לדלג לתוכן

טיוטה:אגדות החורבן: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
התבנית הונחה על ידי משתמש ברכת הגאולה
Z770 (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{חשיבות|י"א אלול}}
{{חשיבות|י"א אלול}}
{{קשר חב"די|}}
{{קשר חב"די|}}
{{לאחד|אגדות החורבן|מסכת גיטין}}
'''אגדות החורבן''' הן שלושה סיפורים שאמר רבי יוחנן בעניין חורבן בית המקדש השני, חורבן ביתר וחורבן הר המלך.
'''אגדות החורבן''' הן שלושה סיפורים שאמר רבי יוחנן בעניין חורבן בית המקדש השני, חורבן ביתר וחורבן הר המלך.



גרסה מ־15:43, 5 בספטמבר 2025

{{ס:כלום|

שגיאה: תבנית חשיבות הוכנסה בצורה שגויה. אנא החליפו את {{חשיבות}} ב{{ס:חשיבות}}

}}{{הבהרת חשיבות עם זמן|סוג=|זמן={{ס:יום מקומי}}.{{ס:חודש מקומי}}.{{ס:שנה מקומית}}}}

ערך זה דורש הקשר חב"די: בדף זה חסר מידע שמבהיר את ההקשר או נקודת המבט של חסידות חב"ד לבין נושא או נשוא הערך
אתם מוזמנים לסייע על ידי הוספת פרטים אנציקלופדיים רלוונטים. אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יש לאחד את הערך אגדות החורבן עם הערך מסכת גיטין.
אם אין התנגדויות, ניתן לאחד את הערכים שבוע לאחר הצבת התבנית.

אגדות החורבן הן שלושה סיפורים שאמר רבי יוחנן בעניין חורבן בית המקדש השני, חורבן ביתר וחורבן הר המלך.

אגדות אלה נכנסו לגמרא בגיטין, פרק ה' (הניזקין), דף נ"ה עמוד ב'.

נהוג ללומדן בתשעה באב [1].

החלק הראשון - אקמצא ובר קמצא חרב ירושלים

הסיפור הראשון מתייחס לחורבן בית המקדש השני.

בר קמצא הוזמן בטעות לסעודה (במקום קמצא), מארגן הסעודה סילק את בר קמצא מהאירוע, בר קמצא נעלב והלך למלך[2].

הוא ניסה לגרום למלך להאמין שהיהודים מורדים בו, הם החליטו לשלוח כבש לבית המקדש: אם יתקבל - היהודים אינם מורדים בו, ואם לא יתקבל - הוא יצא אליהם במלחמה.

בדרך הטיל בר קמצא בכבש מום והחכמים החלו להתווכח עד שר' זכריה הכריע "לא לקבל".

על כך אמר ר' יוחנן:

"ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו".

החלק השני - אשקא דרספק חרוב ביתר

{{פסקה זו לוקה בחסר}}

החלק השלישי - אתרנגולא ואתרנגולתא חריב טור מלכא

הסיפור השני מתייחס לחורבן הר המלך.

בההר המלך היו נוהגים שכאשר חתן וכלה מתחתנים מושיבים על ידם תרנגול ותרנגולת[3].

יום אחד (של חתונה) עברה על ידם כרכרה של חיילים ולקחו תרנגול, אנשי הר המלך התכעסו ורבו עם חיילים עד שניצחו.

החיילים הלכו אל המלך ואמרו לו: היהודים מורדים בך!, והוא קם ונלחם.

בזמן שהמלך יוצא להרוג את היהודים היה יהודי אחד בשם "בר דרומא"[4] שהיה קופץ מרחק של מיל בפסיעה אחת(!), מגיע לשטחם של החיילים, הורג וחוזר.

המלך שפחד מאוד הניח כתרו על הארץ ואמר: רבונו של עולם, בקשה לי אליך שאל תניח מלכותי בידי אדם שפל (כבר דרומא).

ובקשתו נענתה: נכשל פיו של בר דרומא ואמר: הקב"ה מדוע אתה לא עוזר לנו להילחם?!

לאח"כ הלך לבית הכיסא ונכנס נחש לתוך מעיו ומת.

המלך ששמח כ"כ החליט להפסיק להרוג את היהודים. היהודים שמחו וחגגו.

המלך שראה שהיהודים חוגגים חשב שהם חוגגים על מפלתו ובא עליהם במלחמה שוב.

הר המלך היתה כ"כ גדולה עד שבאזור אחד המשיכו לחגוג ובאזור שני המלך היה הורג.

איזו עיר זו "הר המלך"? - הר המלך היא עיר על יד ירושלים בשליטת ינאי המלך חכמים מתארים את גודלה: בעיר חיו כ360,000,000 איש(!).

סוף הסוגייה

הגמרא ממשיכה לספר סיפורים על הר המלך וסיפורים עצובים שגרמו לחורבן בית המקדש.

רבותינו נשיאנו והסוגייה

{{קטע זה לוקה בחסר, אנא השלימו מתוך הקישור דלמטה}}

קישורים חיצוניים

file:///C:/Users/HOME/Downloads/%D7%A9%D7%A9%D7%99%D7%9D%20%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%90%20%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA.pdfקישור לאתר רבי דרייב. (המאמר של הצמח צדק בנוגע להר המלך).

הערות שוליים

  1. אאמו"ר [הרש"ב] היה לומד בכל שנה ושנה בתשעה באב "איכה-רבה" וסוגית רב יוחנן שבפרק "הניזקין". בבוקר, אחר הקינות - שהיה אומרם כולם - היה אומר "איכה". היה עולה לתורה ולמפטיר, ולפעמים הן בשחרית הן במנחה. (היום יום, ט באב).
  2. בגמרא מבואר שבר קמצא לא נעלב מארגן הסעודה שביישו אלא רגז על החכמים שלא מיחו בבעל הסעודה.
  3. כרמז ל: כמו שהתרנגולים מתרבים כך אתם: "פרו ורבו".
  4. מחלוקת מדוע נקרא כך: א. בגלל שמגיע מהדרום. ב. בגלל שמגיע מדרום ירושלים.