לדלג לתוכן

שור הבר: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
אין תקציר עריכה
שורה 45: שורה 45:


בשור הבר והלויתן יהיו [[ניצוצות]] מהנשמות של בני ישראל שעבודתם בזמן ה[[גלות]] הייתה בבחינת [[ממלא כל עלמין]], ועל ידי אכילת הצדיקים ב[[סעודת שור הבר והלווייתן|סעודה לעתיד לבוא]] יתעלו נשמות אלו לדרגת [[סובב כל עלמין]] הנעלית יותר{{הערה|ליקוטי תורה צו ז, ג.}}.
בשור הבר והלויתן יהיו [[ניצוצות]] מהנשמות של בני ישראל שעבודתם בזמן ה[[גלות]] הייתה בבחינת [[ממלא כל עלמין]], ועל ידי אכילת הצדיקים ב[[סעודת שור הבר והלווייתן|סעודה לעתיד לבוא]] יתעלו נשמות אלו לדרגת [[סובב כל עלמין]] הנעלית יותר{{הערה|ליקוטי תורה צו ז, ג.}}.
==ראה גם==
[[סעודת שור הבר והלווייתן]]


== הערות שוליים ==
== הערות שוליים ==

גרסה מ־22:58, 21 ביולי 2025

הדמיית קרב שור הבר והלויתן בבינה מלאכותית
הדמיית קרב שור הבר והלויתן בבינה מלאכותית

שור הבר או בהמות הוא בעל חי עצום שנברא בששת ימי בראשית ומיועד להאכל בסעודת הצדיקים לעתיד לבוא.

מקורו

בספר איוב מתואר שור הבר בפסוקים, מהם לומדים חז"ל את פרטיו:

הִנֵּה נָא בְהֵמוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמָּךְ חָצִיר כַּבָּקָר יֹאכֵל. הִנֵּה נָא כֹחוֹ בְמָתְנָיו וְאֹנוֹ בִּשְׁרִירֵי בִטְנוֹ. יַחְפֹּץ זְנָבוֹ כְמוֹ אָרֶז גִּידֵי פחדו [פַחֲדָיו] יְשֹׂרָגוּ. עֲצָמָיו אֲפִיקֵי נְחוּשָׁה גְּרָמָיו כִּמְטִיל בַּרְזֶל. הוּא רֵאשִׁית דַּרְכֵי אֵל הָעֹשׂוֹ יַגֵּשׁ חַרְבּוֹ. כִּי בוּל הָרִים יִשְׂאוּ לוֹ וְכָל חַיַּת הַשָּׂדֶה יְשַׂחֲקוּ שָׁם. תַּחַת צֶאֱלִים יִשְׁכָּב בְּסֵתֶר קָנֶה וּבִצָּה.

איוב פרק מ, פסוקים טו-כא

במדרש[1] נאמר כי היתר אכילת שור הבר הוא תחת איסור אכילת בהמות טמאות.

יש לחלק בין שור הבר שייאכל לעתיד לבוא, והוא בהמות, לבין שור הבר המוזכר בחז"ל במספר מקומות[2] שהוא בהמה המזוהה כתאו של ימינו.

שמו

בדברי חז"ל נקרא שור הבר בעיקר בשם בהמות, כפי שנקרא גם בפסוקים[3].

תרגום יונתן על הפסוק "בהמות בהררי אלף" מתרגמו "תור בר דרעי בכל יומי טורי אלפין" (שור בר הרועה בכל יום אלפי הרים).

בהשוואה לעוף בר יוכני שגם כן ייאכל לעתיד לבוא מבואר[4] כי שניהם נקראים "בר" מלשון שדה וחוץ, להיותם חיות פרא[5].

תיאורו

בריאתו

שור הבר נברא עם בת זוגו[6]. על מנת שלא יחריבו את העולם סירס הקב"ה את הזכר[7] וצינן הנקבה, ושמרה לצדיקים לעתיד לבוא.

