![](/images/0/08/סמל_ב"ה.png)
גנבא אפום מחתרתא – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
"'''גַנְבָא אַפּוּם מַחְתָרְתָא רַחְמָנָא קָרִי'''" הוא פתגם בארמית שמופיע ב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]]{{הערה|מסכת ברכות סג, א. על פי גרסת כתב יד פרנקפורט וה[[עין יעקב]].}}, ומבטא פרדוקס אמוני המציג את עולמו הפנימי של הגנב, כיצד הוא קורא לעזרתו של אלוקים על פתח המחתרת, למרות שבאותו הרגע ממש הוא מבצע מעשה הנוגד את הנדרש מאדם שמאמין באלוקים. | "'''גַנְבָא אַפּוּם מַחְתָרְתָא רַחְמָנָא קָרִי'''" הוא פתגם בארמית שמופיע ב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]]{{הערה|מסכת ברכות סג, א. על פי גרסת כתב יד פרנקפורט וה[[עין יעקב]].}}, ומבטא פרדוקס אמוני המציג את עולמו הפנימי של הגנב, כיצד הוא קורא לעזרתו של אלוקים על פתח המחתרת, למרות שבאותו הרגע ממש הוא מבצע מעשה הנוגד את הנדרש מאדם שמאמין באלוקים. | ||
לפרדוקס זה המציג סתירה פנימית בין אמונתו של האדם והצהרת כוונותיו לבין מעשיו בפועל, ישנם ביטויים רבים. דוגמה בולטת לכך היא סיפור המופיע בפולקלור החסידי, על אדם שהיה עסוק בכתיבת קונטרס על חשיבות נתינת הצדקה, וכאשר [[עני]] נקש בדלת וביקש נדבה, האיש צעק עליו שלא יפריע לו לכתוב על חשיבות נתינת הצדקה | לפרדוקס זה המציג סתירה פנימית בין אמונתו של האדם והצהרת כוונותיו לבין מעשיו בפועל, ישנם ביטויים רבים. דוגמה בולטת לכך היא סיפור המופיע בפולקלור החסידי, על אדם שהיה עסוק בכתיבת קונטרס על חשיבות נתינת הצדקה, וכאשר [[עני]] נקש בדלת וביקש נדבה, האיש צעק עליו שלא יפריע לו לכתוב על חשיבות נתינת הצדקה. | ||
==בתורת החסידות== | ==בתורת החסידות== | ||
גרסה מ־22:00, 8 באפריל 2025
"גַנְבָא אַפּוּם מַחְתָרְתָא רַחְמָנָא קָרִי" הוא פתגם בארמית שמופיע בתלמוד הבבלי[1], ומבטא פרדוקס אמוני המציג את עולמו הפנימי של הגנב, כיצד הוא קורא לעזרתו של אלוקים על פתח המחתרת, למרות שבאותו הרגע ממש הוא מבצע מעשה הנוגד את הנדרש מאדם שמאמין באלוקים.
לפרדוקס זה המציג סתירה פנימית בין אמונתו של האדם והצהרת כוונותיו לבין מעשיו בפועל, ישנם ביטויים רבים. דוגמה בולטת לכך היא סיפור המופיע בפולקלור החסידי, על אדם שהיה עסוק בכתיבת קונטרס על חשיבות נתינת הצדקה, וכאשר עני נקש בדלת וביקש נדבה, האיש צעק עליו שלא יפריע לו לכתוב על חשיבות נתינת הצדקה.
בתורת החסידות
פתגם זה זכה לפרשנות רחבה בתורת החסידות המבארת שהסיבה הגורמת לפרדוקס זה נוצרת מחוסר הפנמה של הערכים האמוניים, ובכך שהאמונה באלוקים נותרת בצורה עקרונית בלבד. על פי תורת החסידות, על מנת לפתור פרדוקס זה על האדם להתחבר אל נשיא הדור שתפקידו כ"רועה נאמן"[2] הוא לדאוג לכך שעל ידי שהאדם יתחבר לרצון השם באמצעות הבנה ולימוד חסידות והפנמת הדברים בעת 'עבודת התפילה' האמונה תחדור בפנימיות נפשו של האדם ותשפיע באופן מעשי על פעולותיו.
לקריאה נוספת
- חיים הבר, דתי גנב? יש דבר כזה!, באתר בית חב"ד