![](/images/0/08/סמל_ב"ה.png)
אהבה המסותרת: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה תגית: קישורים לדפי פירושונים |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 40: | שורה 40: | ||
==שרשה ''באלוקות''== | ==שרשה ''באלוקות''== | ||
בשורש אהבה זו התבארו כמה מדריגות; משם הוי', מ[[שם י"ה|שם י-ה]], ומהאור | בשורש אהבה זו התבארו כמה מדריגות; משם הוי', מ[[שם י"ה|שם י-ה]], ומהאור ש[[למעלה מהשתלשלות]]. | ||
בכל נשמה יש בחינת שם הוי'{{הערה|תניא ספט"ז, פל"ט.}} כמו שכתוב כי חלק הוי' עמו{{הערה|דברים לב ט'.}}, אלא שבפרטיות יש בזה שתי דרגות{{הערה|לקו"ת לג"פ לא ב'.}}: אצל [[בעלי עסקים]] נמשכת הנשמה מבחינת ו"ה, ואצל [[תלמיד חכם|תלמידי חכמים]] מי"ה (ושתי בחינות אלו הן הנקראות אחותי וכלה, או אהבת עולם{{הערה|שם=אהבת עולם|עולם כאן הוא מלשון נצחיות, והיא '''למעלה''' מאהבה רבה (תנא דבי אליהו חלק א' ריש פ"ו, הובא והוסבר בלקו"ת במדבר ט ד'. משכני תרכ"ו פ"א. מים רבים תרל"ו רפנ"ח).}}. הטעם שאין בכח ה"[[מים רבים|מים הרבים]]" לכבות אהבה זו, כי אין בכח רשות הרבים ([[טרדות הפרנסה]]) לכבות רשות היחיד (שם הוי', יחידו של עולם){{הערה|מים רבים תרל"ו פרק ס"א, לקו"ת לג"פ נט ב'.}} | בכל נשמה יש בחינת שם הוי'{{הערה|תניא ספט"ז, פל"ט.}} כמו שכתוב כי חלק הוי' עמו{{הערה|דברים לב ט'.}}, אלא שבפרטיות יש בזה שתי דרגות{{הערה|לקו"ת לג"פ לא ב'.}}: אצל [[בעלי עסקים]] נמשכת הנשמה מבחינת ו"ה, ואצל [[תלמיד חכם|תלמידי חכמים]] מי"ה (ושתי בחינות אלו הן הנקראות אחותי וכלה, או אהבת עולם{{הערה|שם=אהבת עולם|עולם כאן הוא מלשון נצחיות, והיא '''למעלה''' מאהבה רבה (תנא דבי אליהו חלק א' ריש פ"ו, הובא והוסבר בלקו"ת במדבר ט ד'. משכני תרכ"ו פ"א. מים רבים תרל"ו רפנ"ח).}}. הטעם שאין בכח ה"[[מים רבים|מים הרבים]]" לכבות אהבה זו, כי אין בכח רשות הרבים ([[טרדות הפרנסה]]) לכבות רשות היחיד (שם הוי', יחידו של עולם){{הערה|מים רבים תרל"ו פרק ס"א, לקו"ת לג"פ נט ב'.}} | ||
| שורה 46: | שורה 46: | ||
שרש גבוה יותר הוא בשם י-ה{{הערה|לקו"ת חקת סו ב'. מים רבים תרל"ו ריש פס"ב.}}. אהבה זו טבעה כרשפי אש (ככתוב רשפיה רשפי אש שלהבת י-ה). ואחד הטעמים שאין המים רבים יכולים לכבותה (הגם שטרדות הפרנסה הם גבורות עצומות), כי תכלית גבורות אלו היא אדרבה - לעורר את האהבה (שעל ידם בא האדם לאהבה נעלית יותר){{הערה|מים רבים תרל"ו פע"ה.}}. | שרש גבוה יותר הוא בשם י-ה{{הערה|לקו"ת חקת סו ב'. מים רבים תרל"ו ריש פס"ב.}}. אהבה זו טבעה כרשפי אש (ככתוב רשפיה רשפי אש שלהבת י-ה). ואחד הטעמים שאין המים רבים יכולים לכבותה (הגם שטרדות הפרנסה הם גבורות עצומות), כי תכלית גבורות אלו היא אדרבה - לעורר את האהבה (שעל ידם בא האדם לאהבה נעלית יותר){{הערה|מים רבים תרל"ו פע"ה.}}. | ||
ושורשה הנעלה ביותר הוא באור שלמעלה מהשתלשלות{{הערה|מים רבים תרל"ו פע"ג. לקו"ת לג"פ נט ג'.}}. וטעם שאין המים רבים דנפש הבהמית יכולים לכבותה, כי מעלת שורש נפש הבהמית על האלוקית הוא רק מצד ההשתלשלות{{הערה|ששורשה בתוהו ואילו שורש נפש האלוקית בתיקון.}}, אבל מצד האור שלמעלה מהשתלשלות קודם שורש האדם '''לכל'''{{הערה|דזהו מה שאמרו רז"ל (סנהדרין לח א') '''[[עבירה|דכשחטא]]''' אדם אומרים לו [[יתוש]] קדמך. והחרים תרל"א עמ' יט, לקו"ת שמיני עצרת פו ג'}}. אור זה נקרא גם "צור"{{הערה|לקו"ת אחרי כו ג.}}, "קדם"{{הערה|לקו"ת שמע"צ פג ב-ג, עפ"י אוה"ת שמע"צ א'תתכ.}}, "חושך" ו"צל"{{הערה|לקו"ת שמע"צ פו ד, אלא ששם מדבר בבחינת [[חושך]] '''שלמעלה''' מאור שנברא ביום הראשון. ואילו בלקו"ת שה"ש ה ד מדבר שחושך הוא בחינת יחידה '''שלמטה''' ומקבלת מאור הראשון.}}, "אור שנברא ביום הראשון"{{הערה|שם=אור שנברא ביום הראשון|תו"א מד ג, לקו"ת ראה לב ב.}}. | ושורשה הנעלה ביותר הוא באור שלמעלה מהשתלשלות{{הערה|מים רבים תרל"ו פע"ג. לקו"ת לג"פ נט ג'.}}. וטעם שאין המים רבים דנפש הבהמית יכולים לכבותה, כי מעלת שורש נפש הבהמית על האלוקית הוא רק מצד ההשתלשלות{{הערה|ששורשה בתוהו ואילו שורש נפש האלוקית בתיקון.}}, אבל מצד האור שלמעלה מהשתלשלות קודם שורש האדם '''לכל'''{{הערה|דזהו מה שאמרו רז"ל (סנהדרין לח א') '''[[עבירה|דכשחטא]]''' אדם אומרים לו [[יתוש]] קדמך. והחרים תרל"א עמ' יט, לקו"ת שמיני עצרת פו ג'}}. אור זה נקרא גם "צור"{{הערה|לקו"ת אחרי כו ג.}}, "קדם"{{הערה|לקו"ת שמע"צ פג ב-ג, עפ"י אוה"ת שמע"צ א'תתכ.}}, "חושך" ו"צל"{{הערה|לקו"ת שמע"צ פו ד, אלא ששם מדבר בבחינת [[חושך]] '''שלמעלה''' מאור שנברא ביום הראשון. ואילו בלקו"ת שה"ש ה ד מדבר שחושך הוא בחינת יחידה '''שלמטה''' ומקבלת מאור הראשון.}}, "[[אור שנברא ביום הראשון]]"{{הערה|שם=אור שנברא ביום הראשון|תו"א מד ג, לקו"ת ראה לב ב.}}. | ||
==טעם שנקראת מסותרת== | ==טעם שנקראת מסותרת== | ||
| שורה 58: | שורה 58: | ||
