לדלג לתוכן

דיבוק – הבדלי גרסאות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
מ קידוד קישורים, תיקון קישור, תיקון קישור
מ. רובין (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 17: שורה 17:
*'''[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=52218 כשהרבי הוציא "דיבוק"]''' {{אינפו}}
*'''[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=52218 כשהרבי הוציא "דיבוק"]''' {{אינפו}}


{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:עונש]]
[[קטגוריה:עונש]]

גרסה מ־16:19, 24 באפריל 2025

דיבוק הוא תופעה של חדירת רוחו של נפטר אל גופו של אדם חי והשתלטות עליו. יש אומרים, שלרוח המת ניתנה רשות לכך בעקבות חטא שעבר בהיותו בעולם הזה.

לגבי דיבוקים בתקופתנו ידוע שר' חיים מוולוז'ין אמר שלפני ביאת המשיח לא יהיו דיבוקים[דרוש מקור].

האדמו"ר הזקן מזהה דיבוק

בשיחת שמחת תורה תשל"ה סיפר הרבי: שהביאו לפני אדמו"ר הזקן אדם שנכנס בו דיבוק, ואדמו"ר הזקן זיהה ברוח קודשו כי אותו דיבוק מקורו ברוח של אחד מהורגי הנביא זכריה[1].

אדמו"ר הזקן דן את אותם הורגים לכף זכות, בכך שאמר כי כוונתם הפנימית הטובה הייתה למנוע את אמירת נבואת החורבן על ידי זכריה, כדי למנוע את חורבן בית המקדש. זאת מפני שלאחר שנבואת חורבן נאמרת קשה מאד למנוע אותה, ואילו כאשר הדברים אינם נאמרים, קל יותר למנוע זאת. דבר המראה בכללות גם על כוחם של המילים היוצאות מפינו, וכמה חשוב להימנע מלשון הרע.

לאחר לימוד הזכות על ידי אדמו"ר הזקן, עזב הדיבוק את אותו האדם, וזאת משום שלימוד הזכות תיקן את אותה נשמה.

הרבי מזהה דיבוק

פעם אחת גם הביאו ילדה עם דיבוק, והרבי ראה ברוח קודשו שזה דיבוק של מרים בת בילגה, ואז הרבי עשה את השיחה המפורסמת על מרים בת בילגה, ולימד עליה זכות, והדיבוק יצא.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ גרסאות לסיפור זה הובאו אצל יהושע מונדשיין רוחו של מכה זכריה הנביא וגלגוליו מדור לדור, באתר כרמים.