ואתה תצווה (תוכן מאמר)

המאמר 'ואתה תצוה' תשמ"א - מיוסד על המאמר של אדמו"ר הריי"צ 'וקבל היהודים' שנאמר בשנת תרפ"ז, בזמן המשטר הקומוניסטי בברית המועצות, תקופה קצרה לפני מאסרו הידוע.

במאמר זה מדובר אודות מהות תפקידו של משה רבינו בדורו וכמו כן של נשיאי ישראל שבכל דור שהם ה'משה רבינו' שבכל דור - לעורר את ההתקשרות של היהודים עם הקב"ה, על ידי שהוא מעורר את עצם הנשמה שלהם.

תוכן המאמר

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

סעיף א'

"ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד". על פסוק זה יש ארבע שאלות: א. בכל המצוות נאמר "צו את בני ישראל" ולמה כאן נאמר "ואתה תצוה את בני ישראל".

ב. מדוע נאמר "ויקחו אליך " שיביאו את השמן למשה, הרי העלאת הנרות הייתה על ידי אהרן?

ג. מדוע נאמר "למאור" ולא "להאיר"?

ד. למה בפסוק "ואתה תצווה" נאמר "להעלות נר תמיד"; ובפסוק שלאחריו נאמר "מערב עד בוקר"?

סעיף ב'

על השאלה הראשונה (מדוע נאמר "ואתה תצוה"), עונה אדמו"ר הריי"צ, ש'ציווי' הוא מלשון 'צוותא וחיבור'. משה מקשר ומחבר את בני ישראל להקב"ה. ועל ידי שמשה מחבר את בני ישראל להקב"ה,

משה עצמו מתעלה לדרגה גבוהה יותר, ולכן ממשיך הכתוב "ויקחו אליך" (למשה), כי על ידי שמשה מחבר ומקשר את בני ישראל להקב"ה ישראל מוסיפים בו תוספת אור וגילוי אלוקי (בכך מתורצת השאלה השנייה).

סעיף ג'

כדי לבאר כיצד משה מקשר ומחבר את ישראל להקב"ה, מבאר אדמו"ר הריי"צ מדוע משה רבינו נקרא 'רעיא מהימנא', ומביא שני פירושים בזה:

א) כפשוטו שמשה רבינו הוא הרועה הנאמן של ישראל.

ב) "רעיא מהימנא" -'רועה האמונה'. משה 'זן' ומפרנס את ישראל באמונה בהקב"ה. אמנם כל ישראל הם "מאמינים בני מאמינים", אך האמונה יכולה להיות באופן 'מקיף'. ומשה מחדיר את האמונה בפנימיות.

וממשיך: ש"אתפשטותי' דמשה בכל דרא ודרא". בכל דור יש צדיק, שמחדיר את האמונה בפנימיות. וכמו מרדכי היהודי, עליו נאמר במדרש: "מרדכי בדורו כמשה בדורו", שבזמן הגזרות הקשות הקהיל קהילות ברבים, וחיזק את אמונתם של ישראל.

כאן עובר אדמו"ר הריי"צ לבאר את המילים "כתית למאור". ומבאר, שבזמן הגלות, כל אחד שבור ומדוכא "כתית",

ועל ידי זה ניתן להגיע ל"מאור" - עצם הנשמה ועל כך שואל הרבי: שני עניינים אלו המבוארים במאמר - חיזוק האמונה הנעשה על ידי משה (ואתפשטותא דילי'), ו"כתית למאור", לכאורה אין ביניהם קשר,

ומדוע אדמו"ר הריי"צ מחבר ביניהם?

סעיף ד'

ומנסה ליישב:

מאמרו של אדמו"ר הריי"צ פותח בפסוק "וקבל היהודים את אשר החלו לעשות" ומבאר במאמר, שבפורים היהודים קבלו על עצמם את מה שהותחל לפני כן. בפורים קבלו עליהם היהודים את התורה שנתנה במתן תורה.

וכותב, שזהו דבר פלא: במתן תורה היה גילוי אלוקות באופן הנעלה ביותר, ואילו בימי אחשוורוש, שרר העלם והסתר וחושך רוחני גמור. ובכל זאת, במתן תורה, הייתה רק ההתחלה, ודווקא בימי אחשוורוש, היה גמר קבלת התורה?

התשובה היא: שבזמן אחשוורוש זכו בני ישראל למסירות נפש. ולכן זכו לגמר קבלת התורה. ניתן לומר, שבהמשך לזה, מביא אדמו"ר הריי"צ את הסברו ב"כתית למאור".

כי לכאורה עדיין דרוש ביאור: כיצד באמת ייתכן, שדווקא כשישראל היו בשפל המדרגה, זכו להגיע למסירות נפש?

על כך מביא אדמו"ר הריי"צ את הביאור ב"כתית למאור", שכשנמצאים במצב של קושי, מגיעים ל"מאוֹר" עצם הנשמה, וכשמתגלה עצם הנשמה - יהודי מוסר את נפשו.

אך מכך שאדמו"ר הריי"צ כותב את הביאור כהמשך לביאור ב"ואתה תצווה" משמע שביאור זה לא נועד רק כדי להסביר את מה שהיה בפורים, אלא שהעניינים של "ואתה תצווה" ו"כתית למאור" קשורים אחד בשני. אם כן יש להבין, מהו הקשר בין "כתית למאור" ל'רעיא מהימנא'.