מכיון שהאהבה המסותרת היא של עצם הנשמה (שמצד עצמה היא למעלה מהתלבשות בגוף), לא יכול האדם לגלותה בעצמו אלא רק בעזרת המשכת נתינת כח מלמעלה, וארבע דרגות בזה: | מכיון שהאהבה המסותרת היא של עצם הנשמה (שמצד עצמה היא למעלה מהתלבשות בגוף), לא יכול האדם לגלותה בעצמו אלא רק בעזרת המשכת נתינת כח מלמעלה, וארבע דרגות בזה: | ||
'''א'''{{הערה|בשעה שהקדימו תרס"ג.}}. שמתעוררת מעצמה על ידי זמנים שהם "[[עת רצון]]" (כגון [[שבת]]{{הערה|ואפילו ב[[תפילה]], שהיא בחינת השבת שבימות החול (תו"א פ"ח א, לקו"ת בלק עב ב)}}) מאירה בחינת [[רעוא דרעוין]]{{הערה|שהיא מעין הגילוי שהיה בזמן ה[[בית המקדש|בית]] ב[[קודש הקודשים]].}}, וגילוי זה מעורר באדם את אהבתו המסותרת – אלא מכיון שהמשכת אור זה אינה מצד [[עבודת האדם]] אין זה שייך כל כך למציאותו (ל"ציור" שלו). '''ב'''{{הערה|תו"א נג א, לקו"ת מטות פא ג-ד, מצה זו תש"ז פ"א.}}. שמתעוררת על ידי [[קיום המצוות]], דמאחר והמצוות הן [[רצון העליון|'''רצון''' העליון]]{{הערה|היינו, דרגת ה"[[כתר]]" שלמעלה מעולמות.}}, מעורר קיום המצוות את האהבה המסותרת (שלמעלה מהשכל) שבאדם. '''ג'''{{הערה|ד"ה יודא אתה תרס"ו.}}. שמתעוררת בעת רצון, אבל ע"י הקדמת העבודה שעל פי טעם ודעת. מאחר וגילוי אהבה המסותרת הוא '''[[מתנה]]''' (שנותנים לאדם מלמעלה), הוא כמשל המתנה כפשוטה, שניתנת רק למי שעשה לנותן נחת רוח{{הערה|כמאמר רז"ל (מגילה כז ב, גיטין נ ב, ב"ב קנו א) אי לאו דעביד ליה נייחא לנפשיה לא הוה יהיב ליה מתנתא.}}. ובנמשל, רק אחרי שעבד האדם לייגע את שכלו להוליד אהבה ויראה, הנה רק אז נותנים לו גילוי אהבה מסותרת שלמעלה מערך השגתו. '''ד'''. ועיקר{{הערה|תו"א מז ב, לקו"ת ויקרא ג ד (וראה בלקו"ת זה בעמ' א' שם שמחלק בין תורה למצוות).}} ה"[[יין]]" שמוציא את הסוד (אהבה המסותרת) לגילוי הוא לימוד תורה בביטול, ובפרט לימוד החסידות{{הערה|נחמו תרכ"ו פ"ה.}}. והטעם לזה, כי שורש אהבה המסותרת הוא האור שנברא ביום הראשון{{הערה|שם=אור שנברא ביום הראשון}} וגנזו בתורה, ולכן | '''א'''{{הערה|בשעה שהקדימו תרס"ג.}}. שמתעוררת מעצמה על ידי זמנים שהם "[[עת רצון]]" (כגון [[שבת]]{{הערה|ואפילו ב[[תפילה]], שהיא בחינת השבת שבימות החול (תו"א פ"ח א, לקו"ת בלק עב ב)}}) מאירה בחינת [[רעווא דרעווין (בכתר)|רעוא דרעוין]]{{הערה|שהיא מעין הגילוי שהיה בזמן ה[[בית המקדש|בית]] ב[[קודש הקודשים]].}}, וגילוי זה מעורר באדם את אהבתו המסותרת – אלא מכיון שהמשכת אור זה אינה מצד [[עבודת האדם]] אין זה שייך כל כך למציאותו (ל"ציור" שלו). '''ב'''{{הערה|תו"א נג א, לקו"ת מטות פא ג-ד, מצה זו תש"ז פ"א.}}. שמתעוררת על ידי [[קיום המצוות]], דמאחר והמצוות הן [[רצון העליון|'''רצון''' העליון]]{{הערה|היינו, דרגת ה"[[כתר]]" שלמעלה מעולמות.}}, מעורר קיום המצוות את האהבה המסותרת (שלמעלה מהשכל) שבאדם. '''ג'''{{הערה|ד"ה יודא אתה תרס"ו.}}. שמתעוררת בעת רצון, אבל ע"י הקדמת העבודה שעל פי טעם ודעת. מאחר וגילוי אהבה המסותרת הוא '''[[מתנה]]''' (שנותנים לאדם מלמעלה), הוא כמשל המתנה כפשוטה, שניתנת רק למי שעשה לנותן נחת רוח{{הערה|כמאמר רז"ל (מגילה כז ב, גיטין נ ב, ב"ב קנו א) אי לאו דעביד ליה נייחא לנפשיה לא הוה יהיב ליה מתנתא.}}. ובנמשל, רק אחרי שעבד האדם לייגע את שכלו להוליד אהבה ויראה, הנה רק אז נותנים לו גילוי אהבה מסותרת שלמעלה מערך השגתו. '''ד'''. ועיקר{{הערה|תו"א מז ב, לקו"ת ויקרא ג ד (וראה בלקו"ת זה בעמ' א' שם שמחלק בין תורה למצוות).}} ה"[[יין]]" שמוציא את הסוד (אהבה המסותרת) לגילוי הוא [[לימוד התורה|לימוד תורה]] בביטול, ובפרט [[לימוד החסידות]]{{הערה|נחמו תרכ"ו פ"ה.}}. והטעם לזה, כי שורש אהבה המסותרת הוא האור שנברא ביום הראשון{{הערה|שם=אור שנברא ביום הראשון}} וגנזו בתורה, ולכן על ידי לימוד התורה הוא מתגלה בנפש האדם. | ||
==הצורך בעבודת להתגלותה== | ==הצורך בעבודת להתגלותה== | ||
יחד עם האמור למעלה שהאהבה המסותרת מתגלה | יחד עם האמור למעלה שהאהבה המסותרת מתגלה על ידי אור הבא מלמעלה, הנה בלי עבודת האדם היא לא תתגלה, ושלושה עניינים בזה. | ||
'''א.''' מכיון שהיא "מתנה", יש צורך בעבודת האדם שתעשה "נחת רוח" (שתעורר את הרצון לתת לו המתנה). נחת רוח זו נעשית | '''א.''' מכיון שהיא "מתנה", יש צורך בעבודת האדם שתעשה "נחת רוח" (שתעורר את הרצון לתת לו המתנה). נחת רוח זו נעשית על ידי קיום המצוות ובפרט לימוד התורה בביטול{{הערה|טעמים ג-ד שבסעיף הקודם.}}. '''ב.''' יש צורך הן ב[[ברית מילה|מילה]] גשמית והן במילה רוחנית. היינו, מכיון ששורש אהבה המסותרת הוא בחינת אדם קדמון{{הערה|שם=אדם קדמון}} אי אפשר שתתגלה במקום שיש ערלה וקליפות{{הערה|לקו"ת תזריע כא א.}} (ונדרשת מילה בגשמיות), וכן נדרשת מילה ברוחניות (פרישות מתאוות). כי התאוות מפרידות את האדם מהקב"ה ומכסות את ליבו בערלת הלב (אוטמות את ליבו){{הערה|אוה"ת חנוכה שיב א, אנכי תש"ה פ"ד.}}. '''ג.''' מכיון שהאדם הוא מבחינת ה[[עולם התיקון|תיקון]] שעיקרו '''[[מוחין]]''' ואילו האהבה המסותרת היא '''טבעית''' – אם לא יתבונן תשאר האהבה (הבאה מלמעלה) בהעלם ובנקודה ולא תתגלה בו{{הערה|לקו"ת בחקותי מז ע"ב. תו"א מד סע"ב, דרמ"צ קצ ע"ב.}}. | ||
