהדות בעיר, ולאחריו נעצרו עוד חסידים רבים, שנשפטו כולם לעשרים וחמש שנות גלות בסיביר{{הערה|תחילה נידון למשפט מוות, ורק בעקבות לחצים הוקל העונש. שמועות וסיפורים חלק ב' עמוד 108.}} (אלא שלאחר מות סטלין קיצרו לכולם את העונשים). | ||
נפטר בגיל 63 ב[[י' טבת|צום עשרה בטבת]] [[תשכ"ו]] | נפטר בגיל 63 ב[[י' טבת|צום עשרה בטבת]] [[תשכ"ו]], ומנח"כ בבית העלמין בסמרקנד. | ||
==משפחתו== | ==משפחתו== | ||
*בנו, ר' ניסן | *בנו, הרב מתתיהו קאיקוב | ||
*בנו, ר' ציון | *בנו, ר' ניסן קאיקוב | ||
*בנו, ר' ציון קאיקוב | |||
*בתו, מרת טובה פנחסוב | *בתו, מרת טובה פנחסוב | ||
*בנו, הרב ברוך קאיקוב | |||
==לקריאה נוספת== | ==לקריאה נוספת== | ||
גרסה אחרונה מ־15:34, 4 בינואר 2026
הרב חיים חזקיה קאיקוב (אדר תרס"ג - י' טבת תשכ"ו, 1903 - 1966) היה חסיד חב"ד, רבה הראשי של סמרקנד, תלמיד חכם בעל שיעור קומה.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד בחודש אדר תרס"ג בסמרקנד לאביו הרב אבא מאיר קאיקוב ולאמו מרת אביגיל.
בילדותו למד ב'חדר' אצל הרב שלמה יהודה לייב אליעזרוב, אשר הגיע מחברון לסמרקנד בשליחות של רבותינו נשיאינו, ומאז דבק בו ונמנה על תלמידיו הקרובים.
בשנות בחרותו (אביב תרע"ו - תרע"ז) נסע ללמוד בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש.
בשנת תר"פ כאשר הרב אליעזרוב השלים את שליחותו ליווה אותו בדרכו, ומשהגיעו לגבול מנע ממנו הרב אליעזרוב להמשיך איתו לארץ ישראל והורה לו לחזור לסמרקנד ולמלא את תפקידו כרב.
בהגיעו לגיל חתונה, נישא עם בתו של ר' מרדכי פנחסוב בשנת תרפ"א, ובמשך השנים השתלם כסופר סת"ם (והיה כותב על פי שיטתו של אדמו"ר הזקן), כשוחט, וכמסדר גיטין וקידושין.
בשנת תרפ"ו כאשר אדמו"ר הריי"צ היה בפטרבורג (ברחוב מחאוויא 22) נכנס לרבי ליחידות. באותה היחידות הטיל עליו הרבי הריי"צ שליחות - לעסוק בהקמת המקוואות.
בשל הקשיים בשמירת תורה ומצוות תחת השלטון הסובייטי, בשנת תרפ"ז ניסה לצאת את גבולות המדינה יחד עם רעייתו, אך הנסיון נכשל והם נעצרו בגבול, וכאשר סטאלין עלה לשלטון והרדיפות על שמירת תורה ומצוות הלכו וגברו בשנת תרצ"ג, ניסה שוב לצאת את ברית המועצות יחד עם אמו, והוא יצא למסע בגפו במחשבה שאם המעבר יצליח, יוכל הביא אחריו את שאר בני המשפחה בטענה של איחוד משפחות. בעודם על המזח נעצרו על ידי שוטרי משטרת הגבולות, כאשר לאחר מאסר קצר נשלחה האמא לביתה, ואילו הבן נותר במאסר חצי שנה, והשתחרר ממנו רק בז' בכסלו תרצ"ד, בהשתדלותו של ר' איצ'ה דער מתמיד, שהפעיל קשרים מדיניים בחו"ל במטרה לשחרר אסירים יהודיים הכלואים ברוסיה[1].
במשך השנים התמנה כרב בית הכנסת הראשי של העיר סמרקנד, הגומבאז', כרב ומנהיג הקהילה הבוכרית המקומית, וכרב העיר כולה.
מלבד היותו מנהיג הקהילה הבוכרית, היה מראשי החבורה החב"דית, מסר שיעורים קבועים לצעירים בתורת החסידות ועמד בראשי המדברים והמארגנים של ההתוועדויות החסידיות במשך שנים רבות[2]. הוא לחם בהתבוללות, עודד יהודים לשמור שבת, השיא זוגות יהודיים בסתר - כדת משה וישראל, הכשיר שוחטים יראי שמים, ייסד חדרים מחתרתיים, הקים מקוואות כהוראת הרבי הריי"צ אליו, ועוד.
לאחר סיום מלחמת העולם השנייה עסק באופן אינטנסיבי בפעילות למען יהודי אירופה פליטי המלחמה, שדאג ועורר את בני קהילתו לתמוך בהם ולהצילם ממוות מרעב ומחלות.
בתחילת חודש חשון תש"י נאסר על ידי האנשי המשטרה החשאית והוא היה מהראשונים שנעצרו, הן על השתייכותו לחב"ד והן על חיזוק כל עניני היהדות בעיר, ולאחריו נעצרו עוד חסידים רבים, שנשפטו כולם לעשרים וחמש שנות גלות בסיביר[3] (אלא שלאחר מות סטלין קיצרו לכולם את העונשים).
נפטר בגיל 63 בצום עשרה בטבת תשכ"ו, ומנח"כ בבית העלמין בסמרקנד.
משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
- בנו, הרב מתתיהו קאיקוב
- בנו, ר' ניסן קאיקוב
- בנו, ר' ציון קאיקוב
- בתו, מרת טובה פנחסוב
- בנו, הרב ברוך קאיקוב
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- גדול מאחיו
- אדמו"רי חב"ד ויהדות בוכרה
הערות שוליים
- ^ במכתב לרבו הרב אליעזרוב, כתב: "בעזה"י כד' כסלו תרצד' לשלום אין קץ ולברכות אין סוף לכ' האדמו"ר שיל"א שליט"א… בחודש זו אשר נעשו בו ניסים לאבותינו ולרבותינו וניתוסף בו יום הישועה בז' בו… ב"ה פיטרו אותי לגמרי ז' לחודש זו ובאתי לחיים טובים ולשלום לעירי. אבל מלאה הלכתי וריקם השיבני ה'. ההפסד שלי קרוב לט"ל מלקיות וד"ל. והישועה הי' ע"י ר' יצחק המתמיד יצ"ו".
- ^ מזכרונות ר' בצלאל שיף
- ^ תחילה נידון למשפט מוות, ורק בעקבות לחצים הוקל העונש. שמועות וסיפורים חלק ב' עמוד 108.