סעיף ה'

כדי להבין את הקשר בין 'רעיא מהימנא' ו"כתית למאור" יש לבאר תחילה מהיכן נובעת האמונה החזקה של ישראל. ומצינו בזה שני הסברים: א) כיוון ש"מזלייהו חזי" ב) כיוון שעצם הנשמה ("מאור") קשורה בהתקשרות עצמית לאלוקות.

האמונה שמצד המזל היא באופן 'מקיף'; והאמונה שמצד עצם הנשמה חודרת באדם בפנימיות כי היא מהותו האמיתית של האדם.

וזה הקשר בין 'רעיא מהימנא' ו"כתית למאור": תפקידו של 'רעיא מהימנא' הוא לזון ולפרנס את האמונה שלא תהיה באופן מקיף אלא תחדור בפנימיות. ולכן רעיא מהימנא מגלה את האמונה שמצד עצם הנשמה "מאור".

ומה שנאמר בכתוב "כתית למאור" כי "כתית" מביא למסירות נפש. וזהו הביטוי החזק ביותר של האמונה מצד עצם הנשמה.

סעיף ו'

בסעיף זה מוסבר מדוע ה"מאור" מתבטא על ידי מסירות נפש:

האמונה הבאה מצד ראיית המזל, למרות ש'ראיה' מביאה לוודאות מוחלטת, הרי בכל זאת, מציאותו שלו והדבר שהוא רואה הם שני דברים. ולכן הוא לא מוכרח למסור את הנפש.

אולם, מצד האמונה הנובעת מעצם הנשמה, לא קיימת כלל אפשרות אחרת. זו כל מציאותו שהוא ואלוקות 'כולא חד'.

לכן - מסירות נפש היא ביטוי של ההתקשרות העצמית. על ידי שיהודי מוסר את נפשו, הוא מראה שאינו יכול להיות 'נפרד' מאלוקות.

לפי זה מבואר עוד עניין במאמר דתרפ"ז:

אדמו"ר הריי"צ מתחיל לבאר שרועי ישראל ממשיכים את דרכו של משה, ומסיים שהם פעלו דבר שונה ממשה רבינו. משה פעל שהאמונה תחדור בדעת,

ואילו רועי ישראל שלאחריו, וכמו מרדכי בדורו, פעלו לעורר את העם למסירות נפש.

ולכאורה מדוע אדמו"ר הריי"צ פותח בעניין אחד ומסיים בעניין אחר?

והביאור הוא: שעיקר פעולת רעיא מהימנא היא לרעות את האמונה עצמה, על ידי גילוי עצם הנשמה. ואת זה עשה משה, וממשיכים לעשות כל רועי ישראל שבכל דור ודור. וזו הנקודה העיקרית.

מה שמשה ממשיך את האמונה בדעת, זה תוצאה מגילוי עצם הנשמה, שעל ידה יהודי יכול להתחבר ולהרגיש ענייני אלוקות.

בימי מרדכי התגלתה תוצאה נוספת שנובעת מהאמונה של עצם הנשמה. בימי מרדכי היה צורך במסירות נפש בפועל, ולכן המשכת האמונה התבטאה גם בהתעוררות של מסירות נפש.

והסיבה שאדמו"ר הריי"צ מדגיש את התוצאה שנתגלתה בימי מרדכי היא, כי התעוררות כח המסירות נפש היא הביטוי העיקרי של האמונה וההתקשרות עצמית של עצם הנשמה.

סעיף ז'

שני העניינים שגילו משה ומרדכי – 'דעת' ו'מסירות נפש' – פעלו באופן גלוי על כל דורם:

דורו של משה היה "דור דעה", ודורו של מרדכי היה "דור המסירות נפש". על כך כותב הרבי- שבזה פסק בעל המאמר גם על עצמו, שגם השפעתו חודרת ותחדור על כל הדור, ובגלוי.

סעיף ח'

על הפסוק "ואתה תצוה", מבאר אדמו"ר הריי"צ שמשה רועה ומפרנס את האמונה.

בהמשך לזה כותב, שגם "אתפשטותא דמשה" שבכל דור מחזקים את האמונה, וכמו מרדכי בדורו. ואחרי שמסיים לבאר את פעולת רועי ישראל שבכל דור, מבאר את המשך הכתוב "כתית למאור" (כפי שהוסבר לעיל).

הסיבה שאדמו"ר הריי"צ מפסיק בין "ואתה תצוה" ל"כתית למאור" עם הסברת עניינם של שאר רועי ישראל היא מכיוון שה"כתית למאור" נפעל בעיקר על ידי רועי ישראל שאחרי משה.

אך לכאורה אם כן איך זה מתאים עם פשטות הפסוק שעוסק במשה?

הביאור הוא, שגם פעולת רועי ישראל שאחרי משה, נעשית מכוחו של [[משה].

אך עדיין לשון הפסוק אינו מובן. לפי האמור, המילים "כתית למאור" מהוות המשך ל"ואתה תצוה את בני ישראל", אולם, בפסוק, המילים "כתית למאור" אינן מופיעות בהמשך למילים "ואתה תצוה את בני ישראל", אלא רק אחרי המילים "ויקחו אליך שמן זית זך". ויוצא, שהמילים "כתית למאור" שייכות לתוספת האור שישראל מוסיפים במשה רבינו. ויש להבין מהי השייכות בין שני העניינים הללו.

מכח שאלה זו, יבאר מהלך חדש בסעיף הבא.