==החסרון שבה לגבי שאר האהבות== | ==החסרון שבה לגבי שאר האהבות== | ||
'''א.''' מאחר ואהבה המסותרת טבועה באדם מצד בריאתו, כל עוד קיום המצוות בא רק מצד אהבה זו אינו נקרא עובד ה' כלל{{הערה|תניא פרק טו, לקו"ת שיה"ש לה ד, הנחות הר"פ צה.}}. '''ב.''' מכיון שאהבה זו היא טבע הנפש '''האלוקית''', מתעוררת | '''א.''' מאחר ואהבה המסותרת טבועה באדם מצד בריאתו, כל עוד קיום המצוות בא רק מצד אהבה זו אינו נקרא [[עובד ה']] כלל{{הערה|תניא פרק טו, לקו"ת שיה"ש לה ד, הנחות הר"פ צה.}}. '''ב.''' מכיון שאהבה זו היא טבע הנפש '''האלוקית''', מתעוררת על ידי [[התבוננות]] מצומצמת, וטבעה [[אהבה כמים|אהבה "כמים"]] – אין היא פועלת כל כך על נפש הבהמית (שעיקר הבירור שלה על ידי התבוננות עמוקה ורחבה ותקיעת הדעת, ו[[אהבה כרשפי אש]]){{הערה|ד"ה וכי ימכור אוה"ת משפטים פ"ה, קונטרס העבודה פ"ה, תורת שלום עמ' 92.}}. '''ג.''' מאחר והיא עצמה אינה התהוות חדשה{{הערה|כי היא טבועה באדם מלידתו ומטבע בריאתו.}}, לכן גם אינה ממשיכה אור חדש (שלמעלה מהעולמות) אלא רק את האור המחיה ומהווה{{הערה|ולאחותו הבתולה תרכ"ז, ותרכ"ט פ"א ואילך. בלילה ההוא תש"כ (וכן בדודי שלח תרכ"ח פ"ד).}}. | ||
==שמותיה, הכיניים והמשלים== | ==שמותיה, הכיניים והמשלים== | ||
מצד ענייניה הרבים נקראת האהבה המסותרת בשמות רבים ושונים: '''אב'''{{הערה|לקו"ת שמע"צ פג ב.}}, כי היא המולידה כל שאר האהבות, '''אהבה רבה'''{{הערה|תו"א מד רע"ג, מז א ואילך.}} (ולפי ביאור זה אהבה שכלית היא אהבת עולם), הן כי מצד שורשה היא למעלה מהדעת, וכן כי כשמתגלה אינה מוגבלת. '''אהבת עולם''', ובזה שני ביאורים הפוכים: "עולם" מלשון העלם – שהיא אהבה הטבעית | מצד ענייניה הרבים נקראת האהבה המסותרת בשמות רבים ושונים: '''אב'''{{הערה|לקו"ת שמע"צ פג ב.}}, כי היא המולידה כל שאר האהבות, '''אהבה רבה'''{{הערה|תו"א מד רע"ג, מז א ואילך.}} (ולפי ביאור זה אהבה שכלית היא אהבת עולם), הן כי מצד שורשה היא למעלה מהדעת, וכן כי כשמתגלה אינה מוגבלת. '''אהבת עולם''', ובזה שני ביאורים הפוכים: "עולם" מלשון העלם – שהיא אהבה הטבעית שמ[[אברהם אבינו|אברהם]], שלמטה מאהבה רבה שנמשכת מ[[אהרן הכהן|אהרון]]{{הערה|אוה"ת סוכות א'תשמג, תו"א פב ע"ב.}}, ו"עולם" מלשון נצחיות (כמו "לעולם ועד"){{הערה|שם=אהבת עולם}} - שלפי ביאור זה היא למעלה מאהבה רבה. '''אות ברית''' (ולפעמים "ברית"){{הערה|לקו"ת שלח מב ג.}}, כי לא שייך בה שינויים והיא אות הברית ביני וביניכם. ונקראת '''אחותי'''{{הערה|שה"ש ד ט-י, ה' ב' ועוד. לקו"ת בהר לט ד'.}}מצד כמה טעמים: כי היא כדוגמת אהבת אח ואחות שהיא טבעית ואי אפשר שתפסק{{הערה|לקו"ת שה"ש לד ע"א, אוה"ת אמור עמ' קמט, ולאחותו הבתולה תרכ"ז ותרכ"ט פ"א.}}, כי "אחותי" הוא מלשון "איחוי אלכסנדרית" שמחבר שני דברים להיות כגוף אחד ממש{{הערה|לקו"ת בהר לט סע"ג, שה"ש כט רע"ג.}}, כי היא מבחינת החכמה שנקראת אחותי{{הערה|משלי ז' ד'.}}, וכי היא ירושה מאברהם שאיחה את כל באי העולם לפני הקב"ה{{הערה|ולאחותו הבתולה תרכ"ז ותרכ"ט פ"ב.}}. '''איתן'''{{הערה|ספר הערכים [אהבת ה'] אהבה מסותרת סעיף ב' (גדריה) ס"ק ג' (בתוקף מוחלטי, בסופו).}} מצד התוקף שבה, כי פירוש איתן הוא תוקף וחוזק{{הערה|נושאי כלי הרמבם הל' יסודי התורה פרק ה' הלכה ד'.}}. '''שש''' הוא אחד מארבעת המינים מהן עשויות יריעות המשכן, ורומז לאהבה המסותרת כי שש הוא [[פשתן]]{{הערה|תוספתא מנחות פ"ט ה"ז, יבמות ד' ב'.}}, ובפשתן כמה עניינים הרומזים לאהבה מסותרת: דכשם שבפשתן מכל גרעין עולה קנה יחידי כך האהבה מסותרת פשוטה ואינה מורכבת (ולכן נקראת גם '''בד''', מלשון [[בדד]]{{הערה|לקו"ת במדבר כח ג'.}}), וכן עניינה הוא ליכלל ביחידו של עולם{{הערה|שם=תו"ח|תו"ח שמות תמו ב ואילך, דרמ"צ פז א'. אוה"ת אחרי עמ' צ'.}}. בנוסף לכך צבע הפשתן [[לבן (צבע)|לבן]] - צבע עצמי (ואינו כשאר גוונים שהם דבר הנוסף על העצם){{הערה|שם=תו"ח}}. ועוד, שפירוש המילה "שש" היא "ששש בגוונים". היינו, שהוא שורש לכל שאר הצבעים – וכך אהבה המסותרת שורש לכל שאר האהבות{{הערה|שם=תו"ח}}. והנה, ארבעת המינים שביריעות{{הערה|שש (פשתן), תכלת {צמר צבוע כחול), ארגמן (צמר צבוע אדמדם) ותולעת שני (צמר צבוע אדום) (שמות כו, א').}} הם כנגד ארבעת כלי [[המשכן]]{{הערה| ושני ביאורים בזה. בתו"ח (שמות תמז א'): ארון כנגד שש, שלחן כנגד תולעת שני, ומזבח הפנימי גנגד ארגמן (והחיצון אינו נמנה כי הוא מחוץ למשכן). ואילו בדרך מצותיך (פו ב): ארון ומנורה (נחשבים לאחד) כנגד שש, שלחן כנגד תולעת שני, מזבח הפנימי ארגמן והחיצון כנגד תכלת.}}, ובפרט "שש" הוא כנגד '''[[ארון הברית|ארון]] ו[[מנורת הזהב|מנורה]]''' כי הארון שבו מונחים הלוחות רומז לשורש האהבה המסותרת, והמנורה שמונחת ב[[דרום]] ([[ספירת החסד|חסד]]) רומזת לאהבה המסותרת כפי שבאה לגילוי בלב. '''אש שחורה''' (ולפעמים "שחרות" או "חושך"){{הערה|לקו"ת בחקתי מח ג'. שה"ש ה' ג-ד}}, הן מצד שהיא למעלה מבחינת גילוי, והן משום שהיא מכוסה ומוסתרת בנפש הבהמית. '''אש שלמעלה'''{{הערה|לקו"ת סוכות עח ד'.