![](/images/0/08/סמל_ב"ה.png)
קורבן פסח – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{פסח}} | |||
[[תמונה:קרבן פסח.jpg|left|thumb|300px|שחיטת הפסח בעזרה]] | [[תמונה:קרבן פסח.jpg|left|thumb|300px|שחיטת הפסח בעזרה]] | ||
[[תמונה:עלייה לרגל.jpg|left|thumb|300px|ישראל עולים לירושלים עם כבשים לקרבן הפסח]] | [[תמונה:עלייה לרגל.jpg|left|thumb|300px|ישראל עולים לירושלים עם כבשים לקרבן הפסח]] | ||
| שורה 8: | שורה 9: | ||
אופן אכילתו, הוא צלי, כשהוא נצלה ראשו וכרעיו כאחד. | אופן אכילתו, הוא צלי, כשהוא נצלה ראשו וכרעיו כאחד. | ||
== פסח בזמן הזה == | == פסח בזמן הזה == | ||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
מכיון שלאחר קום המדינה, למרות שאין בה אפילו ולא [[אתחלתא דגאולה]], קיים חשש שזה נקרא יד ישראל תקיפה, ולכן תקופה מסוימת של כשמונה שנים - בין השנים [[תשכ"ח]] ל[[תשל"ה]], הורה הרבי לצאת מתחומי ירושלים ב[[חג הפסח]] וב[[פסח שני]] כדי שלא להכשל בספק איסור כרת - של מי שאינו מקריב את קרבן הפסח, החל על כל מי שהיה במרחק שהיה יכול להגיע לעזרה בזמן השחיטה. | מכיון שלאחר קום המדינה, למרות שאין בה אפילו ולא [[אתחלתא דגאולה]], קיים חשש שזה נקרא יד ישראל תקיפה, ולכן תקופה מסוימת של כשמונה שנים - בין השנים [[תשכ"ח]] ל[[תשל"ה]], הורה הרבי לצאת מתחומי ירושלים ב[[חג הפסח]] וב[[פסח שני]] כדי שלא להכשל בספק איסור כרת - של מי שאינו מקריב את קרבן הפסח, החל על כל מי שהיה במרחק שהיה יכול להגיע לעזרה בזמן השחיטה. | ||
בשנת [[תשל"ה]] הורה [[הרבי]] כי לפי המצב הקיים אינו יד ישראל תקיפה, והרשה לחסידי [[חב"ד]] להשאר בתחומי [[ירושלים | בשנת [[תשל"ה]] הורה [[הרבי]] כי לפי המצב הקיים אינו יד ישראל תקיפה, והרשה לחסידי [[חב"ד]] להשאר בתחומי [[ירושלים]]. | ||
== ראה עוד == | == ראה עוד == | ||
*[[פסח שני]] | *[[פסח שני]] | ||
[[קטגוריה:בית המקדש]] | [[קטגוריה:בית המקדש]][[קטגוריה:פסח]] | ||
גרסה מ־08:23, 28 במרץ 2010
קרבן פסח, מוגדר כקדשים קלים.
ככל קרבנות הקדשים קלים, שחיטת הפסח הוא בכל מקום בעזרה.
הפסח נאכל רק בתנאים הבאים: בלילה, עד חצות, למי שנתמנה עליו קודם שחיטתו והשתתף בדמיו, ולמי שאינו ערל.
אופן אכילתו, הוא צלי, כשהוא נצלה ראשו וכרעיו כאחד.
פסח בזמן הזה
גם בזמן הזה יש חובה להקריב קרבן פסח, כיון שבין כה וכה אין הקרבתו קשורה עם המזבח, אלא בכל מקום בעזרה, ולכן כל זמן שיד ישראל תקיפה קיימת חובה להקריבו בעזרה. הגם שכולנו טמאי מתים, והכניסה לעזרה היא באיסור כרת, אך טומאה הותרה בציבור, ולכן כיון שכולנו טמאים מותר להקריבו בטומאה.
מכיון שלאחר קום המדינה, למרות שאין בה אפילו ולא אתחלתא דגאולה, קיים חשש שזה נקרא יד ישראל תקיפה, ולכן תקופה מסוימת של כשמונה שנים - בין השנים תשכ"ח לתשל"ה, הורה הרבי לצאת מתחומי ירושלים בחג הפסח ובפסח שני כדי שלא להכשל בספק איסור כרת - של מי שאינו מקריב את קרבן הפסח, החל על כל מי שהיה במרחק שהיה יכול להגיע לעזרה בזמן השחיטה.
בשנת תשל"ה הורה הרבי כי לפי המצב הקיים אינו יד ישראל תקיפה, והרשה לחסידי חב"ד להשאר בתחומי ירושלים.