יקב

יקב הוא הבור שלפני הגת. הגת היא בור שטוח בו דורכים את הענבים, והיקב הוא הבור העמוק התחתון אליו זב היין ומתקבץ בו.

(הערה: שלושת העניינים יחוד ברכה וקדושה מופיעים בקבלה ובחסידות בשלושה אופנים שונים: יק"ב, יב"ק, בק"י. ערך זה עוסק בעניין היקב בלבד, להסבר כללי על שני האחרים ראה מעבר יבוק, בקי וחריף).

השיתין שבבית המקדש קרויים יקב

כל בור חצוב נקרא יקב: ש"כל יקב שבמקרא לשון בור הוא" (כמו לדוגמה "עד יקבי המלך" שתרגם יונתן "עד שיחיא דמלכא", והכוונה לעומק האוקינוס).

אלא שהבור החצוב העיקרי הם השיתין תחת המזבח שבמקדש - כמו שנאמר "וגם יקב חצב בו". ולמדו חז"ל מהפסוק "חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן", שהשיתין נבראו ע"י הקדוש ברוך הוא בבריאת העולם - מוכנים למלא את תפקידם ביום שיבנה מעליהם המזבח (לקבל את הנסכים).

יק"ב = יחוד, קדושה, ברכה

בחסידות מובא פעמים רבות מאמר הזוהר שיק"ב הוא ראשי תיבות "יחוד קדושה ברכה". העניין הכללי בזה הוא המשכת העליון אל מקום התחתון (על דרך שהיין יורד מהגת אל היקב), אלא שבפרטות יש בזה כמה הסברים.

דרגתם בעולמות

כתב הרב משה זכות על הזוהר, שקדושה היא בחכמה, ברכה בבינה ויחוד הוא קו האמצעי. וכותב על זה הרבי הצ"צ, שיש לומר שיחוד הוא בחינת יחיד, קדושה היא סובב כל עלמין, וברכה ממלא כל עלמין. היינו – ששלושת הדרגות (העניינים) דיחיד, סובב כל עלמין וממלא כל עלמין אינן אלא דבר אחד.

יחוד הוי' ואלוקים

להסבר זה עניין היקב הוא "תירושי" המשמח אלוקים: תירושי הוא שם ה', והוא משמח את "אלוקים" (מדת הצמצום). הגבורות דקדושה (אלוקים) חפצן ותשוקתן להתמתק ע"י גילוי מדת החסד והרחמים, כי אינן דינים גמורים כמו גבורות שלמטה, ועל כן הן "שמחות" כאשר יורד ומתגלה בהן מדת החסד (שהיא שם ה'.

ע"י יחוד וקדושה נמשכת הברכה

הרבי הצ"צ מסביר שהראשי תיבות של יק"ב 'יחוד קדושה ברכה' רומזים גם ליחוד שבקריאת שמע וקיום המצוות:

יחוד קדושה הוא קריאת שמע (יחוד) הממשיך את ה'קדושה'.

ברכה הוא שע"י קבלת עול מלכות שמים ומצות ממשיכים הברכה.

וכן ישנו הסבר קרוב לזה, שצדיק באמונתו יחיה: מי שמקיים מצוות נקרא 'צדיק', וע"י קיום המצוות נמשכת חיות באמונה.

ראו גם

• ייצור היין