}} היא נקראת מצד כמה טעמים: א. שהיא כדוגמת אש שלמעלה שאין המים מכבים אותו, ב. שבאה מלמעלה והתגלותה היא רק אחרי עבודת האדם{{הערה|כדוגמת אש המזבח שיורדת רק אחרי שמביאים מן ההדיוט.}}, ג. כי אש שלמעלה דא [[אוריאל]]{{הערה|רמ"ז לזח"ג כז א'.}} – ב[[גימטריה]] "אברהם" (והתעוררות אהבה זו היא מבחינת אברהם). '''חמאה'''{{הערה|לקו"ת שלח מב ד'.}}, כי '[[חלב (משקה)|חלב]]' הוא '''התבוננות''' המגדילה את האהבה, ו'חמאה' (שהיא השומן הצף על גבי החלב) רומזת לאהבה רבה שלמעלה מהכלי. '''יין'''{{הערה|תו"א לא א'. מו ב'. תו"ח מקץ עב ב'. ויחי צה ב'.}}, כי כשם שאת היין מפיקים על ידי ביטוש הענבים ואת היין המשובח דוקא מהענבים הגדלים על הארץ – כך גילוי האהבה המסותרת הוא על ידי [[ביטוש]] וביטול עצמו (ונפשי כ[[עפר]] לכל תהיה{{הערה|סיום שמונה עשרה, מברכות יז א'.}}). '''לבן''' (צבע){{הערה|דרך חיים צט. תו"א מו ב'. תו"ח ויחי צה ב'.}}, כי כמו הצבע הלבן כך גם האהבה המסותרת היא עצמית ואינה מורכבת בשכל. '''סגולה'''{{הערה|ועתה אם שמע תשמעו תר"ס עמ' קלט.}}, כי סגולה הוא דבר שלמעלה מהשגת השכל, וכן "[[סגול (ניקוד)|סגול]]" הם שלוש נקודות הרומזות להתכללות [[חסד גבורה תפארת|חסד-גבורה-תפארת]] (מצד הגילוי שלמעלה מהשתלשלות). '''סוד'''{{הערה|מאמרים תרכ"ט עמ' שסג-שסד.}}, כמו שאמרו{{הערה|עירובין ס"ה סע"א, סנהדרין לח א.}} "נכנס יין יצא סוד". היינו, דמצד עצמה מוסתרת אהבה זו בהעלם בנפש, ויציאתה לגילוי הוא על ידי יינה של תורה (פנימיות התורה, חסידות וקבלה, וכן על ידי [[קידוש]] של יין{{הערה|ולהעיר שבקידוש יש 70 תיבות, כהגימטריה של יין ושל סוד.}} ו[[ניסוך היין]] על המזבח). '''רז'''{{הערה|לקו"ת במדבר יג ד. נשא כד ד.}}, כי היא גנוזה בהעלם הנפש, וזהו "מי גילה לבני רז זה"{{הערה|שבת פח ע"א.}} – כי גילוי בחינת "רז" הוא על ידי בחינת "[[מי]]", ובזה עצמו שני פירושים: כי התגלות האהבה הטבעית הוא על ידי [[ספירת הבינה|בינה]] (ובינה היא "מי"{{הערה|מאורי אור מ סח.}}), וכי מי הוא סובב מגילוי אהבה זו הוא על ידי המשכה מלמעלה{{הערה|ראה בפסקה "התגלותה – בכח אור הבא מלמעלה"}}. '''עולה'''{{הערה|שם=לקו"ת שמע"צ צג|לקו"ת שמע"צ צג א.}}, כי אינה בבחינת רשפי אש הנקראים אִשֶה (בסגול){{הערה|שזו האהבה הבאה מבירור נפש הבהמית.}}, אלא בבחינת יחוד בתכלית{{הערה|כי סיבתה הוא עצם הנשמה שהיא חלק ה' ממש.}}. '''[[ציון]]''', כי זה שישראל הם עם ה' מתבטא בכך שמוסרים נפשם עבורו, ומסירות נפשם היא מצד אהבה זו{{הערה|שם= אוה"ת דברים עמ' לג|אוה"ת דברים עמ' לג}}, כי אהבה זו שבאדם היא ציון ורמז לרצון העליון{{הערה|שם=לקו"ת שמע"צ צג}}, כי ציון בגימטריה "[[יוסף הצדיק|יוסף]]"{{הערה|לקו"ת להאריז"ל ויצא ד"ה ותקרא. מאו"א צ טו.}} – ואור שנברא ביום הראשון (שממנו באה האהבה המסותרת) נזרע ביוסף הצדיק{{הערה| אוה"ת דברים עמ' לג}}, וכי בציון ([[ירושלים]]) נאמר "שם ציווה ה' את הברכה"{{הערה|תהילים קלג ג'.}} וכן אהבה זו היא בחינת ברכה{{הערה|שם=לקו"ת דברים א ג| לקו"ת דברים א ג.}}. '''ברכה'''{{הערה|שם=לקו"ת דברים א ג}}, כי בדרך כלל אהבה היא הממוצע להגיע מהודאה לברכה{{הערה|לקו"ת דברים א סע"א}}, אבל אהבה זו היא עצמה בחינת ברכה. '''[[צל]]'''{{הערה|לקו"ת שמע"צ פו ד.}}, כי (למרות שהיא מסותרת) בכוחה להגן כל היום{{הערה|כמו שצל הוא מחסה להגן מחום השמש, מזרם ומטר.}} על חיצוניות הלב שלא יפול בתאוות. '''קדושה'''{{הערה|לקו"ת שלח מב ע"ג. לקו"ת מטות פא ד.}}, כי "קדוש" הוא מובדל. ומובדל באמת אפשר לומר רק על אור אין סוף המובדל מעולמות – שמשם נלקחה אהבה זו. וזהו שנאמר בישראל{{הערה|דברים ז ו.}} "כי עם קדוש אתה", דעיקר ההבדל שבין ישראל לעמים הוא מצד אהבה זו שלמעלה מהשכל. | ||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||
גרסה אחרונה מ־18:36, 10 באוגוסט 2025
| אהבה ויראה | |
|---|---|
| בחינות באהבה | |
| |
| בחינות ביראה | |
| יראה • יראת העונש • יראה עילאה • יראה תתאה |
אהבה מסותרת היא האהבה הטבעית של הנפש האלוקית, הנמצאת באופן תמידי וקבוע אצל כל אחד מישראל[1] ולא שייך בה שום שינויים וחלישות.
אהבה זו אינה גלויה (אלא מסותרת בלב), ויש בה שתי מדריגות כלליות: א. אהבה שלמעלה משכל גלוי (שנובעת מדרגת 'חיה' שבנשמה[2]), ב. אהבה שבלי שום טעם כלל (שנובעת מדרגת 'יחידה'[3]).
האהבה הנעלית יותר (זו שבלי שום טעם) נחלקת לשתי התנועות דחיוב ושלילה[4], המהוות שתי דרגות פרטיות: א. התשוקה לידבק באלוקות (עד שמואס בחייו) נקראת "אור העצם" (ואינה מוטבעת בעצם הנפש ממש), ב. העובדה שמצד אהבה זו אינו רוצה ואינו יכול להיות נפרד (שלכן מוסר את נפשו על קידוש ה') נקראת "כח העצם" (ומוטבעת בעצם הנפש ממש).
מעלתה על כל דרגות האהבה האחרות[עריכה | עריכת קוד מקור]
מכמה בחינות נעלית אהבה זו מכל דרגות האהבה האחרות:
א. היא אהבה "עצמית"[5], ולכן אינה נעשית על ידי עבודה[6], אינה נפסקת ונחלשת על ידי שום דבר[7], התוקף שלה מוחלט והחלטי[8], והיא קרובה מאד לכל אחד מישראל[9].
