לדלג לתוכן

כרת – הבדלי גרסאות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
שלום (שיחה | תרומות)
דף חדש: כרת הוא עונש על עברות חמורות ביותר, כמו עריות - על רוב העריות (אך על חלקן העונש בחנק - כמו אשת איש, או סקי…
 
מ. רובין (שיחה | תרומות)
 
(33 גרסאות ביניים של 11 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
כרת הוא עונש על עברות חמורות ביותר, כמו עריות - על רוב העריות (אך על חלקן העונש בחנק - כמו אשת איש, או סקילה - ארוסה, או שריפה - חמות.)
'''כָּרֵת''' הוא [[ענישה|עונש]] חמור ב[[יהדות]] ואחד מעונשי ה[[תורה]], ונזכר כעונש ההלכתי על 36 [[חטא]]ים. [[מסכת כריתות]] העוסקת בקורבנות הבאים על חטאים, מונה בתחילתה את העבירות עליהם חייבים כרת.


== דין הכרת ע"פ הגמרא ==
במשנה ב[[מסכת מכות]] ({{משנה|מכות|ג|א|ללא=מסכת}} וב[[תלמוד בבלי|גמרא]] שם {{בבלי|מכות|יג||ללא=מסכת}}) מובאת שיטת [[רבי עקיבא]] לפיה אדם שעבר עבירה שחייבים עליה כרת, ונענש ב[[מלקות]] עליה, נפטר מחיוב הכרת שהיה עליו.


מבואר מהכתוב ומדברי רז"ל, ענין הכרת ומיתה בידי שמים כשעבר עבירה שחייבים עליה כרת היה מת ממש קודם חמשים שנה. ובמיתה בידי שמים מת ממש קודם ששים שנה כחנניה בן עזור הנביא בירמיה, (ולפעמים גם במיתה בידי שמים נפרעין לאלתר כמו שמצינו בער ואונן).
== המקור בתורה ==
עונש ה'''כרת''' מוזכר בפסוקים רבים בניסוחים שונים:
*כל אוכל מחמצת – '''ונכרתה הנפש ההיא מעדת ישראל''' ([[שמות]] יב, יט)
*כל נפש אשר תאכל כל דם – '''ונכרתה הנפש ההיא מעמיה''' ([[ויקרא]] ז, כז)
*כל הנוגע במת בנפש האדם אשר ימות ולא יתחטא, את משכן ה' טימא – '''ונכרתה הנפש ההיא מישראל''' ([[במדבר]] יט, יג)
*ואיש אשר יטמא ולא יתחטא – '''ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל''' (במדבר יט, כ)
*והנפש אשר תפנה אל האובות והידעונים לזנות אחריהם ונתתי את פני בנפש ההיא והכרתי אותו מקרב עמו (ויקרא כ', ו)
 
בכל המקורות מופיע הפועל כ.ר.ת. כשהוא מיוחס ל'''נפש''', והאלמנט שממנו היא נכרתת הוא "(עדת) ישראל", "עמיה", "הקהל".
 
ישנו מקור אחד שבו מוזכר הכרת בניסוח חריג, וזו הפרשיה העוסקת (על פי פירוש [[חז"ל]]) באיסור עבודה זרה:
{{ציטוט|תוכן=וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְו‍ֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה, אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֲלֵיכֶם, בְּיַד מֹשֶׁה, מִן-הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה ה' וָהָלְאָה, לְדֹרֹתֵיכֶם.{{ש}}...{{ש}}וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה מִן הָאֶזְרָח וּמִן הַגֵּר – אֶת ה' הוּא מְגַדֵּף, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ. כִּי דְבַר ה' בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר, הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, עֲו‍ֹנָה בָהּ.|מקור=במדבר טו, כב-כג; ל-לא}}
קל לראות את ההדגשה המשולשת:


[[אדמו"ר הזקן]] מקשה ב[[אגרת התשובה]], והרי נמצאו בכל דור כמה וכמה חייבי כריתות ומיתות, והאריכו ימיהם  ושנותיהם בנעימים.  
:'''ונכרתה''' הנפש ההיא מקרב עמה; '''הכרת תכרת''' הנפש ההיא, עוונה בה.