בטעם שלא מלח הקב"ה את נקבת בהמות אלא רק ציננה (בשונה מבת זוגו של לויתן) מבואר כי דג שנמלח הינו משובח, מה שאין כן בשר שנמלח.

גודלו

שור הבר רובץ בגודלו על אלף הרים[8].

מאכלו

אלף ההרים עליהם רובץ שור הבר מצמיחים לו את מאכלו[8].

כמות המים הזורמים בנהר הירדן בששה (או י"ב) חודשים, גומע שור הבר בגמיעה אחת[8]. במדרש נוסף[1] נאמר כי הנהר ממנו הוא שותה נקרא "יובל" וכי הוא יוצא מגן עדן.

מהותו

על מהותו של שור הבר, ככלל מאכלי הסעודה לעתיד לבוא, מבואר[9] כי המאכלים שייאכלו בסעודה זו הינם מאכלים "דקים וזכים מחדדים השכל", על דרך ואף יותר מהמן במדבר.

שחיטתו

שור הבר ישחט על ידי הלויתן שנותץ בו את סנפירו ונוחרו[10].

חז"ל במדרש מקשים ששחיטה זו אינה על פי גדרי ההלכה, שהרי הסנפיר אינו סכין כשרה לשחיטה. התשובה על כך היא שלעתיד לבוא יחדש הקב"ה את היתר שחיטה זו כיון ש"תורה חדשה מאיתי תצא".

הרבי מסביר[11] כי אין הכוונה שהתורה תשתנה כיון שהתורה הינה נצחית, אלא הפירוש הוא שמלך המשיח יגלה בתורה שדיני השחיטה הנוהגים כיום אינם מדברים על מקרה זה.

הצמח צדק מסביר את הטעם הרוחני לכך ששחיטה זו תהיה כשרה, שזהו מפני ש'פגימה' אותיות מגיפה, וזה בעייתי רק בזמן הגלות ולא לעתיד לבוא כש"ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ[12]".

שחיטת שור הבר בחסידות

בתורת החסידות מבואר כי שור הבר והלויתן מורים על שתי דרגות בעבודת ה': הלויתן מקומו בים, "עלמא דאתכסיא" (העולם המכוסה), המורה על העבודה הרוחנית ביחוד יחודים עליונים ונעלים. שור הבר לעומתו מקומו ביבשה, "עלמא דאתגליא" (העולם המגולה), המורה על העבודה בבירור גשמיות העולם. ועל ידי שחיטת שור הבר בסנפיר הלויתן לעתיד לבוא יתעלה השור ויתברר לדרגות העליונות בקדושה[13].

בשור הבר והלויתן יהיו ניצוצות מהנשמות של בני ישראל שעבודתם בזמן הגלות הייתה בבחינת ממלא כל עלמין, ועל ידי אכילת הצדיקים בסעודה לעתיד לבוא יתעלו נשמות אלו לדרגת סובב כל עלמין הנעלית יותר[14].

ראה גם

סעודת שור הבר והלווייתן

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 ויקרא רבה כב, י.
  2. ראה תוספתא כלאים פרק א הלכה ו.
  3. תהילים פרק ח, פסוק ח. פרק נ, פסוק י. איוב פרק מ, פסוקים טו-כא. ועוד.
  4. בספר התשבי (לר"א בחור) בערך "בר".
  5. ובלשון ספר התשבי שם: "בלשון אשכנז ווילד [-פרא]".
  6. בבא בתרא דף עד עמוד ב.
  7. הוא שנאמר באיוב "הנה נא כחו במתניו" זה זכר שסירסו, "ואונו בשרירי בטנו" זו נקבה שציננה. בבא בתרא שם.
  8. 8.0 8.1 8.2 במדבר רבה פכ"א, יח. רש"י ומצו"ד על תהילים נ, י.
  9. רבנו בחיי על התורה שמות טז, ד.
  10. ויקרא רבה יג, ג.
  11. קונטרס בענין תורה חדשה מאיתי תצא תנש"א
  12. זכריה י"ג ב
  13. ליקוטי תורה תחילת פרשת שמיני.
  14. ליקוטי תורה צו ז, ג.