ב. מולידה כל שאר האהבות. אהבה זו היא שורש ומקור (ומולידה את) כל שאר מדריגות האהבה[10], הן הדרגות דאהבה טבעית והן הדרגות דאהבה שכלית.
ג. היא רק ליחיד (לקב"ה), ואינה יכולה להיות מופנית לשום דבר אחר (ללכת שבי[11] אחר ענייני עולם הזה או אפילו אחר גילוי אלוקות כזה או אחר). אהבה זו נקראת "תשוקה" ו"חשק"[12], כי לשונות אלו מורים על האהבה שבהעלם העצמי של הנפש[13]. ומאחר ודבר עצמי אינו מתחלק[14], לכן יכול לאהוב רק דבר אחד.
ד. אין בה שום הגבלות. היינו, היא נמצאת אצל 'קל שבקלים' ופושעי ישראל[15] בשווה לצדיקים גמורים, אין בה הפרש בין דור לדור מאדם הראשון[16] עד משיח ולא בין נשמות גבוהות לנמוכות[17], ואין בה חילוק בין זמן מועט לזמן רב (שלכן אינו מוכן לכפור אפילו בחיצוניות ורק לפי שעה ולעשות אחר כך תשובה)[18], לא בין שבת ויו"ט לימות החול ולא בין תורה ומצוות לבין "בכל דרכיך דעהו"[19][20], ואפילו אין בה את מדידות והגבלות התורה[21] (שלכן כמה צדיקים מסרו את נפשם גם על עניינים שהדין עלי שו"ע הוא יעבור ואל יהרג).
ה. אהבה זו היא בתכלית הביטול. בשאר כל האהבות מעורבת הרגשת עצמו[22] (שהאוהב רוצה להשיג את הדבר הנאהב לעצמו), ואילו אהבה זו היא מה שבטבעו נמשך לאור אין סוף בלי שום חשבון כלל[23].
ולהעיר, שיחד עם האמור לעיל[24] א. ישנה אהבה שהביטול שלה גדול יותר – האהבה "כברא דאשתדל"[25]. כי באהבה הטבעית סוף סוף הרצון להיות כלול בעצמותו (או דבק בו[26]) הם רצון עצמו, ואילו אהבת הבן את האב אינה מצד הבן אלא מצד האב (שכל מהותה היא שרוצה לעשות נחת רוח לאביו, ואינו חושב על עצמו כלל). ב. לפעמים מבואר שמסירות הנפש שמצד האהבה הטבעית אינה בתכלית הביטול לגמרי, כי סוף סוף כל אהבה היא ישות, ואילו תכלית הביטול הוא רק ביראה דוקא[27].
מקומה בנפש[עריכה | עריכת קוד מקור]
ישנם בחסידות שלושה ביאורים על מקומה של אהבה זו בנפש[28], ובכללות נחלקים לשנים: אהבה מבחינת חיה שהאבות מורישים לנו, ואהבה שמבחינת יחידה (וניצוץ בורא המלובש בה) שעניינה שהקב"ה נותן בו נשמה[29].
א. אהבה טבעית שמבחינת "חיה", שהיא פנימיות[30] החכמה. (קדמות השכל), ובאותיות השם היא אות יו"ד של שם הוי'[31].
אהבה זו עם היותה למעלה מהשכל, מכל מקום יש לה טעם – אלא שהוא למעלה מטעם המושג. ההתבוננות המגלה אהבה זו היא התבוננות של השכל הגלוי בההפלאה דאור אין סוף [32]. אהבה זו היא ירושה מאבותינו, דמאחר והאבות הן הן המרכבה זכו להוריש אותה לבניהם[33].
ב. אהבה טבעית שמבחינת יחידה שבנפש (שלמעלה גם מפנימיות החכמה[34]). ובארבע אותיות השם היא בקוצו של יו"ד (שלמעלה מהיו"ד עצמו)[35].
באהבה המסותרת שמצד בחינה זו אין שום טעם כלל (אפילו לא כמוס[36]), אלא היא טבעית ועצמית, ולכן גם אינה צריכה להתבוננות שתעורר אותה[32]. בבחינת הביטול מעלת אהבה זו על הקודמת, שהאהבה דפנימיות החכמה עניינה ביטול הרצון (שלו לאלוקות), ואילו אהבה זו היא שאין לו רצון משל עצמו כלל -אין מה לבטל. היינו, שאין שייך כלל ביטול הרצון כי אין כלל רצון שצריך לבטל אותו[37].
ג. אהבה טבעית שמבחינת ניצוץ קטן בורא המלובש[38] בניצוץ נברא (הנקרא יחידה[39]). שורש דרגה זו הוא בבחינת אדם קדמון[40].
- שני אופני התגלותה
למרות שאהבה זו היא בעצם הנפש (בחינת חיה ויחידה), היא מתגלה בכוחות הפנימיים – ובשני אופנים:
א. כמו שהיא בעצמה, שהאדם מרגיש אהבה גלויה שלמעלה מטעם ודעת. ב. שמתלבשת ב"תעלומות לב"[41] או "התגלות הלב"[42].
שרשה באלוקות[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשורש אהבה זו התבארו כמה מדריגות; משם הוי', משם י-ה, ומהאור שלמעלה מהשתלשלות.
בכל נשמה יש בחינת שם הוי'[43] כמו שכתוב כי חלק הוי' עמו[44], אלא שבפרטיות יש בזה שתי דרגות[45]: אצל בעלי עסקים נמשכת הנשמה מבחינת ו"ה, ואצל תלמידי חכמים מי"ה (ושתי בחינות אלו הן הנקראות אחותי וכלה, או אהבת עולם[46]. הטעם שאין בכח ה"מים הרבים" לכבות אהבה זו, כי אין בכח רשות הרבים (טרדות הפרנסה) לכבות רשות היחיד (שם הוי', יחידו של עולם)[47]
שרש גבוה יותר הוא בשם י-ה[48]. אהבה זו טבעה כרשפי אש (ככתוב רשפיה רשפי אש שלהבת י-ה). ואחד הטעמים שאין המים רבים יכולים לכבותה (הגם שטרדות הפרנסה הם גבורות עצומות), כי תכלית גבורות אלו היא אדרבה - לעורר את האהבה (שעל ידם בא האדם לאהבה נעלית יותר)[49].
ושורשה הנעלה ביותר הוא באור שלמעלה מהשתלשלות[50]. וטעם שאין המים רבים דנפש הבהמית יכולים לכבותה, כי מעלת שורש נפש הבהמית על האלוקית הוא רק מצד ההשתלשלות[51], אבל מצד האור שלמעלה מהשתלשלות קודם שורש האדם לכל[52]. אור זה נקרא גם "צור"[53], "קדם"[54], "חושך" ו"צל"[55], "אור שנברא ביום הראשון"[56].
טעם שנקראת מסותרת[עריכה | עריכת קוד מקור]
מצד שני עניינים הופכיים לא מתגלית אהבה זו, שלכן נקראת "מסותרת":
למעליותא; מאחר ונובעת מעומק עצם נקודת הלב היא כה נעלית עד שאינה יכולה להתלבש ברגש גלוי[57], והוא על דרך משל כשם שאין האדם מרגיש שאוהב את עצמו[58].
לגריעותא; מצד התלבשות הנשמה בנפש הבהמית שמעלימה ומסתירה עליה[59]. בהסתר זה שני עניינים (שתי דרגות): א. עצם האהבה כפי שהיא בחכמה שבנפש אין שייך בה גלות, ויכולה להיות רק ב"שינה"[60]. היינו, שמתעוררת רק כשבא לידי נסיון בדבר אמונה, אבל בדרך כלל היא רק בבחינת מקיף (שזוכר את ה' אבל אין זה משפיע על התנהגותו[61]). ב. אבל בהתפשטות האהבה המתלבשת בכוחות הפנימיים שייך בה גם גלות[62].