== חיות האדם - על ידי הנפיחה הרוחנית כביכול מחיות השם ==
יש מהמפרשים שראו בכך דבר ייחודי לעוון עבודה זרה שהוא חמור מכל החטאים, וכך גם פירשו שהכרת האמור בעבודה זרה שונה וחמור מהכרת הרגיל; ויש מהחכמים שראו מכאן מקור לבאר את טיב עונש הכרת בכל המקומות האחרים שבו הוא מופיע.


מסביר [[אדמו"ר הזקן]] את הענין, על פי הפסוק כי חלק ה' עמו וכו' חלק משם הויה ב"ה, כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים ומאן דנפח מתוכו נפח וכו'. ואף שאין לו דמות הגוף וכו' ח"ו, אך דברה תורה כלשון בני אדם, כדי להסביר את הענין באופן מובן, שכמו שיש הפרש והבדל גדול באדם התחתון - על דרך משל -  בין ההבל שיוצא מפיו בדיבורו להבל היוצא על ידי נפיחה. שביוצא בדיבורו מלובש בו כח וחיות מעט מזעיר, והוא בחינת חיצוניות מנפש החיה שבקרבו. אבל ביוצא בכח הנופח דמתוכו נפח מלובש בו כח וחיות פנימית מבחינת הנפש החיה וכו'.
מבואר מהכתוב ומדברי רז"ל, ענין הכרת ומיתה בידי שמים כשעבר עבירה שחייבים עליה כרת היה מת ממש קודם חמשים שנה. ובמיתה בידי שמים מת ממש קודם ששים שנה כחנניה בן עזור הנביא בירמיה, (ולפעמים גם במיתה בידי שמים נפרעין לאלתר כמו שמצינו בער ואונן).


ופשט הכתוב "ויפח", הוא להורות לנו כמו שלמשל כשהאדם נופח לאיזה מקום, אם יש איזה דבר חוצץ ומפסיק בינתיים, אין הבל הנופח עולה ומגיע כלל לאותו מקום, ככה ממש אם יש דבר חוצץ ומפסיק בין גוף האדם לבחינת הבל העליון.  
==בחסידות==
[[אדמו"ר הזקן]] מקשה ב[[אגרת התשובה]], שראינו בכמה דורות אנשים שהתחייבו בכרת, והיה לחלקם אריכות ימים, ושפע גשמי.


הגם שבאמת אין שום דבר גשמי ורוחני חוצץ לפניו יתברך, כי הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, ומלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, ואיהו ממלא כל עלמין וכו' - ישנו דבר יחיד שמפריד, שהם כביכול העבירות, כמ"ש בישעיה כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם. והטעם לפי שהם נגד רצון העליון ב"ה המחיה את הכל כמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ.
לכן מסביר אדמו"ר הזקן: יהודי מקבל חיות מהפנימיות של ה' (נפיחה) ומשם הגוף הגשמי של היהודי חי.


וזהו ענין הכרת, שנכרת ונפסק חבל ההמשכה משם הויה ב"ה.  
שיהודי עושה עבירה, הוא עובר לקבל חיות מה[[סטרא אחרא]], מאותו מקום שחי, צומח, דומם וגוי מקבלים ממנו חיות. בתקופת בית המקדש (לפני גלות השכינה) יהודי לא היה יכול לקבל חיות מהסטרא אחרא.


