לדלג לתוכן

ערב רב – הבדלי גרסאות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
'''ערב רב''' הם קבוצה של [[גר|גרים]] שהתגיירו בזמן [[יציאת מצרים]] ומשה רבינו קבלם וקירבם לסיני.
'''ערב רב''' (תערובת מרובה) הוא כינוי לקבוצת [[גר|גרים]] שהתגיירו בזמן [[יציאת מצרים]] ו[[משה רבינו]] צירפם ל[[עם ישראל]]. הם התלוו אל העם ונכנסו ל[[ארץ ישראל]].


==ב[[מקרא]]==
בשעת [[יציאת מצרים]] מסופר בתורה: {{ציטוטון|וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם}}. מדובר בקבוצה של אנשי [[מצרים]], "הכשרים שבמצרים"{{הערה|[[מדרש רבה|שמות רבה]] פרשה יח.}} שרצו להצטרף ל[[עם ישראל]]{{הערה|[[פרשת בא]] יב, לח. פירושי [[רש"י]], [[אבן עזרא]] ו[[רשב"ם]].}} הם [[גר|התגיירו]] ו[[משה רבינו]] קיבל אותם על דעת עצמו, באמרו "טוב שידבקו גרים בשכינה"{{הערה|שם=עגל|1=[[פרשת כי תשא]] לב, ז ופירוש [[רש"י]], מ[[מדרש רבה]] ו[[מדרש תנחומא]].}}. [[חז"ל]] נחלקו במספרם: לדעת [[רבי ישמעאל]] מספרם היה 1,200,000, לדעת [[רבי עקיבא]] 2,400,000, ולפי רבי נתן 2,600,000{{הערה|מכילתא על הפסוק. בתרגום יונתן מובא כדעת רבי עקיבא.}}. הם יצאו יחד עם העם מ[[מצרים]], עמדו עמם ב[[מתן תורה]] ונכנסו ל[[ארץ ישראל]].
קבוצה זו היא האחראית ל[[חטא העגל]], כיון שהם היו מורגלים ב[[עבודה זרה]] מהיות במצרים, וכך שיכנעו את עם ישראל, בהצביעם על עגל הזהב: {{ציטוטון|אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם}}. אחרי המעשה אמר הקב"ה למשה בהיותו על [[הר סיני]] "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ", כלומר, העם שהוצאת מדעתך ממצרים{{הערה|שם=עגל}}. ב[[מדרש]] מתואר שהקב"ה אמר למשה: "אמרתי לך שלא לערב בהם ערב רב, אתה שהיית ענו וכשר אמרת לי לעולם מקבלים השבים, ואני הייתי יודע מה הם עתידין לעשות"{{הערה|[[מדרש רבה]] שם.}}.
במעשה [[קברות התאוה]] נאמר: {{ציטוטון|וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה}}, והכונה היא אל הערב רב ש"נאספו" אל תוך העם{{הערה|[[פרשת בהעלותך]] יא, ד. פירושי [[רש"י]] [[אבן עזרא]] ו[[רבינו בחיי]].}}.
==בקבלה==
==בקבלה==
בקבלה מבואר כי הערב רב היו ניצוצות מ[[קליפת נוגה]] [[הבל]], ולכן רצה משה רבינו כל כך לקרבם, אך רצון ה' היה שלא לקרבם. ואכן לבסוף עשו הערב רב את העגל כידוע שכל מקום שכתוב במקרא "עם" הכונה לערב רב, כמו כן כל הבעיות של כלל ישראל הם בגלל הערב רב שמקליפת נוגה.
בקבלה מבואר כי הערב רב היו ניצוצות מ[[קליפת נוגה]] [[הבל]], ולכן רצה משה רבינו כל כך לקרבם, אך רצון ה' היה שלא לקרבם. ואכן לבסוף עשו הערב רב את העגל כידוע שכל מקום שכתוב במקרא "עם" הכונה לערב רב, כמו כן כל הבעיות של כלל ישראל הם בגלל הערב רב שמקליפת נוגה.

גרסה מ־12:38, 2 במרץ 2025

ערב רב (תערובת מרובה) הוא כינוי לקבוצת גרים שהתגיירו בזמן יציאת מצרים ומשה רבינו צירפם לעם ישראל. הם התלוו אל העם ונכנסו לארץ ישראל.