התגלותה – בכח אור הבא מלמעלה[עריכה | עריכת קוד מקור]
מכיון שהאהבה המסותרת היא של עצם הנשמה (שמצד עצמה היא למעלה מהתלבשות בגוף), לא יכול האדם לגלותה בעצמו אלא רק בעזרת המשכת נתינת כח מלמעלה, וארבע דרגות בזה:
א[63]. שמתעוררת מעצמה על ידי זמנים שהם "עת רצון" (כגון שבת[64]) מאירה בחינת רעוא דרעוין[65], וגילוי זה מעורר באדם את אהבתו המסותרת – אלא מכיון שהמשכת אור זה אינה מצד עבודת האדם אין זה שייך כל כך למציאותו (ל"ציור" שלו). ב[66]. שמתעוררת על ידי קיום המצוות, דמאחר והמצוות הן רצון העליון[67], מעורר קיום המצוות את האהבה המסותרת (שלמעלה מהשכל) שבאדם. ג[68]. שמתעוררת בעת רצון, אבל ע"י הקדמת העבודה שעל פי טעם ודעת. מאחר וגילוי אהבה המסותרת הוא מתנה (שנותנים לאדם מלמעלה), הוא כמשל המתנה כפשוטה, שניתנת רק למי שעשה לנותן נחת רוח[69]. ובנמשל, רק אחרי שעבד האדם לייגע את שכלו להוליד אהבה ויראה, הנה רק אז נותנים לו גילוי אהבה מסותרת שלמעלה מערך השגתו. ד. ועיקר[70] ה"יין" שמוציא את הסוד (אהבה המסותרת) לגילוי הוא לימוד תורה בביטול, ובפרט לימוד החסידות[71]. והטעם לזה, כי שורש אהבה המסותרת הוא האור שנברא ביום הראשון[56] וגנזו בתורה, ולכן על ידי לימוד התורה הוא מתגלה בנפש האדם.
הצורך בעבודת להתגלותה[עריכה | עריכת קוד מקור]
יחד עם האמור למעלה שהאהבה המסותרת מתגלה על ידי אור הבא מלמעלה, הנה בלי עבודת האדם היא לא תתגלה, ושלושה עניינים בזה.
א. מכיון שהיא "מתנה", יש צורך בעבודת האדם שתעשה "נחת רוח" (שתעורר את הרצון לתת לו המתנה). נחת רוח זו נעשית על ידי קיום המצוות ובפרט לימוד התורה בביטול[72]. ב. יש צורך הן במילה גשמית והן במילה רוחנית. היינו, מכיון ששורש אהבה המסותרת הוא בחינת אדם קדמון[40] אי אפשר שתתגלה במקום שיש ערלה וקליפות[73] (ונדרשת מילה בגשמיות), וכן נדרשת מילה ברוחניות (פרישות מתאוות). כי התאוות מפרידות את האדם מהקב"ה ומכסות את ליבו בערלת הלב (אוטמות את ליבו)[74]. ג. מכיון שהאדם הוא מבחינת התיקון שעיקרו מוחין ואילו האהבה המסותרת היא טבעית – אם לא יתבונן תשאר האהבה (הבאה מלמעלה) בהעלם ובנקודה ולא תתגלה בו[75].
החסרון שבה לגבי שאר האהבות[עריכה | עריכת קוד מקור]
א. מאחר ואהבה המסותרת טבועה באדם מצד בריאתו, כל עוד קיום המצוות בא רק מצד אהבה זו אינו נקרא עובד ה' כלל[76]. ב. מכיון שאהבה זו היא טבע הנפש האלוקית, מתעוררת על ידי התבוננות מצומצמת, וטבעה אהבה "כמים" – אין היא פועלת כל כך על נפש הבהמית (שעיקר הבירור שלה על ידי התבוננות עמוקה ורחבה ותקיעת הדעת, ואהבה כרשפי אש)[77]. ג. מאחר והיא עצמה אינה התהוות חדשה[78], לכן גם אינה ממשיכה אור חדש (שלמעלה מהעולמות) אלא רק את האור המחיה ומהווה[79].
שמותיה, הכיניים והמשלים[עריכה | עריכת קוד מקור]
מצד ענייניה הרבים נקראת האהבה המסותרת בשמות רבים ושונים: אב[80], כי היא המולידה כל שאר האהבות, אהבה רבה[81] (ולפי ביאור זה אהבה שכלית היא אהבת עולם), הן כי מצד שורשה היא למעלה מהדעת, וכן כי כשמתגלה אינה מוגבלת. אהבת עולם, ובזה שני ביאורים הפוכים: "עולם" מלשון העלם – שהיא אהבה הטבעית שמאברהם, שלמטה מאהבה רבה שנמשכת מאהרון[82], ו"עולם" מלשון נצחיות (כמו "לעולם ועד")[46] - שלפי ביאור זה היא למעלה מאהבה רבה. אות ברית (ולפעמים "ברית")[83], כי לא שייך בה שינויים והיא אות הברית ביני וביניכם. ונקראת אחותי[84]מצד כמה טעמים: כי היא כדוגמת אהבת אח ואחות שהיא טבעית ואי אפשר שתפסק[85], כי "אחותי" הוא מלשון "איחוי אלכסנדרית" שמחבר שני דברים להיות כגוף אחד ממש[86], כי היא מבחינת החכמה שנקראת אחותי[87], וכי היא ירושה מאברהם שאיחה את כל באי העולם לפני הקב"ה[88]. איתן[89] מצד התוקף שבה, כי פירוש איתן הוא תוקף וחוזק[90]. שש הוא אחד מארבעת המינים מהן עשויות יריעות המשכן, ורומז לאהבה המסותרת כי שש הוא פשתן[91], ובפשתן כמה עניינים הרומזים לאהבה מסותרת: דכשם שבפשתן מכל גרעין עולה קנה יחידי כך האהבה מסותרת פשוטה ואינה מורכבת (ולכן נקראת גם בד, מלשון בדד[92]), וכן עניינה הוא ליכלל ביחידו של עולם[93]. בנוסף לכך צבע הפשתן לבן - צבע עצמי (ואינו כשאר גוונים שהם דבר הנוסף על העצם)[93]. ועוד, שפירוש המילה "שש" היא "ששש בגוונים". היינו, שהוא שורש לכל שאר הצבעים – וכך אהבה המסותרת שורש לכל שאר האהבות[93]. והנה, ארבעת המינים שביריעות[94] הם כנגד ארבעת כלי המשכן[95], ובפרט "שש" הוא כנגד ארון ומנורה כי הארון שבו מונחים הלוחות רומז לשורש האהבה המסותרת, והמנורה שמונחת בדרום (חסד) רומזת לאהבה המסותרת כפי שבאה לגילוי בלב. אש שחורה (ולפעמים "שחרות" או "חושך")[96], הן מצד שהיא למעלה מבחינת גילוי, והן משום שהיא מכוסה ומוסתרת בנפש הבהמית. אש שלמעלה[97] היא נקראת מצד כמה טעמים: א. שהיא כדוגמת אש שלמעלה שאין המים מכבים אותו, ב. שבאה מלמעלה והתגלותה היא רק אחרי עבודת האדם[98], ג. כי אש שלמעלה דא אוריאל[99] – בגימטריה "אברהם" (והתעוררות אהבה זו היא מבחינת אברהם). חמאה[100], כי 'חלב' הוא התבוננות המגדילה את האהבה, ו'חמאה' (שהיא השומן הצף על גבי החלב) רומזת