== הפגם בשאר עבירות ==
ולכן, מתי שיהודי עבר על כרת לא היה לו מאיפה לקבל חיות (והוא מת רק בגיל 50–60 כי נשאר בו ה[[רשימו]] של החיות.) והוא הפסיק לקבל חיות.
אדמו"ר הזקן אומר שיש המשכת חיות ליהודי מחבל (ומביא גם דוגמה של ענן, ורוח) ששזור מתרי"ג חוטים. שיהודי עובר על כרת, החבל נכרת ויהודי מפסיק לקבל חיות, ועובר לקבל חיות מהסטרא אחרא (בזמננו).


ובשאר עבירות שאין בהן כרת, על כל פנים הן פוגמין הנפש כנודע. ופגם הוא מלשון פגימת הסכין והוא על דרך משל מחבל עב שזור מתרי"ג חבלים דקים, ככה חבל ההמשכה הנ"ל כלול מתרי"ג מצות, וכשעובר ח"ו על אחת מהנה נפסק חבל הדק וכו'. אך גם בחייב כרת ומיתה נשאר עדיין בו הרשימו מנפשו האלקית, ועי"ז יכול לחיות עד נ' או ס' שנה ולא יותר.
והוא מוסיף, שבאמת, אין דבר שמפריד בין היהודי ובין הקב"ה, אבל יש את העבירות שכביכול מפרידות, ותמיד אפשר לחזור בתשובה.
והכוונה בכרת היא שנכרת החבל שממשיך חיות ליהודי מ[[שם ה']].


== מקורות ==
== הפגם בשאר עבירות ==
עבירות אחרות שלא נענשים בהם [[כרת]], עדיין הם פוגמים בחבל. פגם הכוונה לדבר קטן - שהעבירה פוגמת בחבל קטן [[מהתרי"ג]] חוטים של אותה עבירה. אבל אם אדם חוטא אותו חטא הרבה פעמים - הוא יכול להגיע למצב של כרת גם בלי לעשות עבירה שחייבים עליה כרת, ושכל החבל יפסק. וגם אחרי מצב של כרת, אדם יכול לחיות עד גיל 50–60, כי נשאר בו ה[[רשימו]] של החיות. אבל אם אדם עושה [[תשובה]] שלימה, הוא חוזר לקבל חיות מה'.


אגרת התשובה פרק ד' ה'
[[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]
[[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]

גרסה אחרונה מ־16:01, 15 במרץ 2026

כָּרֵת הוא עונש חמור ביהדות ואחד מעונשי התורה, ונזכר כעונש ההלכתי על 36 חטאים. מסכת כריתות העוסקת בקורבנות הבאים על חטאים, מונה בתחילתה את העבירות עליהם חייבים כרת.

במשנה במסכת מכות (פרק ג', משנה א' ובגמרא שם דף י"ג) מובאת שיטת רבי עקיבא לפיה אדם שעבר עבירה שחייבים עליה כרת, ונענש במלקות עליה, נפטר מחיוב הכרת שהיה עליו.

המקור בתורה[עריכה | עריכת קוד מקור]

עונש הכרת מוזכר בפסוקים רבים בניסוחים שונים:

  • כל אוכל מחמצת – ונכרתה הנפש ההיא מעדת ישראל (שמות יב, יט)
  • כל נפש אשר תאכל כל דם – ונכרתה הנפש ההיא מעמיה (ויקרא ז, כז)
  • כל הנוגע במת בנפש האדם אשר ימות ולא יתחטא, את משכן ה' טימא – ונכרתה הנפש ההיא מישראל (במדבר יט, יג)
  • ואיש אשר יטמא ולא יתחטא – ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל (במדבר יט, כ)
  • והנפש אשר תפנה אל האובות והידעונים לזנות אחריהם ונתתי את פני בנפש ההיא והכרתי אותו מקרב עמו (ויקרא כ', ו)

בכל המקורות מופיע הפועל כ.ר.ת. כשהוא מיוחס לנפש, והאלמנט שממנו היא נכרתת הוא "(עדת) ישראל", "עמיה", "הקהל".