במקרא

בשעת יציאת מצרים מסופר בתורה: "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם". מדובר בקבוצה של אנשי מצרים, "הכשרים שבמצרים"[1] שרצו להצטרף לעם ישראל[2] הם התגיירו ומשה רבינו קיבל אותם על דעת עצמו, באמרו "טוב שידבקו גרים בשכינה"[3]. חז"ל נחלקו במספרם: לדעת רבי ישמעאל מספרם היה 1,200,000, לדעת רבי עקיבא 2,400,000, ולפי רבי נתן 2,600,000[4]. הם יצאו יחד עם העם ממצרים, עמדו עמם במתן תורה ונכנסו לארץ ישראל.

קבוצה זו היא האחראית לחטא העגל, כיון שהם היו מורגלים בעבודה זרה מהיות במצרים, וכך שיכנעו את עם ישראל, בהצביעם על עגל הזהב: "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". אחרי המעשה אמר הקב"ה למשה בהיותו על הר סיני "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ", כלומר, העם שהוצאת מדעתך ממצרים[3]. במדרש מתואר שהקב"ה אמר למשה: "אמרתי לך שלא לערב בהם ערב רב, אתה שהיית ענו וכשר אמרת לי לעולם מקבלים השבים, ואני הייתי יודע מה הם עתידין לעשות"[5].

במעשה קברות התאוה נאמר: "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה", והכונה היא אל הערב רב ש"נאספו" אל תוך העם[6].

בקבלה

בקבלה מבואר כי הערב רב היו ניצוצות מקליפת נוגה הבל, ולכן רצה משה רבינו כל כך לקרבם, אך רצון ה' היה שלא לקרבם. ואכן לבסוף עשו הערב רב את העגל כידוע שכל מקום שכתוב במקרא "עם" הכונה לערב רב, כמו כן כל הבעיות של כלל ישראל הם בגלל הערב רב שמקליפת נוגה.

בזוהר הקדוש מבואר כי הערב רב מורים על עירוב טוב ברע, ובימות החול המאכלים נשפעים מבחינת הערב שהם עירוב טוב ורע, ואילו בשבת אין נשפע השפע למאכל משורש זה. הביאור על זוהר זה מובא בארוכה באגרת הקודש - סימן כ"ו, כי הבירור דטוב מרע הנעשה על ידי העיון והפלפול בנגלות התורה בזמן הגלות נועד להפריד את האוכל הרוחני שהוא השפע של אלקות מהפסולת, ולעתיד לבא הערב רב שלא יזכו לטעום מפנימיות התורה - יעסקו תמיד בנגלות התורה בלבד, ורק על ידי כן יוכלו להפריד מנשמתם את הפסולת.

בחסידות

בקבלת התורה נאמר "וירא העם וינועו" הם ערב רב שלא היו רואים את הקולות רק ויעמדו מרחוק. הקולות הם המשכות מאור א"ס ב"ה. דהיינו מה שאור א"ס ב"ה שורה ומתגלה במה שבטל אליו ית'. ובטול זה מפני מה שמתפעל הנפש "מקרב איש ולב עמוק". ולהיות הנפש בחינת נברא ובעל גבול ותתפעל מא"ס ב"ה שאינו בבחינת גבול ולית מחשבה תפיסא ביה כלל הרי זה בחינת קול והמשכה מא"ס ובלי גבול לבחינת גבול. אבל ערב רב לא היה בהם כח והתפעלות זו מהתבוננות בגדולת א"ס ב"ה בעצמו כביכול. למשל, שעיקר התפעלות שלהם הוא שמתפעלים מהליכת הגלגלים וגדלם וגבהם שיעור גדול כל כך ואין זה אלא בחינת יש, אבל מבחינת א"ס ב"ה שאין לו סוף וכו' לא נמשך להם התפעלות כלל. ולכן אמרו ערב רב "אלהים אשר ילכו לפנינו" שיראוהו בעין גשמי[7].

לקריאה נוספת

  • שיחת כי תשא, לקוטי שיחות חלק ט"ז שיחה ד

הערות שוליים

  1. שמות רבה פרשה יח.
  2. פרשת בא יב, לח. פירושי רש"י, אבן עזרא ורשב"ם.
  3. 3.0 3.1 פרשת כי תשא לב, ז ופירוש רש"י, ממדרש רבה ומדרש תנחומא.
  4. מכילתא על הפסוק. בתרגום יונתן מובא כדעת רבי עקיבא.
  5. מדרש רבה שם.
  6. פרשת בהעלותך יא, ד. פירושי רש"י אבן עזרא ורבינו בחיי.
  7. תורה אור יתרו עד, ג