לאהבה רבה שלמעלה מהכלי. יין[101], כי כשם שאת היין מפיקים על ידי ביטוש הענבים ואת היין המשובח דוקא מהענבים הגדלים על הארץ – כך גילוי האהבה המסותרת הוא על ידי ביטוש וביטול עצמו (ונפשי כעפר לכל תהיה[102]). לבן (צבע)[103], כי כמו הצבע הלבן כך גם האהבה המסותרת היא עצמית ואינה מורכבת בשכל. סגולה[104], כי סגולה הוא דבר שלמעלה מהשגת השכל, וכן "סגול" הם שלוש נקודות הרומזות להתכללות חסד-גבורה-תפארת (מצד הגילוי שלמעלה מהשתלשלות). סוד[105], כמו שאמרו[106] "נכנס יין יצא סוד". היינו, דמצד עצמה מוסתרת אהבה זו בהעלם בנפש, ויציאתה לגילוי הוא על ידי יינה של תורה (פנימיות התורה, חסידות וקבלה, וכן על ידי קידוש של יין[107] וניסוך היין על המזבח). רז[108], כי היא גנוזה בהעלם הנפש, וזהו "מי גילה לבני רז זה"[109] – כי גילוי בחינת "רז" הוא על ידי בחינת "מי", ובזה עצמו שני פירושים: כי התגלות האהבה הטבעית הוא על ידי בינה (ובינה היא "מי"[110]), וכי מי הוא סובב מגילוי אהבה זו הוא על ידי המשכה מלמעלה[111]. עולה[112], כי אינה בבחינת רשפי אש הנקראים אִשֶה (בסגול)[113], אלא בבחינת יחוד בתכלית[114]. ציון, כי זה שישראל הם עם ה' מתבטא בכך שמוסרים נפשם עבורו, ומסירות נפשם היא מצד אהבה זו[115], כי אהבה זו שבאדם היא ציון ורמז לרצון העליון[112], כי ציון בגימטריה "יוסף"[116] – ואור שנברא ביום הראשון (שממנו באה האהבה המסותרת) נזרע ביוסף הצדיק[117], וכי בציון (ירושלים) נאמר "שם ציווה ה' את הברכה"[118] וכן אהבה זו היא בחינת ברכה[119]. ברכה[119], כי בדרך כלל אהבה היא הממוצע להגיע מהודאה לברכה[120], אבל אהבה זו היא עצמה בחינת ברכה. צל[121], כי (למרות שהיא מסותרת) בכוחה להגן כל היום[122] על חיצוניות הלב שלא יפול בתאוות. קדושה[123], כי "קדוש" הוא מובדל. ומובדל באמת אפשר לומר רק על אור אין סוף המובדל מעולמות – שמשם נלקחה אהבה זו. וזהו שנאמר בישראל[124] "כי עם קדוש אתה", דעיקר ההבדל שבין ישראל לעמים הוא מצד אהבה זו שלמעלה מהשכל.
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- אהבת ה' הטבעית, באתר צעירי חב"ד
- ספר הערכים חב"ד, ערך אהבת ה' - אהבה מסותרת
הערות שוליים
- ↑ תניא פרק יח ואילך.
- ↑ קנטרס ומעיןמכ"ז פ"ב.
- ↑ לקו"ת תצא לח ג ואילך, לט ב ואילך, אוה"ת תצא עמ' תתקב ואילך ועוד.
- ↑ שערי אורה בהקדמה, ויהי אומן עטר"ת תשי"ג ותשכ"ד.
- ↑ היינו, שאין לה סיבה חיצונית, אלא היא עצמה הסיבה והטעם לעצמה.
- ↑ לקו"ש ד' עמ' 1151.
- ↑ לקו"ש שם, לקו"ת שמ"ע פו ד, בחוקותי מח ג, ר"ה סב ד, שה"ש ו רע"א
- ↑ תניא ספי"ח, בראשית תש"ג פכ"ו, באתי לגני תשי"ג פה.
- ↑ תניא פי"ח. ובד"ה אתם נצבים תער"ב מבואר שבנקל יותר להגיע לאהבה זו מאשר אהבה הנולדת מהשכל.
- ↑ לכה דודי תש"י בתחילתו.
- ↑ היינו, להיות "שבויה" בקליפות.
- ↑ אני לדודי תש"ח.
- ↑ והחילוק בין שני הלשונות: 'תשוקה' היא האהבה בהעלם שאינו ידוע גם לעצמו, ואילו 'חשק' אמנם ידוע לעצמו - אבל אינו נוגע לפועל, וצריך להביאו לגילוי.
- ↑ דאם אפשר לחלקו נמצא שאינו עצמי אלא מורכב.
- ↑ תניא ספי"ח דרך חיים יא סע"ד.
- ↑ דרך חיים לז ב-ג.
- ↑ פדה בשלום (בשעה"ת ח"א) פי"ב, דרך חיים יב א-ב. לז ב-ג.
- ↑ תניא פרק כה.
- ↑ משלי ג' ו'.
- ↑ דמאחר ומצד גילוי אהבה זו כל עצם מהותו הוא קדוש לכן אין הבדל בין זמן אחד לשני ובין מעט לרב. לקו"ש ג' עמ' 918 ואילך, ד' עמ' 1022.
- ↑ לקו"ש ד' עמ' 1322.
- ↑ ד"ה ויט משה תש"ה ותש"ו פ"א.
- ↑ לקו"ת תזריע כ ב, תניא פי"ט, תו"א נג א, צט ב.
- ↑ ובספר הערכים דן בכמה מקומות כיצד אין זה סותר: עמ' שנג, שנה, ובמילואים בהערות 42**, 61.
- ↑ ד"ה ואתם תהיו לי תר"ס.
- ↑ שהם שתי מדריגות באהבה טבעית, ד"ה ואתם תהיו לי שם.
- ↑ אמרי בינה שער הק"ש ס"פ צדי"ק.
- ↑ מאיזו דרגה בנפש היא נובעת.
- ↑ לקו"ת שה"ש ו' ב'.
- ↑ ולא מחיצוניות החכמה (היינו, "ברק המבריק"). כי אף שחיצוניות החכמה אינה נתפסת בהשגה ממש הרי בכל זאת היא חלק משכל הגלוי, ואילו אהבה המסותרת לכל הדיעות אינה חלק מכוחות הפנימיים.
- ↑ תניא פי"ח, לקו"ת ראה יח א'.
- ↑ 32.0 32.1 קונטרס העבודה פ"ה עמ' 30 ואילך, וזאת התרומה עת"ר)
- ↑ תניא פי"ח.
- ↑ לקו"ת תצא לח ג' ואילך, לט ב' ואילך. אוה"ת תצא עמ' תתקפב ואילך. וכן הוא בע"ח שער מ"ב פ"ב וספ"ג.
- ↑ לקו"ת ויקרא ד ג', תצא לח ג, אוה"ת תצא תתקפב.
- ↑ אוה"ת תצא עמ' תתקפד.
- ↑ ד"ה וזאת התרומה עט"ר, שבבחינת חיה עדיין יש מה שבטל אבל יחידה מתכללת ממש באוא"ס ב"ה ואין מה לבטל.
- ↑ ע"ח שער דרושי אבי"ע רפ"א.
- ↑ תו"א צט ב', לקו"ת שה"ש ו' ב', בסוכות עת"ר, אני ישנה תש" פי"א, באתי לגני תשי"ג פ"ה ועוד.
- ↑ 40.0 40.1 ובזה גופא כמה דרגות: שרק שורשה בא"ק, אבל היא עצמה באצילות (אוה"ת שמע"צ א'תתכ), שהיא עצמה מבחינת א"ק (לקו"ת תצא לט ב, אוה"ת שמע"צ א'תתו), ושהיא מבחינת עתיק דא"ק (ד"ה במדב"ס תרס"ו, ויהי אומן עטר"ת פ"א)
- ↑ תניא ספט"ז, פל"ט, קונטרס העבודה פ"א עמ' 5.
- ↑ ד"ה והיה כאשר ירים תרצ"ד ספ"א, בעצם היום הזה תש"א פ"ד.
- ↑ תניא ספט"ז, פל"ט.
- ↑ דברים לב ט'.
- ↑ לקו"ת לג"פ לא ב'.