ישנו מקור אחד שבו מוזכר הכרת בניסוח חריג, וזו הפרשיה העוסקת (על פי פירוש חז"ל) באיסור עבודה זרה:

וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְו‍ֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה, אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֲלֵיכֶם, בְּיַד מֹשֶׁה, מִן-הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה ה' וָהָלְאָה, לְדֹרֹתֵיכֶם.
...
וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה מִן הָאֶזְרָח וּמִן הַגֵּר – אֶת ה' הוּא מְגַדֵּף, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ. כִּי דְבַר ה' בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר, הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, עֲו‍ֹנָה בָהּ.

במדבר טו, כב-כג; ל-לא

קל לראות את ההדגשה המשולשת:

ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה; הכרת תכרת הנפש ההיא, עוונה בה.

יש מהמפרשים שראו בכך דבר ייחודי לעוון עבודה זרה שהוא חמור מכל החטאים, וכך גם פירשו שהכרת האמור בעבודה זרה שונה וחמור מהכרת הרגיל; ויש מהחכמים שראו מכאן מקור לבאר את טיב עונש הכרת בכל המקומות האחרים שבו הוא מופיע.

מבואר מהכתוב ומדברי רז"ל, ענין הכרת ומיתה בידי שמים כשעבר עבירה שחייבים עליה כרת היה מת ממש קודם חמשים שנה. ובמיתה בידי שמים מת ממש קודם ששים שנה כחנניה בן עזור הנביא בירמיה, (ולפעמים גם במיתה בידי שמים נפרעין לאלתר כמו שמצינו בער ואונן).

בחסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

אדמו"ר הזקן מקשה באגרת התשובה, שראינו בכמה דורות אנשים שהתחייבו בכרת, והיה לחלקם אריכות ימים, ושפע גשמי.

לכן מסביר אדמו"ר הזקן: יהודי מקבל חיות מהפנימיות של ה' (נפיחה) ומשם הגוף הגשמי של היהודי חי.

שיהודי עושה עבירה, הוא עובר לקבל חיות מהסטרא אחרא, מאותו מקום שחי, צומח, דומם וגוי מקבלים ממנו חיות. בתקופת בית המקדש (לפני גלות השכינה) יהודי לא היה יכול לקבל חיות מהסטרא אחרא.

ולכן, מתי שיהודי עבר על כרת לא היה לו מאיפה לקבל חיות (והוא מת רק בגיל 50–60 כי נשאר בו הרשימו של החיות.) והוא הפסיק לקבל חיות. אדמו"ר הזקן אומר שיש המשכת חיות ליהודי מחבל (ומביא גם דוגמה של ענן, ורוח) ששזור מתרי"ג חוטים. שיהודי עובר על כרת, החבל נכרת ויהודי מפסיק לקבל חיות, ועובר לקבל חיות מהסטרא אחרא (בזמננו).

והוא מוסיף, שבאמת, אין דבר שמפריד בין היהודי ובין הקב"ה, אבל יש את העבירות שכביכול מפרידות, ותמיד אפשר לחזור בתשובה. והכוונה בכרת היא שנכרת החבל שממשיך חיות ליהודי משם ה'.

הפגם בשאר עבירות[עריכה | עריכת קוד מקור]

עבירות אחרות שלא נענשים בהם כרת, עדיין הם פוגמים בחבל. פגם הכוונה לדבר קטן - שהעבירה פוגמת בחבל קטן מהתרי"ג חוטים של אותה עבירה. אבל אם אדם חוטא אותו חטא הרבה פעמים - הוא יכול להגיע למצב של כרת גם בלי לעשות עבירה שחייבים עליה כרת, ושכל החבל יפסק. וגם אחרי מצב של כרת, אדם יכול לחיות עד גיל 50–60, כי נשאר בו הרשימו של החיות. אבל אם אדם עושה תשובה שלימה, הוא חוזר לקבל חיות מה'.