- ↑ 46.0 46.1 עולם כאן הוא מלשון נצחיות, והיא למעלה מאהבה רבה (תנא דבי אליהו חלק א' ריש פ"ו, הובא והוסבר בלקו"ת במדבר ט ד'. משכני תרכ"ו פ"א. מים רבים תרל"ו רפנ"ח).
- ↑ מים רבים תרל"ו פרק ס"א, לקו"ת לג"פ נט ב'.
- ↑ לקו"ת חקת סו ב'. מים רבים תרל"ו ריש פס"ב.
- ↑ מים רבים תרל"ו פע"ה.
- ↑ מים רבים תרל"ו פע"ג. לקו"ת לג"פ נט ג'.
- ↑ ששורשה בתוהו ואילו שורש נפש האלוקית בתיקון.
- ↑ דזהו מה שאמרו רז"ל (סנהדרין לח א') דכשחטא אדם אומרים לו יתוש קדמך. והחרים תרל"א עמ' יט, לקו"ת שמיני עצרת פו ג'
- ↑ לקו"ת אחרי כו ג.
- ↑ לקו"ת שמע"צ פג ב-ג, עפ"י אוה"ת שמע"צ א'תתכ.
- ↑ לקו"ת שמע"צ פו ד, אלא ששם מדבר בבחינת חושך שלמעלה מאור שנברא ביום הראשון. ואילו בלקו"ת שה"ש ה ד מדבר שחושך הוא בחינת יחידה שלמטה ומקבלת מאור הראשון.
- ↑ 56.0 56.1 תו"א מד ג, לקו"ת ראה לב ב.
- ↑ לקו"ת שה"ש ה ג-ד. אוה"ת תצא עמ' תתקפב. לקו"ת שמע"צ פו ד.
- ↑ לקו"ת שמע"צ צב ד, פו ד'. אוה"ת תצא תתקפב.
- ↑ תניא פרק יט. לקו"ת שה"ש ע"ג.
- ↑ תניא פרק יט.
- ↑ שלכן גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא.
- ↑ תניא פרק יט. אגה" סימן יח.
- ↑ בשעה שהקדימו תרס"ג.
- ↑ ואפילו בתפילה, שהיא בחינת השבת שבימות החול (תו"א פ"ח א, לקו"ת בלק עב ב)
- ↑ שהיא מעין הגילוי שהיה בזמן הבית בקודש הקודשים.
- ↑ תו"א נג א, לקו"ת מטות פא ג-ד, מצה זו תש"ז פ"א.
- ↑ היינו, דרגת ה"כתר" שלמעלה מעולמות.
- ↑ ד"ה יודא אתה תרס"ו.
- ↑ כמאמר רז"ל (מגילה כז ב, גיטין נ ב, ב"ב קנו א) אי לאו דעביד ליה נייחא לנפשיה לא הוה יהיב ליה מתנתא.
- ↑ תו"א מז ב, לקו"ת ויקרא ג ד (וראה בלקו"ת זה בעמ' א' שם שמחלק בין תורה למצוות).
- ↑ נחמו תרכ"ו פ"ה.
- ↑ טעמים ג-ד שבסעיף הקודם.
- ↑ לקו"ת תזריע כא א.
- ↑ אוה"ת חנוכה שיב א, אנכי תש"ה פ"ד.
- ↑ לקו"ת בחקותי מז ע"ב. תו"א מד סע"ב, דרמ"צ קצ ע"ב.
- ↑ תניא פרק טו, לקו"ת שיה"ש לה ד, הנחות הר"פ צה.
- ↑ ד"ה וכי ימכור אוה"ת משפטים פ"ה, קונטרס העבודה פ"ה, תורת שלום עמ' 92.
- ↑ כי היא טבועה באדם מלידתו ומטבע בריאתו.
- ↑ ולאחותו הבתולה תרכ"ז, ותרכ"ט פ"א ואילך. בלילה ההוא תש"כ (וכן בדודי שלח תרכ"ח פ"ד).
- ↑ לקו"ת שמע"צ פג ב.
- ↑ תו"א מד רע"ג, מז א ואילך.
- ↑ אוה"ת סוכות א'תשמג, תו"א פב ע"ב.
- ↑ לקו"ת שלח מב ג.
- ↑ שה"ש ד ט-י, ה' ב' ועוד. לקו"ת בהר לט ד'.
- ↑ לקו"ת שה"ש לד ע"א, אוה"ת אמור עמ' קמט, ולאחותו הבתולה תרכ"ז ותרכ"ט פ"א.
- ↑ לקו"ת בהר לט סע"ג, שה"ש כט רע"ג.
- ↑ משלי ז' ד'.
- ↑ ולאחותו הבתולה תרכ"ז ותרכ"ט פ"ב.
- ↑ ספר הערכים [אהבת ה'] אהבה מסותרת סעיף ב' (גדריה) ס"ק ג' (בתוקף מוחלטי, בסופו).
- ↑ נושאי כלי הרמבם הל' יסודי התורה פרק ה' הלכה ד'.
- ↑ תוספתא מנחות פ"ט ה"ז, יבמות ד' ב'.
- ↑ לקו"ת במדבר כח ג'.
- ↑ 93.0 93.1 93.2 תו"ח שמות תמו ב ואילך, דרמ"צ פז א'. אוה"ת אחרי עמ' צ'.
- ↑ שש (פשתן), תכלת {צמר צבוע כחול), ארגמן (צמר צבוע אדמדם) ותולעת שני (צמר צבוע אדום) (שמות כו, א').
- ↑ ושני ביאורים בזה. בתו"ח (שמות תמז א'): ארון כנגד שש, שלחן כנגד תולעת שני, ומזבח הפנימי גנגד ארגמן (והחיצון אינו נמנה כי הוא מחוץ למשכן). ואילו בדרך מצותיך (פו ב): ארון ומנורה (נחשבים לאחד) כנגד שש, שלחן כנגד תולעת שני, מזבח הפנימי ארגמן והחיצון כנגד תכלת.
- ↑ לקו"ת בחקתי מח ג'. שה"ש ה' ג-ד
- ↑ לקו"ת סוכות עח ד'.
- ↑ כדוגמת אש המזבח שיורדת רק אחרי שמביאים מן ההדיוט.
- ↑ רמ"ז לזח"ג כז א'.
- ↑ לקו"ת שלח מב ד'.
- ↑ תו"א לא א'. מו ב'. תו"ח מקץ עב ב'. ויחי צה ב'.
- ↑ סיום שמונה עשרה, מברכות יז א'.
- ↑ דרך חיים צט. תו"א מו ב'. תו"ח ויחי צה ב'.
- ↑ ועתה אם שמע תשמעו תר"ס עמ' קלט.
- ↑ מאמרים תרכ"ט עמ' שסג-שסד.
- ↑ עירובין ס"ה סע"א, סנהדרין לח א.
- ↑ ולהעיר שבקידוש יש 70 תיבות, כהגימטריה של יין ושל סוד.
- ↑ לקו"ת במדבר יג ד. נשא כד ד.
- ↑ שבת פח ע"א.
- ↑ מאורי אור מ סח.
- ↑ ראה בפסקה "התגלותה – בכח אור הבא מלמעלה"
- ↑ 112.0 112.1 לקו"ת שמע"צ צג א.
- ↑ שזו האהבה הבאה מבירור נפש הבהמית.
- ↑ כי סיבתה הוא עצם הנשמה שהיא חלק ה' ממש.
- ↑ אוה"ת דברים עמ' לג
- ↑ לקו"ת להאריז"ל ויצא ד"ה ותקרא. מאו"א צ טו.
- ↑ אוה"ת דברים עמ' לג
- ↑ תהילים קלג ג'.
- ↑ 119.0 119.1 לקו"ת דברים א ג.
- ↑ לקו"ת דברים א סע"א
- ↑ לקו"ת שמע"צ פו ד.
- ↑ כמו שצל הוא מחסה להגן מחום השמש, מזרם ומטר.
- ↑ לקו"ת שלח מב ע"ג. לקו"ת מטות פא ד.
- ↑ דברים ז ו.